08.09.1911–25.06.1998

רחל נולדה בכפר קטן שבאוקראינה, בבית מסורתי. אביה התפרנס מטחנת קמח קטנה. היו לרחל ארבעה אחים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, עקרה המשפחה לעיירה קטנה בשם ביילוזודקה, הסמוכה לקרמניץ. רחל למדה בבית ספר פולני ודיברה רוסית ופולנית. היא סיימה בית ספר יסודי בלבד בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית. שמעה לראשונה על הציונות ונכבשה לה, יחידה מכל משפחתה. בתחילה השתייכה לתנועת “ביתר”. 16 בגיל אך פרשה לקבוצה ציונית קטנה שנקראה -“צעירי ציון”. הצטרפה להכשרת “החלוץ” בדומברוביצ׳ה שבגוש קלוסובה. בגלל הפסקת העלייה. חזרה 1929 בשנת הגיעה להכשרה בקלוסובה. היא נבחרה כמועמדת לעלייה זמן קצר 1933 למשפחתה למשך שנתיים. ב – לאחר שהגיעה, היות ושליטתה בעברית – אותה רכשה בכוחות עצמה – הייתה מצוינת. עלתה רחל לארץ. והגיעה יחד עם בלה קציר ז”ל ויואל לגבעת חיים. הפרידה ממשפחתה, אותה 1934 בשנת לא ראתה שוב לעולם, ליוותה אותה כטראומה כל חייה. בקיבוץ עבדה רחל בגן הירק ומאוד אהבה את עבודת האדמה. לאחד מכן במאפייה. תקופה ארוכה ערכה את עלון הקיבוץ ובו נתנה ביטוי לאהבתה לשפה. במשך שנים לימדה רחל תושבים באליכין קרוא וכתוב. שמשה כמורה לעברית לעולים מקוצ׳ין, והקדישה להם 50 נולדה בתה היחידה, נורית. בשנות ה־ 1946 בשנת הרבה מזמנה. תקופה מסוימת עבדה אף במעבדת בית הספר. רחל זכתה לשלושה נכדים: לירן, עלית ויאיר. בשמונה השנים האחרונות הייתה בביתנו הסיעודי, בית שקמה, וזכתה בו לטיפול למופת. את עיניה עצמה לנצח. בשלווה, תוך שינה עמוקה. יהי זכרה ברוך.