1947–1973

חיוך שובב וממזרי, עיניים נוצצות וצחוק פורץ מן הלב — נעם. יכולת בלתי רגילה ליהנות מן הטוב שבחיים ולפזר סביבו זוהר סוחף. ילדות ונעורים תוססים, ספורט — כדורסל, שחייה וכדורגל. במלחמת ששת הימים פגש לראשונה את המוות, וכתב לרחל ממרחבי סיני. הוא חזר בוגר יותר, המשיך בשירות בסיירת שריון ובמלחמת ההתשה, ושב הביתה לעבוד ברפת ובכותנה. רוחל’ה ונעם תכננו להקים בית. ובאחת פרצה מלחמת יום הכיפורים; בגלויה האחרונה כתב כי “סופרים את הימים”. ב-5.12.1973, בג’יפ פתוח בעת סיור אחר נתיב חדש, מצא אותו המוות — “כל כך רצה לחיות”. “זה נעם — וכך נזכור אותו”.