25.11.1916–19.12.1956

אחים. גדל בבית מסורתי, אבא סופר סת״ם (כותב בקולמוס 6 זאב היה השני בין הבנים במשפחה, הם היו ספרי תורה, תפילין, מזוזות), אמא היתה תופרת וכל הבנים עזרו בפרנסת המשפחה. למד בחדר, המשיך 6 בבית ספר כללי, למד מקצוע צבע ועבד עד ליציאתו להכשרה. צעיר מאוד לימים, בילה בהכשרה קרוב ל – שנים, שם הכיר את ציפורה, בחירת-לבו וביחד עלו ארצה בעליה ב’ (עליה בלתי לגלית). הצליחו לרדת לחוף מבלי להתגלות לשלטונות – הגיעו לעין-הים (היום קיבוץ עין-הכרמל). עבד בעבודות קשות, במפעלי המלח בעתלית. עברו לגבעת-חיים, עבד בבניין, במוסך והמשיך בנהגות, אחד הנהגים המוכשרים בקואופרטיב 1940 ב – ״עמק-חפר״, עבד במשאית, היה מסור מאוד לעבודה, אהב את הפינה המשפחתית שלו – והקדיש לכך את כל זמנו החופשי, טייל עם ילדיו במשק, אבא מסור מאוד, בעל למופת, במשפחה קראו לו בשם חיבה: “ולוולה” בחדרו אהבנו לבקר, מצאנו שם תמיד עיתון ערב שהביא מהעיר או ספר מעניין שיצא מבית הדפוס זה עתה. איש רעים, אוהב את הבריות. בבוקר השכם יצא בתור נהג משאית ובתאונת עבודה מצא את מותו. הניח אשה, בנים: חיים, יוסי, גדי ובת: בתיה. משפחה בקיבוץ ובארץ. לא זכה לראות את נכדיו בחייו. . בת בכורה להוריה, ניצולי שואה מרומניה. שנותיה הראשונות עברו 20.02.1952 ברכה נולדה בחדרה ב- במעברת חדרה. כשנולד אחיה הצעיר עברה המשפחה לדירה מסודרת במרכז העיר. כשבגרה, למדה בתיכון חקלאי שהמשכו הישיר היה בגרעין נח”ל אשר התמקם בקטורה שבערבה. עם גיוס חברי הגרעין, התמקצעה בתחום הקשר ושימשה כקשרית פלוגה. במהלך שירותה הצבאי הכירה את אשר קדם וביחד בנו את ביתם בקיבוץ יטבתה, שם גם נישאה לו. מנישואיה אלו נולד אורנן, בנה הבכור. לאחר שנים ספורות התגרשה והחלה לבנות מחדש את חייה. חיי הקהילה ביטבתה, כמו גם הקירבה לחופי סיני האהובים, גרמו לה אושר רב. ברכה עבדה במזנון הדרכים של הקיבוץ בו פגשה לראשונה באורי, שעצר שם באחת מנסיעותיו והאהבה ניצתה. הגיעו ברכה ואורנן לקיבוץ גבעת חיים. בחודש נובמבר של אותה השנה נישאה לאורי. המעבר 1978 בשנת מהנוף המדברי ואווירת החופש היו לא פשוטים, כמו גם הגעגועים לחבריה הרבים. ביחד עם אורי הביאה שני ילדים נוספים: לי ואור. לאורך השנים התמודדה ברכה עם מצבים רפואיים מורכבים, בגבורה ובעוז רוח, ויכלה להם. היא לא הרבתה לשתף בתלאותיה, פן חלילה תכביד על סביבתה. ברכה היתה אשת ספר ושיח, אשת שלום ואחווה, נגעה עמוקות בכל מי שהכירה. יהי זכרה ברוך. ברכה שלי, מעולם לא עלה על דעתי שאצטרך להספידך כל כך מוקדם. את היית המגדלור של חיי, חכמתך הרבה האירה את דרכי ואת דרכי משפחתנו. שיחררת אותי מאות פעמים ותמיד אמרתי לך שהתחתנו לטוב ולרע. הבטחתי לך שתמיד תהיי בבית, וכך, מלבד הניתוחים והאישפוזים הרבים, תמיד הייתי לצידך. שברת את הירך ומאז החלה הנסיגה והשיקום שלא צלח בשל החלטות רפואיות שגויות. 2018 בשנת תוך יומיים נכנסת לכסא גלגלים ממנו לא קמת יותר. זה השלב שהמשפחה נרתמה לעזור ולדאוג שתוכלי להישאר בבית. חכמתך הרבה עזרה לי להתמודד עם הרבה מהקשיים שצצו בדרך. אני גאה במשפחה שהקמנו וכל אחד מילדינו הוא אוצר. מבטיח לך שנשמור אחד על השני. הסבל שעברת בתקופה האחרונה היה בל יתואר. סוף סוף הגעת אל השקט והנחלה שכל כך רצית להגיע אליהם. נוחי בשלום על משכבך. אני מבקש להודות בעיקר לטלי מרום על העזרה הרבה שהגישה לי ולתמר אמיר על חברות ללא תנאי. נפרד ממך בעצב. בעלך האוהב אורי 12.10.2022 – 20.02.1952 מטיאס ברכה אמא שלי, יקרה ואהובה שלי, לא מצליח לעכל את המחשבה שאת כבר לא איתנו יותר. אמא, למרות כל התופת שעברת במרוצת השנים, תמיד שרדת והתגברת על הכל כדי להיות לנו לאמא. תודה על מה שהיית בשבילנו ולמעננו, גם כשלא תמיד הכל היה טוב. אמא שלי, לביאה שלי, בסוף גם את לא יכולת יותר. אפילו ברגעייך האחרונים נלחמת עד הנשימה האחרונה. הנחמה היחידה שלי היא שעכשיו את כבר לא סובלת יותר, הגעת לשקט ולשלווה. אמא שלי, אני מבטיח לך שאדאג לאבא, לי, אורנן, אבישג והקטנה שבדרך, שלא הספקת להכיר. אוהב אותך, אמא שלי. אור אמא שלי, גיבורה שלי, תם המסע, תמו הכאבים, את זכאית עכשיו למנוחת עולמים. אימי שלי, אצילת הנפש, החכמה, השנונה, המוארת, עמוק השבר שנפער בליבי וספק אם אי פעם יתאחה. הראש מבין ואני יודעת שנגאלת מייסורי הגוף, אך הנפש לא מוצאת מנוח, מתקשה להתגבר על האין העצום שנותר בלכתך. הקשר המיוחד שלנו, הכל כך קרוב ואינטימי, היכולת לשוחח ללא מילים, רק במבט. הזכות שנתת לי בלהיות עבורך, לחבק אותך, לעטוף אותך, ללוות אותך עד נשימתך האחרונה. את כל אלו אשא איתי לעד. אמי שלי, כבר לא תזכי להיות סבתא… וזה כל כך מעציב. אבל הקטנה שלנו תכיר אותך. זו הבטחה, אנחנו נדאג לזה. נעשה הכל כדי לשמור אחד על השני ועל אבא, נשמור על המשפחה ביחד. גיבורה שלי, אני מבקשת סליחה. סליחה אם לא תמיד הבנתי אותך, סליחה אם לא עטפתי ודאגתי מספיק. סליחה אם איכזבתי, ניסיתי ככל יכולתי ובכל כוחותי לתת לך את הטוב ביותר. ואני יודעת שהגיע לך יותר… אני אוהבת אותך, אימי שלי, בכל נים ותא בגופי. תודה שהיית, תודה שנתת, תודה שהיית שלי. אמא שלי גיבורה שלי. תם המסע, תמו הכאבים, את זכאית עכשיו למנוחת עולמים. בתך האוהבת לי