07.03.1912–22.11.1995

בעיירת הנופש ומעיינות המרפא קרלסבד שעל גבול גרמניה. הוריו לא היו 1912 במרץ 7 אבא נולד בצ’כיה ב- דתיים, אך האווירה הייתה ציונית. בית זעיר-בורגני, האב היה סוחר ובעל חנות לנקניקים, שציפה וייחל שבנו ימשיך בדרכו. אך אבא, כשבגר, הצטרף לתנועת הנוער הציוני-סוציאליסטי “בלאו וויס”, עבר לעיר פראג והיה מדריך בתנועה. שם הוא הכיר את אמא ויחד המשיכו להדריך. החתונה, העלייה ארצה וההצטרפות לקיבוץ גבעת חיים היו ברורים ומובנים להם, אך קשים להוריו. ב”טיול השורשים” שלנו עם אבא לפני שלוש שנים במחוזות ילדותו, עברנו ביחד בבית שבו נולד, בבית שבגר בו, בחנות ההורים, במקומות שבהם שיחקו, למדו לשחות, בבית התנועה בפראג, בבית הכנסת “אלטנוישול” בפראג שבו היה אבא של אמא חזן. זו הייתה חוויה מרגשת לכולנו וכמובן גרמה להתרגשות גדולה לאבא. את הקיבוץ ראו אבא ואמא כדרך החיים, האמינו בדרך זו ואהבו אותה. חשובה מאד הייתה להם המשפחה, והם רצו מאד שהילדים והנכדים יחיו איתם בקיבוץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהורי אבא הבינו את המתרגש ובא, ביקשו מאבא לסייע להם לעלות ארצה, אך השערים נסגרו, וכל מאמציו לא צלחו בידיו. ההורים נרצחו על ידי הנאצים. את אבא ליוו רגשות אשמה ותסכול כל חייו, ולא פעם דיברנו על כך. נחמה מצא בכך שאחותו רוזל הצליחה לעלות לארץ ולהקים משפחה. אבא שמר אתה על קשר חזק. בקיבוץ לא היה אבא מהמובילים, אך תמיד היה מעורב, אכפתי ופעיל בתחומים בהם היה טוב. שנים היה אבא מרכז ועדת תרבות ובתחום זה היה פעיל גם בתנועה. אך יותר מכל אהבתו הגדולה היו הטיולים וידיעת הארץ. אבא היה אנציקלופדיה לידיעת הארץ ורגליו ידעו כל שביל וכל מקום. הוא הדריך טיולים אין-ספור, הוביל את החוג לידיעת הארץ, יזם והפעיל את טיולי המשפחות בשבתות ובשנים האחרונות הוביל בטיולים את ותיקי הקיבוץ וריכז את פעילויותיהם. אבא ליווה אותנו שנים בטיולי בית הספר, והיה גאה שזכה להוביל גם את נכדו גל כשהיה בבית הספר. אבא ואמא יצרו יחד בית חם ומשפחה מלוכדת: הורים, בנים ונכדים. פטירתה של רחל לאחר מחלה קשה ולאחר מכן מותה של אמא, גם היא לאחר מחלה קשה וממושכת, היו אובדן ומשבר קשה לכולנו, אך אבא עשה הכול כדי שהמשפחה תמשיך לתפקד ותהיה מלוכדת. ארוחות הארבע המשותפות במועדן, שבת בבוקר תמיד ביחד, טיולי המשפחה – הכול תמיד מוכן וכולנו שמחנו לבוא. כך עד יום מותו, כשגל בא להיות עם סבא בארוחת הארבע ומצאו ללא רוח חיים. אבא פחד מהזקנה ומהיות תלוי ובלתי שולט. מותו כך בחטף קשה לנו, אך אם אין ברירה אחרת – היה זה הסיום הטוב ביותר עבורו, וכפי שרצה. תהיה עימי תמיד במחשבות ובזיכרונות, מכל מה שנתת לי כל כך הרבה – לעולם לא אפרד. לנו לכולנו, אבא, תחסר מאד. בשם כולנו, ניפרד לשלום ונזכור אותך באהבה. בני המשפחה 49 (טרזה) בדר טרקה 31.1.1991 – 28.2.1911 בעיירה סלובקית “ולקה שובובצה”. 28.2.1911 טרקה נולדה ב- עם פרוץ מלחמת עולם הראשונה גוייס אביה ואמה עברה לבית . אחותה נולדה שם בסוף המלחמה. אימה 9 סבה, שם גדלה עד גיל נפטרה ושתי האחיות הקטנות גדלו במשפ׳ הסבים עד אשר אביהם חזר מהמלחמה. אחרי כמה שנים עברו לפראג, שם כיהן אביה כחזן ב״עלטנוישול”. פתאום מצאה חברה בתנועת “תכלת לבן” קיבלו אותה בלבביות. שהיתה לפי רוחה, שיתפו אותה בכל הענינים והיתה במהרה בעצמה מדריכה. בתכלת לבן יצאה לטיולים ופגישות עם צעירים ממקומות אחרים. באחת הפגישות הכירה את ושל. הוא בא אחר כך לפראג. מאז עברו ביחד בפעולות התנועה. שנים בלשכה המרכזית של הקרן הקיימת לישראל, יצאה לאחר מכן 4 עם גמר בית הספר עבדה טרקה להכשרה, להנהלה הראשית של תכלת לבן ובסוף לעלייה. העלייה של תכלת לבן היתה בשנים אלה מכוונת לקיבוץ עין גב, את טרקה וושל קיבלו בכל זאת לגבעת חיים. ושל וטרקה הגיעו בנסיעה ברכבת לחדרה ומשם במשאית לגבעה. ההלם היה רב, לא כך הצטיירה בעיניהם הגבעה, אך לאחר סיור, ההתרגשות היתה גדולה. טרקה חלתה ונחלשה ולכן סודרה לעבודות קלות. טרקה וושל היו הראשונים לקבל אוהל. לאחר עבודה בקטיף ואריזת תפוזים גויסה טרקה לעבודה עם הילדים. טרקה היתה. פעילה ושותפה בענייני הביטחון, בהם היה נתון הישוב. מאז שנותיה הראשונות בקיבוץ היתה. טרקה מעורה מאוד בחיי התרבות והרוח בקבוץ, ובמשך שנים רבות, בזמנה החופשי, שרתה את הציבור בספרייה בשעות הערב. הצטרפה טרקה למעבדה בגת, שם רכשה מיומנות רבה וקיבלה הערכה רבה מכל צוות העובדים, 1948 בשנת אשר גדל והתרחב במשך השנים. גם עם השותפים מגבעת חיים איחוד היו לה קשרים מאד חבריים. כאשר חלתה טרקה התמידה בעבודה, כל עוד עמד לה כוחה. אין ניחומים למשפחה, לילדים ולנכדים הרבים, אשר לכולם היו קשרים מאד מיוחדים וקרובים עם טרקה, כאם וכסבתא. בתקופת מחלתה, לא פסח על טרקה הגורל ללוות את רחל בתה בעת מחלתה ולהביאה לקבורה, וכל זאת בכוחות נפשיים בעלי עוצמה רבה. טרקה השאירה אחריה ידידים וחברים רבים. כולנו כאן עם משפחתה הרחבה נזכור אותה באהבה. יהי זכרה ברוך. מיומנה של טרקה שנה בארץ ובקיבוץ ואני שוכבת חולה… 50 ” הגעתי לגבעת חיים עם חום גבוה ולא ידעתי הסיבה. חשבתי שחם בארץ ושאני לא יכולה ללכת, כי החול עמוק כל כך. התביישתי מאד כשהתברר שאני חולה וצריכה לשכב במיטה וכך להתחיל את הימים הראשונים שנה בדיוק אני שוב במיטה, לא יכולה ללכת, אבל לא בגלל החול העמוק. 50 שלי בקיבוץ. עכשיו אחרי בינתיים פה צמחו דשאים, עצים, בתים ואני ימים רבים שוכבת בחוץ. מעלי צל של עצים, צמרות ירוקות מירוק בהיר עד ירוק כהה של הברוש. האדמה מכוסה דשא ויש לי הרבה זמן להיזכר ולחשוב מה ומי הכל שנה. וטוב לי לדעת, שאיזשהו חלקיק גם לי יש בזה. 50 צמחו וגדלו פה במשך עץ הפיטנגו מלא פריחה לבנה..”