25.4.1920–10.2.1987

קלמן מספר הורי היו דתיים, שומרי מסורת והתפרנסו מחנות מכולת. היינו חמישה ילדים בבית. אני הבכור, למדתי בבית וכן גם אחי ואחיותיי. היה בעירנו בית ספר “תרבות” ובן גימנסיה עברית. כל הצעירים למדו 16 הספר עד גיל מן היהודים ידעו עברית. מרבית הצעירים בעיירה היו חברים בתנועות נוער שונות. אני הייתי 90% עברית, חבר בתנועת השומר הצעיר. כל צעירי העיירה גויסו לצבא הרוסי 1940 אוסטרוק היתה סמוכה מאד לגבול הסובייטי ונכבשה על ידם ב־ ימים עד קרוב לגבול היפני. עם פרוץ המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה העברנו 42 וגם אני. נסענו במשך לסטלינגראד ושם החילונו משתתפים בקרבות. אחרי שחרור סטלינגראד הועברנו ליחידה אחרת ולחמתי נוצר אירגון “הבריחה” שתפקידו היה להעביר יהודים לגרמניה 1945 . בינואר 1945 עד סוף המלחמה בשנת ואוסטריה. עם “הבריחה” עברתי למחנה בקנק ליד שטוטגארד שבגרמניה. משם נסעתי לצרפת והתקשרתי עם בני משפחתי, צילה וחיים בן צבי אשר בגבעת חיים. עליתי ארצה באניה בלתי־ לגלית “חיים ארלוזורוב”. בדרך לנמל חיפה הוקפנו על ידי משחתות בריטיות, התחולל מאבק, נעצרנו בנמל חיפה וגורשנו לקפריסין… . בתחילה עבד בגן ירק ולאחר מכן עבר לעבוד במפעל “גת”. בגת עבד 1947 קלמן הגיע לגבעת חיים בשנת בחוליית קישור, שהיא צומת מרכזית, הקולטת את החומרים המספקים בארץ וחו״ל ומזרימה אותם לקווי הייצור. “הייצור חייב להימשך בכל תנאי”, משפט זה שימש נר שלאורו פעל קלמן בבית החרושת. לא היה גבול למסירותו, חריצותו ודבקותו בעבודה. לקלמן לא היה קל בעבודה בשל התרחבות המפעל שיצרה עומס כבד על מחלקתו. בחוסר מנוחה הסתובב קלמן בין קווי הייצור למחסנים, ממשאית אחת לשניה… קלמן בנה את משפחתו עם שרה ואחרי שנה נולד בנם צבי. הוא היה אבא מסור וכאשר נולדו נכדים הפך לסבא “משוגע”. עד היום הוא חסר לנכדים שלא מוכנים להבין שסבא איננו עוד… קלמן אהב שירת חזנות. כל יום שלישי שמע את השירה — עד שנרדם באמצע השירה… לתמיד. חברים בעבודה כתבו קלמן עזב במפתיע, בטרם הספקנו להעניק לו את תודתנו ומתאבלים וכואבים את לכתו.