11.08.1934–28.11.2012

בקבוצת כנרת לאמא תמר ולאבא שולקה פטרקובסקי. בגיל תשע הוא הגיע עם אמו 1934 איתן נולד בשנת תמר לגבעת חיים. , התפלגה גבעת חיים לשני קיבוצים. אמו תמר עברה לגבעת חיים איחוד ואיתן נשאר עם 17 בהיותו בן התגייס לצבא לפלוגת סיור שהיתה המשך ישיר ל”שועלי שמשון”. 1952 החברים במאוחד. ב – עם תום הצבא עבד בפלחה. בשנים אלו גבעת חיים עיבדה שטחים של קיבוצים אחרים בנגב. איתן, כמו גם חברים נוספים ירדו לעזור. מאמצת את קיבוץ יד חנה, ואיתן נשלח לשם כרכז המשק. כשחזר מיד חנה עבד גבעת חיים 1959 ב – ברפת ולאחר מכן כמרכז משק. הוא עבד בגת כאחראי על גידול וקטיף התירס. גם בעבודה זו הוא נסע ברחבי הארץ. בסוף שנות השבעים גבעת חיים מאמצת את ייט”ב . חברים רבים מתגייסים למשימה ואיתן ביניהם. איתן הקים את ענפי החקלאות של ייט”ב. הוא חזר לגת, ועסק בנטיעת פרדסים וחלוקת קליפות הדרים לרפתות בקיבוצים. בשנות השמונים עבד כמדריך חקלאי בארגון עובדי הפלחה. שנות התשעים – חזרה לקיבוץ ועבודה כתברואן. גם בעבודה זו, כמו בכל עבודותיו, הוא ניצל את היצירתיות ובנה מלכודות לזבובים “תוצרת איתן פטרקובסקי”. איתן היה אחראי על ההשקיה בפרדס, ולאחר מכן עבד עם גדי בהודיה. בשנים האחרונות התנדב לעבודה במשק חי בבי”ס יובלים. מאד אהב את הילדים ואת החיות. כשחלה, הארנבות חלו איתו. נהנה מכל עבודה שעבד בה ויצק בה תוכן משלו. הוא לא בחל בשום דבר, מלנקות את הביבים ועד לטפל במחשב של הפרדס. לאורך כל השנים היה הבובטרון מרכז לבניית פטנטים, זיקוק אלכוהול, בניית מלכודות לזבובים, עזרה להונזו בפתירת בעיות עם הבובות……. חקלאי בכל מאודו ונשמתו, התעניין בכל נושא וידע כמעט כל דבר. ואם לא ידע – בדק באינטרנט. איש מיוחד ואהוב. יהי זכרו ברוך. . היא תמיד אמרה שהיא לא מבינה איך קראו לה עירית, כי עברית 1939 אמא נולדה להונזו וליהודית בשנת הם לא ידעו. כשהיתה בת שלוש בערך, אמה יהודית נפטרה ממחלה, הונזו התחתן עם רות לאחר שאמא אמרה לו שהיא בעד. בבית הספר היא היתה בכיתה עם חנה ועדה ושרה ויהודה ואיילה וישראל יבניאלי ואסתר גבע ודב קורן. הכיתה היתה חלק ממנה והיא חלק מהכיתה. אחרי שאבא שלנו נפטר אסתר גבע, בת כיתה, הזמינה את אמא לארוחות בוקר אצלה בבית כל יום שני בבוקר. חנהל’ה שכנה ועם עדה אמא למדה באפעל. קשר לכל החיים. והם נשארו נאמנים לה ובאו לבקרה גם בבית שקמה. אבא שלנו איתן ואמא עירית גדלו יחד בגבעת חיים ולמרות זאת הם כאילו נפגשו מחדש ב”יד חנה”, שניהם עשו שנת שירות ביד חנה, קיבוץ שגבעת חיים אימצה. אבא היה מרכז משק ואמא בשנת שירות אחרי צבא. מ”יד חנה” הם חזרו לקיבוץ כזוג ולאחר כשנה התחתנו. אמא תמיד ציינה שהם היו הראשונים שהתחתנו בבריכה. והונזו הכין למפיונים כל הדרך לבריכה. יחד הביאו אותנו ארבעתנו לעולם: רותם, רונן, ארז וענבר. אמא עבדה בצעירותה בלול התרנגולות שהיה פה, בוורדים, היתה מרכזת בניין, בלימת, עזרה בהקמת האספטי בגת ובהשכרת דירות. לאחר מכן היא חידשה את הארכיון. במהלך חייה בתפקידיה השונים אמא הצליחה לעזור ללא מעט אנשים, והיתה גאה על כך מאוד. כשהיתה מזכירה עזרה לאנשים כמיטב יכולתה, בעבודה בהשכרת דירות עזרה להחזיר בנים הביתה. כשרונן התחתן עם ג’ונקו אמא אמרה שהיא עוד בת שלה, ואכן כך היה, בעצם היו לאמא חמישה ילדים. אנחנו וג’ונקו. תמיד היא אמרה “אין כמו ג’ונקו” וצדקה. קשה לתאר בכמה מילים אופי ודמות של בן אדם. בצעירותה היתה קשוחה כמו סלע, מהקיבוצניקים האלו שלא מראים רגשות גם ברגעים הכי קשים. לאחר לכתו של אבא שלנו משהו בה השתנה והתרכך. היא אמרה לאנשים שהיא אוהבת אותם, היא לא הפסיקה לדבר על כמה המשפחה חשובה לה, הילדים והנכדים והיתה גאה על הקשר הטוב בינינו. לפני כשנה מצבה התדרדר והיא נכנסה לבית שקמה. בבית שקמה היא התאוששה, קיווינו שיש לנו עוד זמן איתה. אמא, הלכת לעולמך בשלווה גדולה בלי להעיק ובלי להטריח בדיוק כמו שתמיד אמרת, שאת לא רוצה להקשות. אנחנו מבקשים להודות לכל החברות והחברים שבאו לבקר את אמא בבית שקמה, אין דבר ששימח אותה יותר הביקורים האלו. אתם הייתם הקשר שלה לעולם ולקיבוץ אותו כל כך אהבה. עוד אנחנו מבקשים להודות לצוות בית שקמה, עובדים מסורים שמיטיבים עם דיירי הבית. מכל משפחת פטרקובסקי 18.09.2023 – 28.03.1939 פטרקובסקי עירית אמא, כל כך אהבת את המלה אמא. היית גאה להיות אמא, ראית באימהות מתנה, מהות. היום, בעצב אנחנו נפרדים, בעצם לא. תמיד נישא אותך בלב. יהיו שם זיכרון, אהבה מורשת וגם כאב. אהבת את גבעת חיים, ממש קשרת לה הילה. בה הקמתם אבא ואת קן חם לגוזלים. שתי בנות ושני בנים. הבית היה מקום של חום, ביטחון, משפחה. ניתן למצוא בגינה רמזים למי שהיית. נטועה, עם שורשים חזקים, ציונית ושורשית. אמא, במבט לאחור נראה שחיבבת מבצעים. שיקום הוורדים אחרי הסופה, הקמת התכנון בלימת, חיפוש כיוון חדש והקמת מחלקה בגת. לימודים באפעל, מזכירת הקיבוץ, אישה ראשונה בענף הבניין. ייסוד ענף השכרת הדירות כמובן. בצד עבודה ומילוי התפקיד, נודה ונגיד ידענו שאת נמצאת שם עבורנו תמיד. אוהבים וכבר מתגעגעים. ארז הילדות, הילדים, הנכדות והנכדים. סבתא עירית חיה חיים שלמים. ארבעה ילדים, שבעה נכדים, אינספור חברים. טיילה ברחבי העולם, חייתה את ההיסטוריה הישראלית והקיבוצית בפרט, לא הפסיקה לחייך ולהתבדח. אהבתי אותך בכל ליבי סבתא. היית לי נביעה בלתי נגמרת. יכולתי לשמוע אותך מדברת שעות ולמרות שהיית בטוחה תמיד שאת משעממת אותי זה אף פעם לא קרה. אני זוכר איך הייתי בא אליך בשבתות ויושב איתך במרפסת ופשוט שואל כמו ילד: “סבתא מה זה”, “סבתא מי היה”, “סבתא למה”. היית עונה לי באריכות ועם זאת רלוונטיות. כמה אהבתי אותך ונהניתי מחברתך ועם זאת עולה בי תחושה שלמה, עשית את מסעך בעולם הזה. הקמת בית לתפארת, הישגים מפה עד יפן מדברים בשבחך ומה שעולה בי זה חיוך ביום הזה. נוחי על משכבך בשלום, הרווחת את זה. הראל בן אבו אהבתי ואוהב תמיד סבתא. עירית, שנים של שכנות וחברות טובה. חיים שלמים של ידידות ועזרה הדדית ושיחות רבות. 54 שכנה וחברה… “לא הצלחנו” לריב או להסתכסך אפילו פעם אחת… וגם לא ניסינו. לשתינו היתה אימרה: “עם שכנים לא רבים!” ואני מבטיחה לך שגם עם רותם לא אצליח להסתכסך. נעמי משי שתהיה לך מנוחה שלמה. עירית, שנים של ביחד, גם אם לעיתים לא כולן במקביל. 85 שנות חברותנו הרבות עברו עלי היום כמו סרט. כרגיל בגילנו נהוג לומר – ישבנו על הסיר ביחד, היינו בפעוטון, בגן ובבית הספר ביחד, לקחנו חלק בפעילות בחטיבת בני הקיבוץ המקומית ביחד, הדרכנו במעברות ביחד. לאחר השירות הצבאי, ביחד עשינו שנת שירות ב”יד חנה”. שם נפגשת עם בחיר ליבך, איתן והקמתם משפחה. גם ילדים גידלנו ביחד. עבדנו מספר שנים בלימת – ביחד. למדנו שנתיים בסמינר באפעל – ביחד. גרנו באותה שכונה ונפגשנו לארוחות שבת בבוקר – ביחד. עירית, היית מאוד מעורה בחיי הקיבוץ. מילאת תפקידים רבים בקיבוץ, ביניהם: ריכוז עבודה (כן, היה פעם תפקיד כזה), מזכירה, ריכוז ענף השכרת דירות, חידוש הארכיון והנגשתו כארכיון חי לכל האירועים בקיבוץ. בתקופת מחלתך קיבלת את גזירת הגורל מבלי להתאונן ולהתלונן. היית אסירת תודה לצוות הסיעוד על מסירותו, הן בטיפול בך והן בעיסוקים המגוונים שמותאמים ליכולות השונות של כל אחד. אני נפרדת ממך, גם בשם בני המחזור, בהרגשה שמיצית את חייך בטוב. מעדה בארי יהי זכרך ברוך.