8.7.1942–4.5.1990

רחל, רק לפני חודש ישבת איתנו בסדר פסח והיום אנו נפרדים ממך. מאז גילוי המחלה לא איבדת לרגע את התקווה. רק הקרובים אליך ידעו שהיו גם רגעי משבר וחרדה עליהם התגברת ברוח הלחימה והאופטימיות שלך. בתקופת ביה״ס בלטת בחוש ההומור המיוחד שלך, בכתיבת פיליטונים וחרוזים בכל אירוע חברתי ומצד שני הרבית בקריאת ספרים מעמיקים. בצבא שימשת כסמלת סעד בהנדסה קרבית ושם נפתחת לנושא העזרה לזולת. התנסית כמורה ומחנכת טרם יציאתך ללימודים ולאחר תקופת הוראה בבית יצאת ללימודים באורנים. תחום החינוך עבורך, רוחל׳ה, נושא מרכזי, שנים רבות פעלת והתנסית בהוראת ילדים, אך לא הסתפקת בזאת וגילית את הצורך של עזרה לעוסקים בהוראה, תמיכה וליווי העוסקים לא פחות מאשר הילדים, הכשרת עצמך בלימודים גבוהים ומשם חזרת לשדה, לצד עבודתך בסמינר בליווי והדרכת מורים חדשים לא נטשת את הייעוץ והעזרה אצלנו בבית. במקביל לעבודתך ובעקשנותך הרבה המשכת ללמוד ולהתפתח כל העת. רכשת תואר מ.א. ולאחרונה אף תיכננת את לימודיך לקראת תואר ד״ר. במשך שש השנים נאבקת במחלה ולא רצית להכביד על משפחתך האוהבת והמסורה ללא גבול, אמרת: “יש לי סרטן אך איני חולה”. כל רגע של רגיעה והפוגה בין הטיפולים ניצלת להמשך עבודתך באורנים ובאוניברסיטה, לבילוי עם בני המשפחה ולמפגשים עם ידידיך הרבים. לחולי סרטן רבים עזרת בעצה ובעידוד. רבים חבים לך תודה על כך. זכית במשפחה אוהבת ותומכת, וידידיך הרבים כואבים עם המשפחה ובית גבעת חיים את הסתלקותך בטרם עת. יהי זכרה ברוך! 51 (ישקא) בוב יעקב 11.12.1987 – 14.3.1914 בעיר פרנאו באסטוניה וגדל במשפחה מתבוללת ובסביבה לא יהודית. אביו היה סוחר 1914 ישקא בוב נולד ב־ וחינוך הבנים נשאר בידי עוזרות ומטפלות 14 עורות ופישתן. היה לו אח צעיר ממנו. אמו נפטרה כשהיה בן שנים הלך לבית הספר וכל חבריו היו לא יהודים. עם גמר ביה״ס התיכון הצטרף לקבוצת הכשרה 12 נוצריות. עלה ארצה. 1935 בלטביה ולאחר כשנה ב־ בארץ נשלחה הקבוצה לכפר גלעדי. כעבור שנה הצטרף ישקא לגרעין שהיה מיועד לקיבוץ עין גב, ששכן בחצר כנרת לפני עלייתו על הקרקע. עם העלייה על הקרקע עבד בסחיבת שקי זיף־זיף, ולאחר מכן עבד חזר לעין גב, עבד בסירה, שהיתה הקשר העיקרי עם 1946 התגייס לצבא הבריטי וב־ 1940 בסדום. בשנת טבריה ומאוחר יותר עבד בתור נהג. במלחמת השחרור לחם קשה על הגנת המשק נגד הסורים. בעין גב בנה את משפחתו עם לילי ונולדה להם בתם עדנה. אחרי המלחמה עם הפילוג, עברה המשפחה לגבעת חיים. תחילה עבד כאן בחצרנות, היה נהג של קומנדקר אליו רתמו עגלה. הרכב נקרא על שמו “ישקא דלוקס”. גם בעבודתו רבת השנים במטבח הטביע חותם ועוד הרבה זמן אחריו נקראה חצרנות המטבח “ישקאות”. עם הקמת המפעל “אמבר” עבר לשם לעבודה כמחסנאי. בכל מקום עבודה הכירו את ישקא כאיש עבודה בכל ליבו. כשחלה, החל לעבוד ב״גבורות”. המחלה כפתה עליו סבל רב. הוא אמר: “קשה לי להשלים עם המחלה ואי אפשר להגיד שהגעתי לזיקנה טובה, אבל אין ברירה, מוכרחים להמשיך כמה שאפשר”. משפחתו ליוותה אותו בחמימות עד יומו האחרון. בתו כותבת אני — כן אגיע ואולי שוב אחוש את הליטוף שבבת אחת הפך לגל חום רותח המציף אותי עוד אספוג את כוח הנתינה ללא גבול, ללא הצטעצעות, ללא משוא איך ניתן לשחזר במילים? אותו איש שאני לו — כל חייו כל מאודו.