11.11.1909–28.1.1985

בעיר ביילסק־פודולסק בפולין, למשפחה בת ארבעה אחים. למד ב” תלמוד תורה” 1909 יעקב נולד בשנת ואחר־כך עבר לבית־ספר “תרבות”, אולם מפאת מצבה הדחוק של המשפחה נאלץ להפסיק את הלימודים על מנת ללמוד מקצוע ולהשתכר. במשך שנה למד מקצוע תפרות והחל לעבוד במקצוע. אותה עת היה כבר פעיל ב״דרור” ואחר־כך ב״החלוץ”. (בספר “יזכור” של העיר ביילסק־פודולסק מופיע שמו בין המצטיינים בפעילות “החלוץ”). יצא להכשרה, קודם בעיר ביאליסטוק, ואח״ב לעיירה ליד אוסטרובמזובייצק ולעיר ברנסק. 1932 בשנת בתום תקופת ההכשרה אושר לעלייה, הגיע למרכז “החלוץ” בוורשה, שם צוייד בשני דולר ויצא ברכבת לטריאסט, נמל היציאה לארץ. באנייה פגש את חיים קלמנובסקי, ואיתו נפגש גם אחר כך בבית העולים חברים הגיעו לגבעת־ חיים. 10 בתל־ אביב. בתוך קבוצה של בשנים הראשונות עבד בבניין בחדרה, בסלילת כבישים, בפרדסים של חיבת ציון. דבק בעבודה בחקלאות, וכאשר סודר לעבוד בסנדלריה בתור תפר, סירב, כי ראה בעבודה זו סמל לגלות, עד כדי כך שראה עצמו נאלץ לעזוב את המשק. חברו הקרוב חיים קלמנובסקי לא השלים עם עזיבתו והעלה את העניין מחדש באסיפת החברים. האסיפה נענתה לבקשתו ויעקב חזר לקיבוץ. מעתה עבד רוב שנותיו בטרקטור, בענפי המשק, ובאדמות מרץ וקקון. ברבות הימים, משהתבגר, עבר לעבוד במכבסה, בשנים האחרונות ב״כל־בו”. מחלת לב שמה קץ לחייו לפתע, לילה אחד. מדברי חברים היה טרקטוריסט מעולה וטיפל בטרקטור במסירות ובאהבה, ויש ונדמה היה שהוא והטרקטור חד הם. בשואה נספתה כל משפחתו, ואז הסתגר בתוך עצמו עצוב ואבל ופתוח רק לידידיו הקרובים ביותר. באחרונה, מפאת מחלתו, שהה עד הצהריים ב״גבורות” ואח״כ בביתו, כשהוא מוקף אהבה וטיפול מסור משכניו־ ידידיו. נזכרנו באדם חרוץ, אוהב עבודה, צנוע ומסתפק במועט.