17.07.1906–20.05.2006

בצ׳רנוביץ, כיום רומניה, למשפחת נויסבאום. “הייתי הילד התשיעי לאמא, שילדה יצחק בן אהרון נולד תשעה ילדים. שתי הבנות הראשונות מתו באיבן ונשארנו חמישה בנים ושתי בנות. אני הייתי הילד התשיעי, שנים אחרי לידת אחותי, בניגוד להוראה חמורה של הרופאים, שאסרו על אמא 12 הלא- רצוי. נולדתי כ- ללדת״. במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר בידי הרוסים, תחילה בידי אנשי מהפכת פברואר ואחר- כך חיילי הצבא האדום. כילד השתתף בחגיגות המהפכה וגילה בידי חיילים יהודים שני דגלים: הדגל האדום התייתם מאמו “ישבנו שבעה, וכאשר שמעתי, עוד ליד הקבר, ואחר-כך גם בבית 12 ודגל תכלת־ לבן. בן את האמירה: אדוני נתן ואדוני לקח, יהי שם אדוני מבורך, פרצתי בבכי מר וצעקתי, מי זה אדוני הזה, שלקח ממני את אמא.” הצטרף בן אהרון לשומר הצעיר ושנים אחדות לאחר מכן היה לראש ההנהגה ברומניה. 14 בהיותו נער בן ייסד בשיתוף עם ישראל גלר את הקבוצה שנועדה לעלות לפלסטינה ולהקים את קיבוץ ג׳ של 1925 ב- השומר הצעיר – הוא גבעת חיים. בן אהרון הצעיר נשלח לוועידת תנועות הנוער החלוציות בדנציג ושם פגש את גדולי הדור: בן גוריון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, יוסף שפרינצק וחיים ארלוזורוב. “היתה שעת צהריים,כאשר כולם התפזרו לסעוד עם המארחים שלהם. משום מה נשארתי לבדי באולם, והנה אני רואה אדם שוכב על שני שולחנות, מעיל למראשותיו, וחול ניכר בסוליות נעליו. מרוב סקרנות ניסיתי להציק לדמות ששכבה שם וספר בידה, ואז, פונה אלי ארלוזורוב ואומר לי: נדמה לי שאתה מהשומר הצעיר מצ׳רנוביק. אמרתי: נכון. אם כך, אתה בקיא בשפה הגרמנית. אמרתי, כן, נכון. אז הנה בידי ספר שירים ממשורר מהולל, דיינה מריה רילקה, האם שמעת עליו ? לא, מצטער, לא שמעתי. אז בוא אקרא לך קטע משיר. מאז נקשרו בינינו קשרים אישיים.” , נשלח בן אהרון ללמוד בברלין, מדעי המדינה וכלכלה. המוני יהודים ונוער ליוו אותו לרכבת. 1927 בשנת הפסיק את לימודיו ועלה לישראל, כתייר. שערי הארץ הנעולים מנעו ממנו לרדת לחוף ביפו 1928 בשנת והוא נאלץ להמשיך ללבנון. את הדרך מביירות דרומה עשה על גב חמור, בעזרת מבריחים, עד למחנה קיבוץ ג׳ בחיפה. “עברתי בעשבים פרועים, עד שהגעתי לצריף הקומונה, שם היה חלון פתוח עם תריס עץ. התקרבתי אל החלון ודחפתי את ראשי פנימה. ראשונה זיהתה אותי חיה שכטר- פלק, הוציאה זעקה: נוסיו – והתעלפה. מהר מאוד שיחררו אותי מכל האבזרים של הציוויליזציה המערבית והלבישו אותי בבגדי הפאר מסע שלי להגשמה חלוצית בארץ ישראל.״ בחיפה עבד בן אהרון בייבוש ביצות בנחל קישון ובמפרץ חיפה, והיה בין הפועלים היהודים הראשונים שבנו את הנמל. במהרה נבחר לראש ועד העובדים של מייבשי הביצות ועמד בראש שביתה ראשונה נגד הנהלת העבודה. מכאן נבחר לוועד הפועל של מועצת פועלי חיפה. בתקופה זו הדריך בתנועת הצופים וארגן בחשאי קבוצת בנות מבית הספר הריאלי כגרעין לקבוצת “החוגים “. זו אותה קבוצת הבנות שממנה שלפתי את אחת החניכות, מרים פינקנזון, שהיתה לזוגתי״. 60 השתתף בדיונים לאיחוד אחדות העבודה והפועל הצעיר, אבל סירובה של תנועת השומר הצעיר 1929 ב- לאשר לו להצטרף למפלגת הפועלים החדשה – מפא״י, גרם לפילוג בקיבוץ ג׳. בן אהרון ותומכיו פרשו , ערב 1932 נבחר למרכז מפא״י, ובשנת 1930 מהשומר הצעיר והצטרפו לתנועת הקיבוץ המאוחד. בשנת עליית הנאצים לשלטון יצא בשליחות החלוץ לצ׳כיה. הוא סייר בברלין וניסה להזעיק את יהדות גרמניה למול סכנת ההשמדה הצפויה. באותה שנה עלה קיבוץ השומר הצעיר ג׳ להתיישבות בנקודת הקבע. שנה לאחר מכן, בעקבות רצח חיים ארלוזורוב, שכנע בן אהרון את חבריו לקרוא את הקיבוץ על שמו של ארלוזורוב ונקבע השם גבעת חיים. נשא לאשה את מרים ונולד יריב. שנה לאחר מכן יצא שוב לשליחות, עד שגורש מגרמניה כמי 1934 ב- ש״מסכן את שלום הרייך”. נבחר למזכיר מועצת פועלי תל-אביב. 1938 היה מזכיר מרכז מפא״י וב־ 1936 ב- , בעל לרעיה צעירה 34 פרצה מלחמת העולם השנייה ובן אהרון התנדב לצבא הבריטי: ״הנה אני בן ואב לבן קטן. הייתכן שאני אנטוש אותם ואצטרף למתנדבים? אפילו לא נתתי למרים שהות להביע את דעתה. נטשתי את המשפחה ואת התנועה והתייצבתי בסרפנד, ופה מתחיל פרק המלחמה שלי”. חיילים ארץ- ישראלים שנפלו 1400 במערכה ביוון, עם התמוטטות המערך הבריטי, עמד בן אהרון בראש בשבי הגרמנים: ” עם הודעת הכניעה, גם הקצינים היהודים שהיו אתי נמלטו על נפשם ומצאתי את עצמי יחיד עומד לפני חייליי, פיקודיי ובעצם פועליי מתל אביב, כאשר נשמעת מצדם רק בקשה אחת: ״בן-אהרון, אתה לא תנטוש אותנו. אמרתי, אל דאגה. הלכתי אתכם עד עתה ואלך אתכם אל השבי וכל אשר צפוי לנו שם. הוריתי על השמדת הנשק ועל היטהרות כללית, גילוח, רחצה, ניקוי המדים, והתייצבות בשעה שש בשלשות כדי לצעוד אל מקום הריכוז שהועד לנו. כך הגענו למקום הריכוז.״ בארבע השנים שישב במחנה הקצינים השבויים השלים את לימודיו, מטעם אוניברסיטת אוקספורד. השתחרר מהשבי ושב הביתה. בזמן המצור על גבעת חיים, הוא היה עדיין במדי 1945 עם תום המלחמה, ב־ קצין בריטי. נבחר לכנסת הראשונה, חבר בוועדת 1949 נשלח לפעילות המגבית היהודית באנגליה ובארה״ב, וב- 1948 ב- החוץ והביטחון. נולד ישעיהו. 1955 ב- התפטר כמחאה נגד מדיניות כלכלית וסוציאלית. 1962 כיהן בן אהרון כשר התחבורה, וב־ 1959 ב־ פרסם בן אהרון את המאמר “עוז לתמורה בטרם פורענות” שקרא לאיחוד כל מפלגות הפועלים 1963 ב- וגרם לטלטלה עזה בציבור הישראלי. התפטר. את השנים הבאות עשה בגבעת חיים, הרחק 1973 נבחר לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות, וב־ 1969 ב- 1989 מפעילות ציבורית. שני הבנים, יריב וישעיהו ומשפחותיהם בחרו לחיות מחוץ לגבעת חיים ובשנת נפטרה הרעיה מרים. בשנות הבדידות התהדק הקשר עם בלהה: “היא הושיעה אותי בימי אבלות, וזיכתה אותי מעושר רוחה וחייה, מלאת תבונה וחוכמה וחסד, והפכה גם לחברת אמת של בני משפחתי.” אני מעביר זרי פרחים לבלהה״. בן אהרון פרסם שישה ספרים, מתוכם שניים באנגלית. הוא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת באר שבע ומאוניברסיטת חיפה, על פועלו ותרומתו לחברה הישראלית. זכה בפרס ישראל על תרומתו לחברה הישראלית. 1995 ב- יהי זכרו ברוך