29.03.1917–16.10.2009

לבנימין וחנה (ברגר) קוהן-אייזנברג. 1917 סבתא נולדה באמסטרדם בשנת .1908 הוריה של חנה, שמואל ורחל ברגר ברחו מלודג’ שבפולין לאמסטרדם אחרי הפוגרום בשנת הוריו של בנימין באו מגליציה. כשהיתה אסתר בת שש עברה המשפחה מהולנד לגרמניה, למולהיים שליד דיסלדורף. במולהיים היתה קהילה גדולה של יהודים ובה התגוררו קרובי משפחה. למשפחה היתה חנות גדולה בה עבדו שני ההורים. בגיל צעיר חלתה אסתר בפוליו. מחלה שהשפיעה עליה לאורך כל חייה. התקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטה בקלן והספיקה ללמוד ארבעה סימסטרים עד אשר הנאצים 17 בגיל סילקו את היהודים, המרצים והתלמידים מהאוניברסיטה. לאחר שסולקה מהאוניברסיטה הלכה להכשרה חלוצית בלייפציג. בעידודו של אנציו סירני שאמר לה שהיא צריכה ללמוד מקצוע שיועיל לקיבוץ, הלכה ללמוד פיזיותרפיה בבית ספר שהוקם ונוהל על-ידי יהודים. בהכשרה בלייפציג שהתה שנתיים, שם הכירה את חיים ושם גם התחתנו. עלו אסתר וחיים לארץ ישראל והתיישבו בגבעת חיים, בעקבות חנן, אחיו הבכור של חיים. 1937 בשנת לאחר שנה נולדה זמירה, בתם הבכורה. חנה, אמה של אסתר הגיעה לביקור לאחר הלידה של זמירה וחזרה לגרמניה כחודש לפני ליל הבדולח. בליל הבדולח הרגו הנאצים את בנימין בדירתם, חנה נשלחה לטרזיינשטט ומתה שם. , גויס חיים לבריגדה היהודית בצבא הבריטי והיה רחוק מהבית במשך 1941 על פי בקשת הקיבוץ, בשנת כחמש שנים. אסתר נשארה בקיבוץ עם זמירה. לאחר שובו של חיים נולדה בתם הצעירה עפרה. אסתר עבדה בקיבוץ כפיזיותרפיסטית, טיפלה, העבירה קבוצות התעמלות וליוותה חברות בחדר הלידה. היא היתה אשת מקצוע טובה ובעלת ידע רב. נסעו חיים ואסתר לאנגליה, לבקר את קורט, אחיו הצעיר של חיים. שם נחשפה אסתר לראשונה 1960 בשנת לעולם הרוחני ול”הילינג”. גיסתה אמרה לה על ה”הילינג” שזוהי פיזיותרפיה טבעית. שנה, עבדה ב”הילינג”. 80 באנגליה נאמר לאסתר שהיא “הילרית” מלידה. ומאז ועד שהיתה בת למעלה מ- טיפלה במסירות באנשים והנחתה קבוצות רוחניות. לדברי אסתר “הילינג” זו יכולת שיש לאדם לקלוט אנרגיות מרפאות, ולהעביר מידת אנרגיה נכונה לאנשים שחסר להם. באחת הפעמים שעשתה מדיטציה, קיבלה הוראה שעליה להתחיל לצייר, ומאז ציירה בצבעי שמן. לדבריה בזמן שציירה הרגישה תמיד שמישהו חיצוני מכוון את ידה. 151 אסתר הציגה את תמונותיה בשתי תערוכות שארגן ואצר בשבילה חיים מאור. סבתא אסתר היתה אשה של ניגודים, חייתה חיים מלאים ועשירים, כמעט מבלי לצאת מפתח ביתה. היתה לה היכולת הטבעית לאבחן ולרפא, אך לצערי לא היתה בה היכולת להיות אמא טובה לבנותיה שכל- כך היו זקוקות לזה. ידעה לאסוף מסביבה אנשים ובאותה מידה ידעה גם להרחיק אותם. היתה בה חמלה ותמימות והיה בה גם כעס ותוקפנות. סבתא ציוותה את גופה למדע מכמה סיבות: היא, שנזרקה מבית ספר לרפואה ביקשה לחזור לשם לתמיד. והסיבה שנראית לי העיקרית, הגוף שסיים את תפקידו משחרר על פי אמונתה את הרוח, שמתאחדת עם היקום. סבתא יקרה, אני מקווה שאת עכשיו משוחררת וחופשיה. באהבה בשמת