16.10.1911–13.10.1984

כבן שלישי ואח לשתי תאומות, 16.10.1911 אוטו נולד בוינה – אוסטריה – בממלכה האוסטרו-הונגרית ב – גרטה והנזי. שם האב היה רוזנהק שנפטר שנתיים שלוש לאחר לידתו. האם נישאה בשנית לשלמה גולדשלגר שאימץ את שלושת הילדים ושמם שונה לגולדשלגר. ) והשפעתה על חיי המשפחה 1914 יש לזכור כי במועד קרוב למתואר לעי”ל פרצה מלחמת העולם הראשונה ( לא ידועים לי. בשיתוק ילדים, מחלה שהותירה אותו נכה בידו השמאלית. נכות שללא ספק סביב גיל שש, חלה אבא השפיעה רבות על גיבוש אופיו ובהמשך על עקשנותו ושאיפתו להישגים והוכחת יכולת לעשות הכל על אף נכותו. (למשל, התעקש לעשות סקי בילדותו). בגיל הנעורים הצטרף אבא לתנועת הנוער היהודית ציונית של מרכז אירופה, “הבלאו וויס״. הצטרפות זו – ביחד עם אחיותיו – הצילה את חיי המשפחה כולה והיתה ללא ספק המהלך המשמעותי בחיי המשפחה כולה בעתיד. אבא הצטרף בגמר בית הספר לקבוצת הכשרה חקלאית והבין שיש צורך בידיעת החקלאות בשביל להצליח בפלסטינה. הוא נשלח מטעם התנועה ללימודי חקלאות בצ’כיה, משם הופנה ללימודים אקדמאים וסיים אותם עם תואר אגרונום. החלטה זו השפיעה רבות על חייו בהמשך. עלה אבא לפלסטינה והצטרף לקבוצת קיבוץ ג’ של השומר הצעיר שבהמשך התפלגה והקימה 1932 בשנת את קיבוץ מעברות ואת קיבוץ גבעת חיים. גם שתי אחיותיו עלו בשנה זו לאחר שסיימו את לימודיהן, האחת ד”ר לרפואה והשניה ד”ר לפסיכולוגיה. הוריו סרבו לחשוב על הגירה לפלסטינה. הקבוצה שהמתינה לקבלת משבצת להתישבות בעמק חפר (שנקרא אז ואדי חווארית) ישבה בחדרה ועסקה בעבודות מזדמנות. חברים על הקרקע להקים את הקיבוץ שלימים נקרא ע”ש חיים ארלוזורוב 10 עלתה קבוצה של 1932 ביולי בתל אביב. השם “גבעת חיים” בעל משמעות כפולה, ובאמת היתה גבעה בולטת בסביבה כאשר שנרצח מעברות וכפר ויתקין. בין עשרת המייסדים היה גם אבא ממזרח היה קיבוץ עין החורש והרחק במערב בלבד. 21 כשהוא בן מצפון לקיבוץ היו שני כפרים ערבים – חירבת מנשיה וזלפי. במהלך השנים היו יחסי שכנות סבירים בינם לבין הקיבוץ, וזו גם היתה הפעם הראשונה של מפגש בין אבא לערבים. חשוב לציין כי שני הכפרים לא היו בעלי הקרקע אלא אריסים, וחלק עיקרי של האדמות היו אדמות ביצה שהוצפו ע”י נחל אלכסנדר. חנקין קנה את קרקעות עמק חפר עבור הקרן הקיימת, וגבעת חיים היתה אחת מנקודות הישוב בו. כבר בתחילת הדרך היה ברור לחברים שניהול המשק צריך להיות בידי אבא עקב השכלתו החקלאית. כך הפך אבא למרכז המשק שהיה מבוסס על חקלאות בלבד. , 1939 נולדתי אני. ב – 1936 התחתנו אבא ואמא – אדית פולק ילידת ברנו שבצ’כיה, וב – 1935 בשנת 100 כבר לאחר סיפוח אוסטריה ע”י הנאצים, הצליח אבא, בעזרת הקיבוץ, להוציא את הוריו מוינה באמצעות סרטיפיקטים. הם עלו באוניה האחרונה שיצאה לארץ לפני פרוץ המלחמה. זו היתה הצלה של ממש. אבא היה ונשאר עקשן גדול – תכונה שליוותה אותו כל חייו. יש לי תמונה בה אבא הולך מאחרי מחרשה עם סוסים והמושכות על צוארו וידו האחת מחזיקב במחרשה. עבור הצבא הבריטי. היה זה מראה במסגרת פעילותו בניהול המשק התחיל אבא את ענף גידול הסוסים מרהיב לראות עדר של מאות סוסים דוהר כל בוקר לשדות המרעה וחוזר בערב. היה זה ענף ריווחי מאד בראשיתו של הקיבוץ. בשנות המלחמה יצא אבא מפעילות בקיבוץ לפעילות בהיקף הארצי ובהמשך לעולמי. בתחילה הקים את הצטרף למשלחת של 1946 חברת “הזרע” שייצרה בלעדית את הזרעים לחקלאות בארץ. בהמשך, בשנת ללמוד כיצד לפתח את החקלאות בארץ. במסגרת חקלאים בראשות חיים גבתי שיצאה לארצות הברית סיור זה ביקרה המשלחת בפרויקט עמק טנסי שיזם הנשיא רוזוולט בשנות המשבר הגדול. שם פגש אבא את אחד ממובילי הפרויקט, פרופסור לאודרמילק, שהיה המומחה העולמי לשימור קרקע. באופן בלתי ברור נוצר קשר אישי עמוק בין אבא לבינו, וכך נכנס אבא לניהול ושימור קרקע בארץ והקים במשרד החקלאות את האגף לשימור הקרקע. כמו בנושאים אחרים נישבה אבא לנושא וראה בו חזות הכל להצלת קרקעות המדינה מסחף ודילדול. לאגף סופחו נושאים נוספים כמו המרעה בשטחי בור וראשות שמורות הטבע. אבא התחתן עם אסתר בסוף שנות השלושים נפרדו אבא ואמא וכל אחד מהם הקים משפחה חדשה . ונולדו להם שלושה בנים ואמא נישאה ליהושע ולהם נולדו תאומים ובן. פנה דויד הכהן, שהיה שגריר בבורמה, לאבא, שיבוא לבורמה לסייע במיפוי יעוד הקרקעות 1954 בשנת לגידולים השונים, וזאת על פי בקשתו של נשיא בורמה דאז, או נו. על פי דרישתו של בן גוריון, נדרשו נציגי המדינה היוצאים לחו”ל בשליחות המדינה, לעברת את שמם. שמו העברי של אבא היה מאז – נתן גיל. אבא שהה בבורמה כשנה וחצי . אסתר והילדים הצטרפו אליו לחצי שנה. (חוץ ממני, שכבר הייתי בצבא). ההצלחה בבורמה היתה כנראה גדולה כיוון שפתחה בפני אבא את העולם. במקביל, הפך אגף שימור הקרקע והמרעה לאחד הגדולים המשרד החקלאות, אבל זה היה כבר “קטן” על בהתחלה , במסגרת הסיוע לארצות חוץ, יצא למדינות שונות לייעוץ וניהול פרויקטים. יצא אבא. הוא . במסגרת זו )FAO( לבורמה בשנית, לקמבודיה, לניגריה, ולאחר מכן כמומחה של ארגון המזון של האו”ם הוא נסע לפרו, לפיליפינים, ושוב לאפריקה – לקניה. נסיעה זו היתה כבר במסגרת של הבנק העולמי. תחומי ההתמחות התרחבו מאד בפיליפינים והוא נקרא לפתור בעיות ניקוז חמורות על מנת להתגבר על מחלת הבילהרציה. בקניה – נקרא לתת פתרון לפרנסת התושבים שהתבססה על דייג באגם ויקטוריה והיה צורך דחוף להכשיר קרקעות לגידולי מזון לאחר שדגי נסיכת הנילוס שהוכנסו לאגם הרסו את האיזון בו וקטעו את פרנסת התושבים. בראשית שנות השישים נישא אבא בשלישית ללילי שהצטרפה מאז אל נסיעותיו. הפרויקט הגדול האחרון היה ניהול מבצע אדיר בכל קנה מידה, בדרום קוריאה, עבור הבנק העולמי. המטרה היתה להכשיר שטחי בור הרריים לגידולי אורז וירקות, ליצור טראסות ולהוביל מים, להקים סכרים ולאגום את מי השטפונות, וכך לאפשר פרנסה לאלפי פליטי מלחמת קוריאה. אבא היה מנהל הפרויקט שהשתתפו בו מומחים שונים ממדינות רבות וכמובן אלפי קוריאנים שעבדו בו. אחד הדברים המיוחדים היה שימוש בפילים ליצירת הטראסות על המדרונות. תעודות ההוקרה שהוענקו לאבא עם השלמתו של הפרויקט, מביעות את ההערכה והתודות על עבודתו שנמשכה כשש שנים. ובבנק העולמי התבקש אבא לכתוב מדריך לניהול פרויקטים של שני הגופים הנ”ל FAO לסיכום עבודתו ב – והובלה של פרויקטים מורכבים – שמהווה עד היום – ספר מפורט, שאין שני לו, להנחיית תהליכי ניהול מדריך למנהל. נפטר אבא והוא רק בן שבעים ושלוש. 1984 בשנת גדי גיל