25.12.1911–10.09.2009

, כ״ו בכסלו, בעיירה רדווילשקי בליטא. שמו היה הירש, אך בקהילה היהודית 1911 בדצמבר 20 סבא נולד ב- קראו לו צבי. אביו למד בישיבה והיה לרב בעיירה היהודית. סבא גדל בבית מסורתי דובר יידיש וחונך ליהדות ולציונות. בסוף מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודי העיירה לאוקראינה, בשל חשד לשיתוף פעולה עם כוחות גרמנים. נפטר אביו. 1922 חזר סבא עם משפחתו לליטא ולמד בבית הספר העברי ״תרבות״. באותה שנה, 11 בגיל עבר ללמוד בגמנסיה העברית בפוניבז׳ והיה לחבר בתנועת השומר הצעיר. 13 בגיל נסע ללמוד רפואה בטולוז שבצרפת – דודו, שהיה בעל 1930 סיים את לימודיו בגימנסיה וב־ 1929 בשנת תחנת קמח ומאפייה מימן את לימודיו. לאחר שנתיים חזר סבא לליטא וניסה להתקבל לפקולטה לרפואה במקום, אולם בשל היותו יהודי לא התקבל לפקולטה. , עם עלייתו של היטלר לשלטון החלה תזוזה 1933 כשנתיים עבד סבא כמנהל תחנת הקמח של דודו. בשנת גדולה של הנוער הציוני בליטא לקראת העלייה לארץ וסבא הצטרף להכשרה של תנועת החלוץ כדי לעלות לארץ. הם התחתנו. 1937 בהכשרה פגש סבא את סבתא מרים ז״ל ובשנת סבתא עבדה כרופאת שיניים בעיר קטנה וסבא היה מדריך פעיל בתנועת החלוץ, יחד עם שליחים שהגיעו מהארץ, מקיבוץ תל יוסף. קיבלו סבא וסבתא רשיון עלייה לארץ ועלו ארצה באונייה “פולניה”. 1938 ב- היה להם חלום להתיישב בארץ ובקיבוץ והם הגיעו לקיבוץ יגור. סבתא המשיכה את עבודתה כרופאת שיניים וסבא עבד במטעים, עד מלחמת השחרור. לאחרונה נמצאו מסמכים המעידים כי סבא שירת בצה״ל, בחיל הים – עובדה שלא היתה ידועה לנו עד לימיו האחרונים. ביגור נולד בנם הבכור – יהודה. לאחר שלוש שנים ביגור, כאשר באזור עמק חפר חיפשו רופאת שיניים, עברו סבא וסבתא להתגורר בקיבוץ גבעת חיים והתקבלו בו לחברות. כאן נולדו בניהם מאיר ז״ל ואליהו. הילדים יהודה, מאיר ואליהו חונכו לערכי הקיבוץ. עם פרוץ מלחמת השחרור החליטה אסיפת הקיבוץ שסבא צריך ללמד ולחנך את הנוער שעלה מרומניה. כשנה וחצי הדריך וחינך את הנוער. לאחר מכן יצא ללמוד בסמינר הקיבוצים הוראת המקצועות הריאליים והיה למורה בבית הספר. , לאחר ויכוחים באסיפת הקיבוץ הוחלט כי סבא צריך להיות הגזבר. חמש שנים לאחר מכן חזר 1956 בשנת ללמד בבית הספר, ובמקביל המשיך את תפקידו כגזבר וכרכז כלכלי של הקיבוץ. 63 ! עם השנים גדלו הילדים 90 עבר סבא לעבוד בגת כמנהל חשבונות, עבודה בה המשיך עד גיל 60 בשנות ה־ ובנו בתים משלהם, ושושלת קפלן הלכה והתרחבה. כאשר נולדו נכדיו הקדיש סבא הכל למענם: עזר בשיערי בית, טייל, סיפר סיפורים לפני השינה – וביתם של סבא וסבתא היה לביתם השני של הנכדים. בשנתיים האחרונות, כאשר עבר לבית שקמה נמשך הקשר הנפלא בין הנכדים. על-אף היותו חלש יותר המשיך לדאוג, לשאול ולהתעניין, לכוון ולייעץ לנו – נכדיו. סבא נוח על משכבך בשלום עטוף באהבה וכבוד עמוקים. מאתנו בניך, כלותיך, נכדיך ונינך אנחנו אוהבים אותך, סבא.