21.4.1881–11.9.1977

ד״ר אברהם רוזנר נולד בהונגריה בכפר טוב , לא רחוק מבודפסט לאביו היתה סמיכות לרב, אבל הוא לא רצה להתפרנס מעבודת קודש והיה לסוחר. המשפחה היתה אורתודוכסית וניהלה אורח חיים מסורתי והיו לה עשרה ילדים, מהם ניספו שמונה על משפחותיהם בשואה, אביה של חברתנו הילדה פומרנץ בבלגיה, השאר בהונגריה. נותר עוד בן אח אחד בארצות הברית” אברהם למד בבית ספר יהודי שהיה בכפרו, וגם נכבדי הכפר הלא – יהודים שלחו לשם את בניהם. אחרי בר מצוה נשלח אל דודו שהיה דיין באחת הקהילות בהונגריה, על מנת להמשיך בלימודי קודש. שעה אחת ביום למד לימודי חול אצל מורה פרטי, להשלמת לימודי היסוד. החליט לנסוע לגרמניה ולרכוש השכלה כללית, הוא נסע בהסכמת אביו, אבל התמיכה הכלכלית 17 בגיל שקיבל היתה מועטה. הוא הגיע לעיר ליבק לביתו של הרב ד״ר קרליבך, שם לימד את הבנים לימודי קודש, ובתמורה למד מתלמידיו את שיעורי הגימנסיה ועמד בבחינת הבגרות. מליבק נסע לברלין ונרשם הן לאוניברסיטה והן לסמינר האורתודוכסי לרבנים של ד״ר הילדסהימר. הוא לא סיים את הסמינר, מאחר שוויתר על רצונו להיות רב. באוניברסיטה למד בלשנות שמית ופילוסופיה, וסיים את לימודיו בשווייץ. משווייץ עבר לבלגיה ושימש כמורה פרטי במשפחה, שאחד מבאי ביתה היה המתמטיקאי פרופסור א ה. פרנקל ז״ל, שהיה אחר-כך רקטור האוניברסיטה העברית. בבלגיה התחיל לעסוק במסחר יהלומים, כמתווך כאן התחתן. ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה בעטיה נדדה המשפחה לאנגליה ומשם להולנד ושם נשארו עד גמר המלחמה. בסכונינגר שבהולנד ישבה אז מושבה שלמה׳ יהודים פליטים מבלגיה, וכאן נתן ד״ר רוזנר שעורים פרטיים. עם גמר המלחמה שב עם כל המושבה היהודית לבלגיה. בבלגיה היה ד״ר רוזנר בין מקימי ״מזרחי”, הוא הרצה במשך שנים על נושאים בתנ״ך ובהיסטוריה יהודית בבית ההסתדרות הציונית, היה חבר בהנהלת בית הספר העברי באנטוורפן, וכן פעל בעניני צדקה וצרכי ציבור . נפטרה אישתו ונותרה לו בת יחידה. במלחמת העולם השניה נמלט לצרפת, אך חזר לבריסל ומ- 9331 ב- חי שם במחתרת, מוסתר אצל משפחה נוצרית תחת שם בדוי. מהמחבוא שלו היה קרוב לספריה 1942 עלה ארצה והגיע לקיבוצינו, 1954 הלאומית, ומדי בוקר הלך לשם וישב על הספרים במשך כל היום. במרץ אל הילדה ושמואל מצא את מקומו בהנהלת החשבונות ועשה את העבודה בשקידה וביעילות במשך שנים רבות, גם בגיל המופלג. אציל בהליכותיו ובמגעיו עם אנשים, התהלך בינינו כאחד השרידים האחרונים של הדור שנשא עימו את המזיגה המופלאה של מורשת ישראל ותרבותו של עולם הגדול. 89 (חנה) רויכמן נוסיה 6.12.1950 – 29.3.1909 שנתפרסמה לתהילה בעיר פרוסקורוב 1909 נוסיה נולדה ב- על קהילתה היהודית, ממנה יצאו גדולים וכן טובים, ולשמצה על הפוגרומים האיומים שהיו בה נגד היהודים. בת למשפחה חסידית, בני מז׳יבו”ז, עיר הבעש״ט, משכילים יהודים ואנשים צנועים, משפחה בה אהבו ספר ואמנות, יופי וטבע. כשהיא עדיין תינוקת רכה עברה משפחתה לבסרביה, לעיירה טרוטינו המאוכלסת איכרים גרמנים מבוססים, ובה גם קהילה יהודית מפותחת. טובי המורים מקנים לה השכלה יהודית וכללית ומכוונים את לב הנערה לציון. המורים והמדריכה ב״השומר הצעיר” מתווים את דרכה ל״החלוץ” להכשרה ולעלייה. העיירה על אופייה הכפרי, הטבע השופע של מרחבי בסרביה, מעמדם האיתן של האיכרים, עוררו בה משחר ילדותה את האהבה לטבע, היא לומדת בסמינר לגננות בקישינוב בהנהלתו של אלתרמן, אביו של 16 לעבודת השדה ולחיי הכפר. בת המשורר נתן אלתרמן, ובעודה נערה רכה באה להכשיר עצמה בחוות “החלוץ”. עם הגל הראשון של העלייה ) עלתה והצטרפה לקבוצת ״ל״ג״ בכפר סבא. מתערה מיד בחיי הקבוצה והמושבה, פעילה 1928 החמישית( בתנועת הפועלות , יוצאת ללמוד במוסד לתינוקות בירושלים. עם פירוקה של “ל״ג״ היא מצטרפת עם עוד חברים לקבוץ ג”, אבל אין היא משלימה עם חיי הקבוצה בעיר ותובעת את הזכות להכשיר את עצמה לקראת ההתיישבות הקרובה בעמק חפר. היתה זו ההתנגשות הראשונה בין האשה הצעירה ובין החברה, ועוד יהיו מקרים שהיא תעמיד את רצונה, רצון היחיד מול שגרת הרבים למען הציבור, למען זכויות האשה, למען החברה הקיבוצית. מתגברת על התנגדותו של הקבוץ ויוצאת למשק הפועלות עיינות. בין הראשונים עוברת לואדי-חווארית, ממלאת כל השנים תפקידים חשובים בהנהלת ענפים שונים, אבל ליבה נתון לגידול ירקות. ובסוף היא נבחרת לתפקיד מזכיר המשק. מעטות החברות הממלאות אותו. מרכזת בשקידה, במסירות ובכישרון את עניני המשק. עד שמחלתה מרתקת אותה לערש דווי ומנתקת את השרשרת של מעשים, שאיפות, לימוד, השתלמויות, פעילות בתנועת הפועלות, מפא״י וההסתדרות. נפטרה ממחלה ממארת. הניחה אחריה את בניה: אורי, עוזי, שאול, ובת: מאיה, משפחה בארץ ובגולה. ממכתביה האחרונים היו לה כישרונות בלתי רגילים ובלי ספק היתה יכולה לפעול במסגרת רחבה יותר מאשר בבית, אך אחת התכונות הגדולות והיקרות שלה היתה האהבה לבית הזה, וקשר חזק קשר אותה לאדמה הזאת. בעת מחלתה ומכאוביה סבלה במיוחד מן הסכנה הנשקפת לשלמות הבית, לא אחת הרימה קולה באומץ ואמרה: אין דבר בעולם, אין הבדלי תפיסה היכולים להצדיק את הרס חברתנו, שאותה אהבה יותר מכל דבר בעולם. עולמה הרוחני היה עשיר ומגוון מאד. שיחה מעניינת עם אדם, דמות מספר שקראה, תמונה שראתה, קונצרט ששמעה נחרתו עמוק בזיכרונה. אהבה את החברה הקיבוצית ,היתה גאה עליה והאמינה בניצחונה. וכך אמרה: כל עוד שוחט בעולם, כיצד יכון הסוציאליזם”. צמחונית קנאית היתה בנעוריה ואף אחרי עלותה ארצה, תורתה והשקפת עולמה מתוכה צמחו לה. מדברי חברים “הנה עבדתי-חייתי וכך הסתדרו החיים. כעת אני חולה, נשארתי לבדי עם משפחה גדולה. לולא הקיבוץ – מה הייתי עושה? במשפחה מחוץ לקיבוץ, הילדים בוודאי לא היו מסודרים כל כך טוב. תמיד אנו דנים לפי קטנות ומאשימים, והנה בא אסון גדול, ואז נבחן הקיבוץ. סודה של החברה האנושית באדם הנאמן והמגשים. המקיים את המצוות ובסופו שיכסה את פני הארץ ותקום חברת אדם חופשית”.