4.1.1950–12.10.1974

בקבוץ גבעת חיים. בת זקונים להוריה בלה ויואל קציר. שמה ניתן לה על שם 1950 שלומית נולדה בינואר סבתה מגלות פולין. כבר בגיל הגן התבלטה אהבתה לבעלי חיים וצמחים. היתה ילדה עצמאית ומיוחדת. בגיל חמש וחצי עברה לבית הספר והיתה הצעירה בכיתתה. בשנות בית הספר עבדה במשק חי ולפני גיוסה . בצבא שרתה בסיני כפקידה יחידתית 1967 לצבא עבדה ברפת. התקבלה לחברות בגבעת-חיים בשנת בחיל התותחנים. היתה אהודה מאד וקשרה קשרים אמיצים עם חברים לשרות הצבאי. עם שחרורה מהצבא התגייסה לשנת שרות שלישית במשגב-עם. שם הכירה את משה שחורי ונישאה לו. במשק משגב-עם היתה פעילה מאד בשטחי התרבות והחברה. קשטה במעשי ידיה את מוסדות החינוך והתרבות. נשלחה ע״י משגב-עם ללמוד אמנות ומלאכת יד בסימינר הקבוצים “אורנים”.תוך כדי שנת עברו שלומית 1973 הלימודים הראשונה לימדה מלאכת יד את ילדי המשק בבית הספר במקום. באביב . 11.10 . 1973 ומשה לבית-השיטה חדשים ספורים לאחר מכן נתאלמנה שלומית. משה נפל בקרבות סיני ב- בשנה שחלפה סיימה שלומית את לימודיה ב״אורנים” ועבדה הרבה במלאכת יד ויצירה בבית- השיטה. מצאה פורקן לנפשה המיוסרת ביצירת מלאכת מחשבת. שלומית התקבלה ללימודי אמנות ב״בצלאל” בירושלים ביום ששי, האחרון לחייה. נסעה לגבעת-חיים לבשר להורים את הבשורה הטובה. שנים לחייה. הובאה למנוחות עולמים, לפי רצון 25 בשבת שלמחרת נספתה בתאונת דרכים ועדין לא מלאו הוריה, בגבעת-חיים. 116 שטרומן זבולון 20.4.83 – 26.10.1910 באותו חלק של פולין שהיה אז חלק מרוסיה הצארית. למד ב״חדר” ובגיל צעיר התחיל 1910 זבולון נולד ב־ 1928 בחיי עבודה. את השכלתו הרחבה בשטחים רבים רכש בכוחות עצמו. היה פעיל ב״פועלי ציון” ב- של “יוגנט”, אירגון הנוער של “פועלי־ ציון” השתתף בוורשה ב״אינסטרוקטורן ־קורס״ — סמינר מדריכים שמאל. עם פרוץ מלחמת העולם נהרגה אשתו הצעירה והוא ברח עם אימו ועם אחיו לרוסיה. תחנתם הראשונה היתה קייב. שם גווע אחיו ברעב. והוא עם אימו עברו הלאה מזרחה, במנוסת ההמונים מפני הפלישה הגרמנית. ברכבת, שהופצצה תדירות על־ ידי הגרמנים, היתה אישה ששכלה את בעלה , סוניה. כעבור שנים, עם סוף המלחמה, הם נפגשו שוב, בעיירה קטנה באוזבקיסטן, ליד טשקנט, ויחד חזרו לפולין עם בתה, מזי רעב, בנסיעה של שבועות דרך רוסיה ההרוסה, יחד עם אימו הזקנה. הם הגיעו לשלזיה, שטח גרמני שסופח לפולין. הגרמנים גורשו והמוני״ רה־פטריאנטים״ — “חוזרים למולדת” התרכזו שם. זבולון היה פעיל ב״פועלי ציון” שמאל ואחרי האיחוד במפ״ם. כן פעל באירגון של רשת בתי ספר, היה מורה לספרות , 1950 והיסטוריה יהודית, נואם מבוקש, דואג להברחת גבולות ולעלייה, עד שהגיע תורו והוא עלה ארצה ב־ עם משפחתו. יואל קציר ויצחק מדר מצאו אותם באחד ממחנות העולים והביאו אותם אלינו. בקיבוץ עבד זבולון בכל אשר נדרש – חרוץ, צנוע, נחבא אל הכלים. זכורה לחלק מאיתנו המסירות שבה טיפל באימו הישישה. שנים רבות עבד ב״גת”. רצה הגורל וזבולון וסוניה נשארו כאן לבדם, הבנות מצאו דרכיהן במקומות אחרים. אבל היחסים נשארו קרובים ולבביים, ולא היה קץ לאושרם כשגיטה עברה מירוחם לנתניה ונוצר קשר קל יותר איתם ועם הנכדים סבא וסבתא למופת. זבולון כאב לא מעט את העיוותים בחברה הישראלית – רמת החיים שלא בהתאם ליכולת הכלכלית, העבודה השכירה בבית-החרושת ועוד. היו לו דעות פוליטיות מאוד נחרצות, והוא עקב בדייקנות ובדאגה אחרי האירועים. בתוך כל אלה הכריעה אותו המחלה בחטף. אהבנו את המעשיות שלו, את אימרות החכמה באידיש וגם בעברית. נדהמנו בכל פעם מחדש מהאופק הרחב של ידיעותיו בשטחים רבים היסטוריה, ספרות, פוליטיקה, ותולדות תנועת הפועלים. מדבריו בספר הזיכרון של קהילת פרושניץ “כשאני יושב לכתוב את תולדות “פועלי־ ציון בעירנו, תורשה נא לי סטייה אישית קטנה. כחבר “החוג הירוק” שנחשב בעצם כחוג הנוער של ה״בונד”, התחלתי בשלב מסויים וכמעט בדרך מקרה, להתעניין בציונות כשהנערים מ״החוג הירוק” עמדו לפני ההחלטה להצטרף ל״בונד”. התפרקה 1924 סוציאליסטית…. בסוף הקבוצה. חברים אחדים הלכו לקומוניסטים, וכותב שורות אלה, יחד עם עוד חברים, היו מייסדי תנועת פועלי־ ציון בעיר.” 117 שטרומן שרה 12.10.1956 – 1870 שרה נולדה בעיירה קטנה פרושניץ, איזור מלאכה, על יד גבול פרוסיה, אשר בפולין, בבית דתי מסורתי. זמן קצר אחרי נישואיה נתאלמנה, נשארה עם שני ילדים בגיל רך. התפרנסה מתפירת מצעים, בדים לבנים בבית. , פונה חלק מהאוכלוסיה האזרחית והועברה לאוזבקיסטאן. 1941 בהיכנס הנאצים לברית המועצות ביוני שרה ידעה תלאות רבות כשבן אחד מת עליה בחייה בברית המועצות. הוחזרו הפליטים לשלזיה התחתונה שסופחה לפולין. 1946 שנה אחרי כניעת הנאצים, ב – לעת זקנה, באה עם משפחת הבן לגבעת-חיים – חיתה איתנו קרוב לשש שנים וכאן מתה בשיבה 1950 ב – .12.10.1956 , ב-ז, חשון תשי״ז, 86 טובה בגיל