1.5.1908–18.1.1952

אניה נולדה באודיסה ,דרום רוסיה, עברה עם הוריה לקישינוב. חניכת “השומר הצעיר” סיימה את הגימנסיה, יצאה להכשרה, לשם כך הפסיקה את לימודיה בבית ספר למוזיקה, בו למדה כמה שנים. בארץ עבדה בעבודות שונות. נשלחה לתל-יוסף להכשרה ברפת, שם התקשרה עם בחיר לבה, יהודה. זמן מה חייתה בחיפה 1931 ב – 1936 היתה בשליחות בצ׳כוסלובקיה. ב – 1933 עם הוריה, שעלו לארץ, ולאחר שהסתדרו חזרה לקבוץ. ב- יצאה שוב עם 1937 חלתה זמן מה, נאלצה לוותר על עבודות שלהן הכשירה את עצמה (רפת, בית ילדים). ב- משפחתה לצ׳כוסלובקיה לשם ריפוי. כשחזרה לארץ היתה זמן מה בתל – יוסף ומשם עברה שוב לגבעת- חיים. התחילה בעשיית גבינת כבשים, וכעבור זמן יסדה את מפעל הצמר שהרחיבה אותו אחר כך והוסיפה לו מפעל אריגה שסיפק את צרכי החברה ומוסדות הילדים (וילונות, כריות, מרבדים). באותו זמן עבדה גם במכוורת. היתה פעילה גם בחיי החברה ונבחרה לתפקידים שונים. בחדשים האחרונים לחייה עורער מצב בריאותה, שכבה כמה שבועות בבית חולים, קודם ברעננה ואחר-כך בתל-השומר, שם מתה ביום ששי, כ״ ). השאירה את בעלה יהודה, בן גדי ובת 18.1.1950 טבת תשי״ב ( רבקה, משפחה בארץ ובגולה. על שמה נקראת הספרייה בגבעת-חיים איחוד. מדברי חברים חברה יקרה, אדם נפלא. הרבה אור שפע ממך וחום רב היה בלבך. טוב היה במחיצתך. יופייך ייפה חיינו. בחייך העשרת אותנו, את משפחתך, את הקבוץ. היתה בך התכונה היקרה לקרב ולאחד חברים, אהבת את החברים אהבה רבה וכולם השיבו לך אהבה. בעודך ילדה נצמדת לחיי התנועה. סללת דרכך לקבוץ וכאן השתרשת, גדל והתרחב נופך והנה נגדע העץ. התפעלתי מהמרץ והחיוניות ששפעו ממך, התגבשת כאדם בעל אופי עצמאי וחזק. ידעת לחיות עם מראה נוף מצודד, התמצאת בציור. ראשונה קבלת על עצמך את הדאגה לעניני הבריאות של החברים. באופייך המוצק ובעקשנות ידעת לצעוד לקראת קשיים, ללא שקולים יתרים ומעצורי נפש וע״י כך בצעת דברים אשר היו נראים בעינינו כבלתי אפשריים. נמשכת לחברה בגבעת- חיים, נסית לבוא לתל-יוסף ולא יכולת. היית מהמתמידות באספות הקבוץ. ידעת להקשיב כשידיך עושות במלאכת הסריגה. חיית בכל נימי נפשך את כל המתהווה בקבוץ. את החשבת את הפכים הקטנים שביחסים בין אדם לחברו והם הנותנים את ה״טעם” לחיים המשותפים. הערצת את טבנקין. שיחותיו אתך שמשו לך חומר למחשבה ולא פחות הערצת. את ברל כצנלסון. את אסון הפילוג חיית בחריפות יתרה, התקוממת ולבסוף התייאשת מלאחות את הקרעים. חמימות רבה ומלבבת שררה בבית, בחיי המשפחה שעצבת ויחסך עם הילדים לא הועבו אף בעב קל. מתוך דבריה באספות שנתיות “בארגון בעבודה אנו יורדים, הקשיים גדלים והמוסדות אינם משתלטים על הענינים. אם הגענו לכך שאנו משתמשים בעבודה שכירה גם בשירותים, הרי משהו אינו כשורה ביסודות חיינו. עלינו לשרת את עצמנו, אחרת אין לנו זכות קיום. מתפקידנו להקל על האם, אנו נותנים לחברה חופש שישה שבועות אחרי הלידה, ק״מ ביום להנקות. יש לבנות בתי תינוקות בכל שכונה”. 5 לעומת זאת מטילים עליה הליכה של 38 (בודה) אריאלי יוחנן 9.10.1993 – 25.11.1903 , למשפחה יהודית מתבוללת, מן המעמד הבינוני. למד בבית 1903 בודה (יוחנן) נולד בפראג, בצ׳כיה, בשנת ספר כללי והצטיין במיוחד במקצועות הראליים. בתום לימודיו הצטרף לחברת ביטוח גדולה והתחיל לפתח קריירה מבטיחה. בודה נהנה ממנעמי החיים והשפע התרבותי שהיה לעיר פראג להציע באותם ימים. פגש ידיד ציוני, שבעקבותיו נהיה אף הוא ציוני נלהב והצטרף לאירגון “החלוץ”. בודה יצא 25 בהיותו בן עלה ארצה והצטרף 1929 להכשרה בכפר איכרים, להכשיר עצמו לעלייה לישראל ולהתיישבות בה. בשנת תחילה לקיבוץ שריד. משריד עבר לקבוצת “רצון”, שחבריה הצטרפו אחר כך לקיבוץ ג’, אשר באותם ימים ישב בחיפה. בכל עבודה שניתנה אז לחברי הקיבוץ עסק בהתלהבות ומתוך מסירות לרעיון החלוצי הציוני, בו האמין: התיישבו חברי קיבוץ ג׳ בוואדי 1932 בייבוש ביצות, קטיף בפרדסים, סלילת כבישים, סבלות בנמל. בשנת חווארית, לימים – גבעת חיים. נסע לפולניה ומשם נסע לצ׳כיה לבקר את משפחתו. היתה זו פגישתו האחרונה עם משפחתו. 1935 בשנת כולם ניספו בשואה. בכאבו על אובדנם לא שיתף איש. בחוזרו לגבעת חיים הקימו הוא וסיטה את הקן המשפחתי שלהם. בודה עסק בגבעת חיים בפעילויות שונות, תחילה עבד במספוא, אח״כ בפעילות בתנועה, במחלקה לסטטיסטיקה, באירגונים האיזוריים, בסיוע לקיבוצים צעירים שהקימו את ענף הנהלת החשבונות וגם כמנהל חשבונות ראשי בגבעת חיים. בהנהלת חשבונות התמיד בודה עד יומו האחרון, בשנת התשעים לחייו. לבודה וסיטה נולדו ארבעה ילדים, אשר קיבלו מהוריהם אהבה למוסיקה, למתמטיקה, לספורט ולשאר ערכי התרבות, שספגו ההורים באירופה המערבית שלפני מלחמת העולם השנייה. הבנים, הנכדים והנינים השיבו אהבה והוקרה לבודה וסיטה והיו מקור אושר לבודה עד יומו האחרון. בודה מת ״מות נשיקה״, מאושר ומסופק ממפעל חייו – הקיבוץ, ומוקף בבני משפחתו החמה והמסורה.