12.10.1909–04.09.1997

מאיר נולד באלכסנדריה. אביו הגיע מרומניה . הוא היה 19 בסוף המאה ה – למצרים השלישית מאשתו לו נולד מאיר חייט. ג’יזל – גילה שנפטרה בלידתו. מוצאה היה מאיזמיר שבטורקיה. מאיר גדל בעיקר אצל מלון קרובי משפחה – פלדמן שהיו בעלי באלכסנדריה קרוב לחוף הים, בין כיכר מוחמד עלי לבין קורניש, הרחוב הארוך לאורך חוף הים. את אביו פגש רק מידי פעם. מאיר למד בבית ספר צרפתי וסיים בבית הספר על שם הברון דה מנאש. יצא לעבוד והיה אחראי כהנדסאי על מכונות אריגה בבית חרושת לכותנה ולייצור לבנים באזור מוחרם ביי, אליו היו מגיעים לאחר חציית תעלת המחמודייה על דוברה. בלבד. שנה לאחר מכן נולד בנו בכורו דוד ואחריו 17 התחתן עם אסתר כשהיתה בת 20 בהיותו בן 1929 ב – מאיר ואסתר התגרשו והילדים נשארו עם האם. מאיר התחתן בשנית אך 1943 נולדו אהרון, גילה וחוה. ב – עם שתי בנותיו, גילה וחוה. דוד הבכור, שהיה פעיל בתנועת החלוץ 1950 נפרד מאשתו לפני שעלה לארץ ב – בידי השלטונות באשמת ציונות קומוניסטית וכששוחרר לאחר חודשיים החליט 1949 ב – הצעיר, נעצר לעלות מיידית לארץ. אחרי כמה חודשים דאגו להוציא ממצרים גם את אהרון שהגיע לקיבוץ אפיקים. מאיר . לאחר 1951 הגיע עם הבנות לאפיקים ונשאר שם עד שאהרון והגרעין שלו עלו להתיישבות בכפר עזה ב – שהות קצרה ביראון, גילה התקבלה לחברת נוער בגבעת חיים. חוה היתה צעירה מידי וכדי שגם היא תיקלט בקיבוץ מאיר הצטרף אליה לגבעת חיים. לאחר שנה עבד מאיר כשוטר במחנות קליטה ולאחר מכן עבר לכפר עזה ליד בנו אהרון. הם נשארו שם עד שהקיבוץ התפרק ומאיר נאלץ לעזוב לאופקים. לאחר שנים מועטות חזר לגור בגבעת חיים ליד בתו חוה שטיפלה בו במסירות עד יומו האחרון. בכל שנותיו בקיבוץ עבד מאיר בגת. מאיר אהב לחיות ולבלות, חי בלי דאגות. היו לו תחביבים רבים: עסק בספורט, התאגרף, שחה, קפץ למים, אהב מוסיקה וניגן בסקסופון, בכינור ובבנז’ו. תקופה מסוימת היה חבר בלהקה שניגנה בחתונות ומסיבות. אהב קולנוע, קרא עיתונים ורומנים בצרפתית ודיבר מספר שפות. אידיש – מהבית, צרפתית ואנגלית – מבית הספר וערבית מהחיים במצרים. היה גם צייר חובב שהעתיק ציורים ופיגורות של נשים יפות. אצלו תמיד הקינוח היה חשוב יותר מהמנה העיקרית. היה אופטימי ושמח ודמיונו פעל שעות נוספות. היה חולם . 88 על התעשרות, שיהיה מיליונר ויעזור לילדיו ונכדיו. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל יהי זכרו ברוך ונשמתו תנוח עדן. 114 (טיבי) שחר זאב 13.2.1989 – 15.10.1927 שנה בבודפשט שבהונגריה. בגיל שנה גודל באהבה רבה ע״י סבו וסבתו. לימודיו הסדירים 61 טיבי נולד לפני עם תחילת ההפצצות על בודפשט, במלחמת העולם השניה. לאחר מות סבתו בהפצצה, 16 נפסקו בגיל הצטרף טיבי לגרעין הכשרה של תנועת “דרור” ולאחר שלוש שנים הכשרה בהונגריה, הגיע עם גרעין “אף על פי”, שעלה ל״יד חנה”. טיבי מספר: “במשך שנה היינו כגרעין בגבעת חיים. גרנו אז בשורת האוהלים שהיתה בשדרת האקליפטוס. בעבודה נקלטנו מצויין. אני עבדתי בטייחות בניין. היה לנו מועדון, בו בילינו כל ערב. היו בו פטפון ותקליטים ואלה משכו גם בני חברת הנוער ואת בני המשק. המועדון הפך למקום מפגש לצעירים של אז. עם בני משק שנוצרו גם קשרים דרך עיסוק משותף בספורט. אחרי שנה יצא הגרעין להתיישב ביד חנה.” לאחר שנה ב״יד חנה” החליט טיבי לבנות את ביתו יחד עם גינה, בגבעת חיים. מיד לאחר הנשואים נשלח ע״י מזכירות גבעת חיים לעזרה למשגב-עם, למשך חצי שנה. לאחר מכן גוייס לצה״ל למשך שנתיים וחצי. בצבא היה מדריך ב״גולני”, עבר קורסים שונים, למד עברית והרגיש שייכות מלאה לארץ ולקיבוץ. הגיע כל שבועיים לגבעת חיים, כי היה שחקן כדורגל בנבחרת נתניה. אחרי שנתיים וחצי חזר הביתה, סמדר היתה בת שנה וחצי. שנות חייו בגבעת חיים, עבד בפלחה, בחבתניה, במשך שנים רבות עבד ב״גת” ובאחרונה 40 במשך כ- בחנות פנימית של הקיבוץ “מרכולית”. במשך השנים מילא תפקידים רבים כסדרן עבודה, אקונום, מרכז בריאות, היה שנים רבות בוועדות שונות ובעיקר בוועדת חברים. תמיד טען שהמקצוע האמיתי שלו הוא עבודה עם אנשים. היה איש יצירה, אמן. בדרך מקרה עבד בעץ ומאז החל לפסל. מאוחר יותר גם צייר. היה איש ספורט, עסק בכדורגל וטניס, אהב מוסיקה ועסק בהאזנה ובהקלטה. בשנים האחרונות החל לנגן, בנה בעצמו קסילופון ובילה שעות רבות בנגינה עליו. היה בעל משפחה למופת. אבא נהדר לסמדר, נוגה ואסף וסבא נפלא לעפרי, עמית, שחר טל ואורי. היה צעיר בגופו וברוחו, עד שתקפה אותו המחלה, שהכניעה אותו, תוך סבל רב, במשך חצי שנה… לטיבי היה הומור מיוחד במינו. בין אמירותיו היה חוזר ואומר תמיד שכאשר ימות, אינו רוצה הספדים.” את הדברים שיש לומר עלי, אני רוצה לשמוע בעודי חי”. על קברי שינגנו את “לואי ארמסטרונג”, אשר את קולו ואת המוסיקה שלו אני אוהב במיוחד”. למותו במילים: “סבא, זה היה חלק מהחיים, זה היה סבא שמספר 30 נכדיו נפרדו ביום ה- סיפורים, סבא שאהב ספורט, אהב מוסיקה, אהב לשחק איתנו בחוץ בכדורגל, סבא בבריכה היה מרים אותנו על גבו השזוף ואנו היינו שמחים עד השמים. – אבל עכשיו כל זה כבר איננו. אפשר רק לציין שסבא החזק והגיבור הוא עכשיו למעלה, מביט, צוחק ועושה לנו שלום…