17.11.1911–15.12.1955

.1950 בן מטה וצבי, נולד ברדאוץ, רומניה עלה ארצה ב – במלחמת העולם השניה גורש עם משפחתו ועם כל יהודי העיירה לטרנסדניסטריה. עזר הרבה למגורשים. השיג עבורם מזון, סיכן את נפשו לא פעם, היה רגיל, למרות האיסור החמור, לעבור בכפרים ולאסוף דברי מזון. עלה ארצה למשפחתו – הגיע לקבוץ שלנו. התחיל בעבודה בבית חרושת ״גת״, התמיד, נקלט 39 בגיל בעבודה. בחברה היה מקובל כאיש שקט, מסתפק במועט, צנוע ואחראי. חמש שנים חי בתוכנו, אהוד על משפחתו ועל ידידיו. נפטר באופן פתאומי, הניח אחריו משפחה בקבוץ, בארץ ובגולה. 57 ליברמן סימה 28.07.1972 – 1905 ) 1905 בת מניה ולייב’ נולדה בכפר בבסרביה (רוסיה) בשנת ( .1928 עלתה ארצה מרומניה ב – בכפר קטן בחבל ארץ בסרביה שברוסיה. 1905 סימה נולדה בשנת כילדה עברה עם הוריה לאונגני. גדלה בבית שומר מסורת והיתה פעילה מאד בתנועה הציונית. הוריה התנגדו ליציאתה להכשרה ברחה סימה מהבית בלי ידיעת ההורים ויצאה 1926 ולעליה. ב- להכשרה. הכשירה עצמה לעבודת חקלאות וכעבור שנתיים ב לקבוץ ג׳ בחיפה. הקימה את אחד 1930 עלתה ארצה. למדה במשק הפועלות והצטרפה בשנת 1928 – הענפים החקלאיים הראשונים אצלנו, המשתלה. עבדה בלי חשבון של שעות עבודה. ספקה שתילים מכל הסוגים למשקי הסביבה. מסביב למשתלה היתה הגנת רוח ממחצלות. החול חדר אז לכל מקום. בחורף אספה פרחים, פרחי בר ושלחה אותם השכם בבקר עם “אגד” לתל-אביב בכדי להעלות את יום העבודה. אחראית ומטפלת בעיגול ארלוזורוב, עברה לנוי וצומח בשטח בית הספר ובמחנה. מטעם מועצת עמק חפר . בעבודות אלו מלאה תפקידים שונים 1945 דאגה לאנדרטה לזכר הקרבנות שנפלו במאבק על העלייה ב – במשק, בוועדת המשק. בתור מחסנאית בגדים בימי מחסן א, ועוד. היתה אם מסורה וסבתא מסורה ואוהבת לנכדיה. נפטרה מהתקף לב. השאירה אחריה את בנותיה: רעיה ועזה, נכדים, משפחה בארץ ובגולה. דברים על הקבר סימה ביקשה שלא יספידו אותה – אך קשה לתת לידיד ללכת מאתנו בלי דברי פרידה. הראשונה שלמדה אותי את העבודה החקלאית, הרכבנו שתילי הדרים בפרדסי חיבת ציון, הייתי בין הקושרות (אז ברפיה). בעמק חפר היה לכפר חיים. בצריפון אצלה מצאתי ספר “סיפורי יעקב” 1935 הטיול הראשון שלי אתה ב- של תומס מן בתרגום עברי, אהבת הצמח, אהבת הארץ ואהבת הספר – כולם בזיכרונות ראשונים אלה. סימה היתה אדם אמיץ – אמיצה במחשבה ובביצוע. היתה בה שאיפה מיוחדת במינה לעצמאות – לא להיעזר, לא ליפול למעמסה. להסתדר לבד על אף המגבלות הגופניות שהיו מנת חלקה בשנים האחרונות. נלחמה נגד ההסתגרות שכפתה עליה חוסר השמיעה, תוצאת המכה האכזרית מידי חייל בריטי – בעיגול ארלוזורוב ב – . הבנות ידעו לכבד את רצונה, לא להעמיס עזרתן והקיפו אותה אהבה וכבוד. 1945 בנובמבר 26 (מדברי חברים) כלפי חוץ, סימה לא היתה כל כך נוחה לבריות. בפנים היתה אדם עדין, טוב וישר. לא היתה מסוגלת להסתיר רגשות לטוב או לרע. אדם שאיכפת לו מה שנעשה במשק ובחברה. בקבוץ ראתה את ביתה השלם. דאגתה העיקרית בזמן האחרון היתה שתוכל לשרת את עצמה עד הסוף ואמנם הצליחה בזה… לפי תכונתה היתה שמרנית, קשה היה לה להסתגל לתופעות חדשות, השלימה ביודעה שאין מנוס מכך. נעלם מהנוף שלנו בן־אדם, חלוץ, חבר. היוזמת והאחראית בעיגול ארלוזורוב, גיוסים בלי סוף בהוצאת יבלית מהשטח, עבדה ללא לאות עם כל ) כתוצאה מהמכה 26.11.1945 שנה ( 27 הקבוצות, הדריכה בעבודה, כאבה את ההזנחה במחנה . לפני שקבלה בראש בעמידתה האיתנה נגד הבריטים, סבלה מליקויי שמיעה וגם ההליכה היתה קשה עליה. החיים היו קשורים אצלה בעיקר בעבודה. לא הכבידה על אף אחד. התייחסה בכבוד לחבר, לתלמיד בעבודה.