4.4.1913–16.4.1987

עברה עם משפחתה לוינה. כאן גדלה וספגה אל נפשה 3 שנים. בת 74 תרצה נולדה בלודג’ שבפולין לפני ערכי בית יהודי מסורתי מצד אחד, ואת רעיונות הסוציאליזם של וינה האדומה מצד השני. כאן הצטרפה אל קן השוה״צ בוינה, בו עוצבה השקפת עולמה. אל פלוגה ג׳ בבת גלים. 1931 עם גרעין ״נצח השוה״צ״ בוינה עלתה לארץ ועם חברי הגרעין הצטרפה ב־ כשנה אחרי עלית הקיבוץ על הקרקע לוואדי חוארית עברה גם תרצה למקום ההתיישבות בשם גבעת חיים. בגבעת חיים בנתה את משפחתה עם אוריאל נהרי וילדה ילדים. בשנים הראשונות עבדה במשתלה, כמטפלת ילדים ולאחר מכן יצאה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. מאז סיום לימודיה ועד יומה האחרון היתה קשורה לביה״ס. שנים רבות לימדה, אחר כך הייתה מנהלת ביה״ס ובשנים האחרונות המשיכה בעבודתה החינוכית דרך הספרייה. בצד עבודתה של תרצה בביה״ס הייתה פעילה מאד בעניני חברה בקיבוץ ומה שעשתה היה עם כל הלב ו״מושלם”. בפעילות זו גילתה חושים מפותחים ביותר לצדק ויושר, לפעמים עד לקיצוניות. מאמריה ביומן המשק על סידורי חדר האוכל, שיפוץ דירות חברים, שמירת לילה לילדים ורבים אחרים מעידים על כך. היא ליוותה את הקיבוץ במאבק על דמותו אם באסיפה אם בוועדות ואם דרך עידוד לימודי חברים. בשנים האחרונות התמסרה לפעילות בוועדת קשישים, לחברים בגילאים גבוהים. כשחלה בעלה ליוותה אותו וסעדה אותו במסירות. מותו היכה אותה קשות. עתה תנוח בשלום לצידו. חברה כותבת חברות כנה ואמיצה, על כזאת אפשר תמיד לסמוך, נאמנות בכל התנאים — דבר יקר ביותר… ועל כן כה קשה להשלים עם אובדנה. 110 נוסנבוים אהרון 1943 – 1869 בתל-אביב מהתקף לב, הגיע בשנות 1943 בגליציה ונפטר ב – 1869 אהרון בן שלמה נוסנבוים נולד ב – ישר לקיבוץ ונשאר בו עד ליום מותו. שנת לידתו מעידה על מקורו – בית אדוק, ואף כי צמח באזור של 30 ה- חסידות קנאית, היה בית הוריו בית של “מתנגדים”, והוא שמר על צביון זה כל ימיו. פרנסתו היתה הפרנסה המצויה של משפחת העיירה הקטנה: מכולת, מרזח ומסחר לשרות האוכלוסייה הכפרית. עם נישואיו לפרל , עברו לבוקובינה, לעיירה זווינטש, ושם רכשו את הזיכיון לגביית 21 ומשהוא והוא בן 16 אייזנברג, היא בת המכס, שנגבה באותם הימים במעבר ממחוז אחר של הקיסרות האוסטרית למשנהו. בלע״ז: רעגאטניק. מהם מתו בינקותם) – עניין שולי 2 ילדים ( 9 כל ימיו היה העניין להבטיח את פרנסת משפחתו – והוא הוליד לגביו, והעול היה מוטל בעיקרו על האשה, עניינו היה בבית המדרש ובעסקי הקהל. צנוע ולא שואף לגדולות, אולם בעל כבוד עצמי ואהוב על הבריות, משום שלא ביקש לעצמו דבר אף לא שכר לטרחתו. תמיד היה קשור בקשרי ידידות עם בעל אחוזה מן האצולה האוסטרית, ברון לפי תארו, בלי להיהפך ליהודי החצר. טיבם של קשרים אלה מעולם לא נתבהר לבני הבית, פרט למזכרות לאין קץ, שהיה אוגר מידיו של הברון. הוא נהנה מבריאות טובה, וכמעט לא ידע חולי. היתה בו חסינות טבעית, בניגוד לאמא פרל שהיתה חלושה, ילדים, הנהלת משק הבית ואף הדאגה לבית המרזח שעם ההעברה 9 ללא כל ספק מרוב עמל מפרך: לידת לצ׳רנוביץ הבירה, הפך למטה הלחם של המשפחה. אבא ואמא היו נחרצים בדעתם לתת חינוך לילדיהם, ומעולם לא נתחוור לי מניין לקחו את האמצעים להחזיק את כל הילדים בתיכון ובהשכלה גבוהה, הכל לפי הכישורים. כידוע לא היה בימים ההם חינוך חינם בשום דרג, לא בעממי ובוודאי שלא בתיכון. אווירת הבית היתה תמיד למדנית-ווכחנית, מאחר וצ׳רנוביץ שכנה בצומת גיאופוליטית אשר טולטלה על ידי פלישות, מלחמות וזעזועים שפגעו בספר של הקיסרות האוסטרו- הונגרית. צ’רנוביץ היתה מרכז יהודי מפורסם. היא אכסנה את ועידת האידיש, והיוותה מרכז לתנועות אידיאולוגיות ציוניות וציוניות – סוציאליסטיות ודתיות. כל בני הבית, החל מראש המשפחה, היו מעורבים בחיי החברה והרוח והפוליטיקה היהודית הפנימית והחיצונית. אבא לא היה ציוני ולא השתייך למפלגות הציוניות, והוא אף ראה את הפסקת לימודיי, יציאתי להכשרה חלוצית ועלייתי לארץ – כאסון משפחתי. ואף על פי כן, כאשר עלה לארץ־ ישראל והתיישב בקיבוץ, הודה, שאלו היו הימים המאושרים ביותר בחייו. בוויכוחים של אותם הימים, היה מחסידיו הגדולים של הרב קוק וחזר על אמרתו המפורסמת: ״ששומרי קדושה ישראל וקדושת הארץ, הם אלה שבאו לעבד את אדמתה ולבנות את עריה”. ההורים בקיבוץ הקימו על גבול כפר חוגלה – גבעת חיים, בית כנסת על שמו הוא ״בית אהרון״. הוא מת מיתה חטופה בבית קרובים בעת ביקורו בתל-אביב, ודאי מרב צער ודאגה לגורלי: בשבי גרמניה הנאצית. הוא נטמן בבית הקברות הישן בתל – אביב.