18.04.1936–11.09.2014

כיצד ניתן לסכם בקיצור חיים שלמים שלך? מה אספר? מה אומר? אספר על אמא מיוחדת במינה, אמא שחינכה לאהבה, שלווה, ערכים. אמא אשר התוותה דרך ותמכה. איפשרה להתנסות, להיכשל, לקום ולהמשיך הלאה. אמא שידעה לדרוש, להציב גבולות אך לתת חופש וביטוי עצמי. אמא שתמיד נמצאת כדי לסייע, ליעץ ולהשגיח. אמא שהגנה כמו לביאה על גוריה. אמא שמרכזת את כל המשפחה סביבה ומעניקה לכל אחד לפי צרכיו. אמא שבקורות חייה זמנים לא קלים. תמיד ידעת להביט ישירות במציאות ולהתגבר על כל מכשול. מרגע שפגשת את ג’קי, לפני ארבעים ושמונה שנים, בניתם יחדיו בית שאין שני לו. הזוגיות שלכם הינה, בעיני, נדירה, מהווה השראה ויצרה את המשפחה הכל כך מיוחדת שלנו. יחד הענקתם לנו את כל מה שתיארתי, את כל מה שילד יכול לבקש. שפעלה בתחומים רבים ובראשם חינוך. ידעת למצוא בדרכך הסובלנית את הדרך היית אמא, אשה לתלמידים רבים וללמדם לקרוא גם שהדבר נראה כאינו אפשרי. חיינו כמשפחה במספר מקומות, כולל בדרום אפריקה. ויחד עם ג’קי לימדתם אותנו להסתגל ולרכוש כלים לחיים עשירים יותר. בדרך רכשתם חברים ומכרים רבים כל כך שרובם ככולם כאן איתנו לחלוק לך, אמא, כבוד אחרון. אספר עוד עלייך שגם כשקרה לך הנורא מכל – מותה של רונית בתך הבכורה שכה אהבת – ידעת לאסוף את שארית כוחותייך ולהפנותם אלינו – ילדייך החיים. אמא, בשנה שעברה, לאחר שבץ מוחי – חייך וחיי כולנו השתנו. נותרת משותקת בצידך השמאלי ויותר לא יכולת להיות עצמאית. נדרשת לסיוע צמוד. ראינו את ההידרדרות האיטית ותמכנו בך ככל שניתן. ראינו את המסירות המופלאה של ג’קי שנעזר בחנה, קארין ושלומית. יחד כולם סייעו לך כדי שתרגישי הכי טוב שניתן. חנה כבר איתך כעשרים שנה, ועם קארין נוצרה קירבה מיידית והיא הצליחה בדרכה לאושש את מצב רוחך. ביום שלישי כשג’קי קרא לנו לבית בידיעה שימייך ספורים הספקנו להיפרד ממך, ישבנו ליד מיטתך ואת כבר רק שמעת ובקושי דיברת. בלילה, אכן ליבך נפגע קשות ונחמתנו היא שלא סבלת. אנחנו ניפרדים ממך אמא, אך לא ניפרד לעולם. הותרת בנו את חותמך – את מי שאנחנו. נשמור על הערכים, השורשיות, האהכה והאמיתות אותם ינקנו ממך. באהבה – בנך זיו 12 (ג׳ון) היימס בנימין 7.7.1980 – 20.10.1907 בבומביי להוריו חיים ודינה בסטקאר, אשר גם הם נולדו בבומביי. הוא היה 1907 בנימין (גיון) היימס נולד ב- וגם אמו נפטרה בהיותו צעיר. הוא למד חשמלאות ועבד 10 ילדים, אביו מת בהיותו בן 8 אחד הצעירים מבין במשך שנים בבית מלאכה ממשלתי. לאחר מכן עבר לעבודה מסחרית בחברה הנדסאית והמשיך בה עד עלותו ארצה. היה פעיל בתנועה הציונית ובמשך שנתיים שימש בהתנדבות כ״מזכיר עליה”. שלח את שני בניו הגדולים . אחרי כמה חודשים בבאר-שבע באה המשפחה 1958 ארצה במסגרת עלית הנוער ועלה עם משפחתו ב־ לגבעת-חיים ובנימין עבד ב״גת”. נתקבל לחברות ובניו הגדולים סיימו כאן את ביה”ס. עברו ההורים והילדים הצעירים לאשדוד, שם בנימין הצליח, אחרי כמה שנים קשות, למצוא עבודה 1962 ב- שנים, תוך יחסי ידידות וכבוד עם חבריו לעבודה, עד 10 לפי כישוריו, כמחסנאי בנמל, והמשיך בה עוד .1976 יציאתו לגימלאות ב- חזרו הוא וערה לגבעת־ חיים, כהוריו של דוד. 1979 ב־ בנימיו אהב מוסיקה, ניגן פסנתר וגיטרה, ובשנותיו הראשונות בארץ גם המשיך בתחביבו האחר, צילום. נכדים. 11 בנים ובת, ו־ 4 הניח אשה, בנימין הצליח בדבר שהיה בוודאי גם לו החשוב מכל: הקים דור בנים, כל אחד שלם במקומו, וכולם יחד אגודה אחת, עוזרים ודואגים זה לזה וכולם יחד להורים, תוך כבוד ואהבה.