18.05.1911–18.02.2013

בעיירה פלונסק שרוב תושביה היו יהודים . (העיירה מתפארת בכך שאזרח מספר 1911 שרה יבין נולדה ב אחד של מדינת היהודים החדשה- בן גוריון נולד וגדל בפלונסק ) .אם כן האווירה השלטת ברחוב כמו בקרב משפחת סרוויסקי היא שהמילה ציונות אינה מילה גסה. שרה בת בכורה לדב ולמרים ,אביה צלם העיירה וגם אחיה הצעיר ממנה בשנתיים הספיק עוד לפני השואה להיכנס לעסקי הצילום. כמו גם להתחתן ולהוליד בת (שגורלה לוט בערפל, היו שמועות שהיא הוסתרה בכנסיה הממוקמת מול בית משפחת סרוויסקי.) שרה משתייכת לתנועת הנוער ה”שומר הצעיר” ומאוחר יותר כאשר היא רואה שעניין העלייה מאורגן יותר ב”החלוץ” היא מצטרפת אליהם. עוברת מסלול הכשרה איתם באחד מן הכפרים בפולניה וכשהיא מוכשרת היא מקבלת דיה לחקלאות ולאורח חיים סגפני, כזה המצפה לחלוצה הטרייה בקיבוץ בפלסטינה – בנמל חיפה, ומשם לגבעת חיים. שני פולנים נפגשים 1934 סרטיפיקט זוגי ועם בעל פיקטיבי – יורדת ב- בקיבוץ – מילה פה מילה שם, הופ נזכרתי , כבר נפגשנו, פעם, בוורשה,” אולי את יודעת איך מגיעים ?” “כן, אסביר לך!” ולא מעבר !?. הנה נושא לשיחת פתיחה וממילא כבר מוביל להחלטה – אנחנו זוג . זוג זוג ,אבל מהפרימוס אי אפשר להימלט . את תפקיד הפרימוס שלהם ממלאת רחל וונזרול. והם הסתפקו בעובדה שפרימוס בחורה קל יותר מפרימוס בחור. מקום העבודה הראשון שלה בקיבוץ הוא נטיעות וטיפול בפרדסי הסביבה. השני – חנות מכבסה שהפעילו בחדרה חברות הקבוץ. היעד העיקרי – הכביסה המלוכלכת של חיילי הצבא הבריטי. והתשלום בהתאם גרוש צלצלו בקופת הגזבר ששלשלה כל 17 ליכולתם של הקליינטים – גבוה בהרבה משאר הפרנסות – חברה בסוף כול יום עבודה שהיה ארוך ומיגע אך מתגמל וגורם לגאווה רבה. שרה זוכרת לספר שערב אחד לא הגיע העגלון עם הסוסים לקחתן הביתה והן בהפגנתיות הלכו לאכול במסעדה של גברת ברום ושילמו בעבור הארוחה בכסף המיועד לגזבר. שידעו שאנחנו לא פראייריות. אחר כך באו הלול , מטבח הילדים ולבסוף המתפרה. שם עבדה כמעט עד הסוף מבלי לצאת לפנסיה. שנות חיי זוגיות וילד אחד – ארנון , הם הולכים בהפסקת צהרים לכפר הרואה ובנוכחות הרב שם 5 אחרי יעקב את הטבעת (ששייכת לקיבוץ ותוחזר למזכירות אחרי הטכס) על אצבעה של שרה . וזה רשמי. כשארנון מתחתן הוא מציע לאביו לעברת את שמם מיבנין ליבין . ובאים עוד צאצאים: בת דורון ובן אורי. וכול הצברים הללו הם נר הזיכרון למשפחות שנרצחו בפולין ואין אפילו קבר. וחצי – מוקפת משפחה גדולה – מחזירה שרה את נשמתה לבורא. והיא 102 והיא בת 2013 ב 18- בפברואר קבורה לצד בעלה יעקב בבית העלמין של קבוץ גבעת חיים מאוחד. ת.נ.צ.ב.ה. לרחל ונחמן יבניאלי. אחיהם הבכור של גורי, טובה וחוה. 22.9.1939 ישראל נולד בקיבוץ רמת רחל ב- , קיבוץ רמת רחל נכבש על ידי הצבא המצרי והירדני וכל הילדים והאימהות פונו 1948 במלחמת העצמאות, לירושלים, ביניהם אמא רחל, טובה התינוקת, גורי וישראל. הקיבוץ נהרס במלחמה ולכן חברי המשק פוזרו לקיבוצים שונים. וכך הגיעה משפחת יבניאלי הצעירה לגבעת חיים. ישראל הצטרף לכיתה ד’ בקיבוץ והיה הצעיר מבני הכיתה. ישראל גדל בגבעת חיים, כעבור כמה שנים התחיל לנגן על אקורדיון. הוא היה נגן מצטיין והשתתף בכל הפעילות התרבותית של גבעת חיים. עם סיום בית הספר התגייס לשירות סדיר כנטקיסט בשריון, ישראל נלחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור בגבול הצפוני. עם שחרורו מהשירות הסדיר הוא יצא לשנה שלישית בקיבוץ אייל. אימו רחל נפטרה, אביו נחמן כבר לא גר בגבעת חיים וישראל חזר מאייל ונכנס למלא את 1963 בשנת מקומה של אימו בטיפול בשלושת האחים. באותם הימים התחיל לעבוד בחשמליה. נסע ישראל עם חברו הטוב בורדיק לבקר את חברתו של בורדיק בבית הספר לאחיות בתל 1966 בשנת השומר. בביקור זה פגש בתלמידה צעירה ויפהפיה בשם יהודית שוורץ. לאחר שנה יהודית וישראל נישאו ועברו לגור בגבעת ברנר, שם נולדה בתם הבכורה טל. באותה התקופה החל ללמוד הנדסאות חשמל ובקרה. ישראל נסע כל יום ללימודים מגבעת ברנר לתל אביב ובלילות היה חזר יחר עם יהודית וטל 1969 יושב ולומד. עם סיום לימודיו החל לעבוד בחשמליה של גבעת ברנר ובשנת נולד בנו יואל, לאחר כשלוש שנים שלי ואז שרון בת 1969 לגבעת חיים, והצטרף לעבודה בחשמליה. בשנת הזקונים. הוא גידל את ילדיו באהבה רבה. לאורך השנים עבד ישראל בלימת ובגרנות בתחום החשמל והבקרה, מתוקף עבודתו נסע למדינות שונות בחוץ לארץ וליווה פרוייקטים של הקמה ותחזוקה של מכונות. בערוב ימיו חזר לנהל את החשמליה ושימוש כיועץ ומתכנן. עד השנים האחרונות המשיך ללוות באקורדיון את השמחות המשפחתיות ומדי פעם גם את הקהילתיות. ישראל השאיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ושבעה נכדים. היה איש נעים הליכות ואהוב על הבריות. יהי זכרו ברוך. איש יקר שלי, שלנו, שנים בילינו ביחד. הקמנו משפחה לתפארת. על כך מגיע לך פעמיים צל”ש. 58 פעם ראשונה, על היותך איש מבין, אוהב ונעים הליכות לבריות. אדם עם סבלנות אדירה ועם יכולת הבנה וניתוח של מצבים מורכבים ביותר. ניחנת בכושר למידה עצמאי ותמיד פתרת בעיות מורכבות, לרוב, רק עם טסטר אחד ביד. בפעם השניה, מגיע לך צל”ש על שהחזקת מעמד איתי ביחד שנים כה רבות. בתקופה זו גידלנו משפחה לתפארת ולמדנו ביחד לאהוב, להבין, לכבד ולשתף. רעש מכונות החמצן נדם בבית ואתה חסר כל כך. היית חזק עבור כולנו, בשקט, בצניעות ובחוכמה רבה. כל חייך היית הבוגר האחראי, דאגת למשפחה בה גדלת ולמשפחתנו המשותפת. המוזיקליות זרמה בעורקיך, כמו כן, משחקי השחמט אותם לימדת את כל יהודית ילדיך ונכדיך. נוח בשלום על משכבך. 29.03.2024 – 22.09.1939 יבניאלי ישראל אבא, דבר אחד אינך יכול לקחת עמך וזה את הזכרונות הרבים שהשארת בלב כל אחת ואחד מאיתנו. היה לנו קשר מיוחד שאי אפשר להסביר במילים. כילדה, רציתי מאוד להידמות לך, לשקט הפנימי שהיה בך, לנועם הליכותיך ולצניעותך. היית הגיבור שלי, הכי חזק, הכי חכם והכי מוכשר. תמיד חששתי שיקרה לך משהו ואיך אסתדר בלעדיך. החיים זימנו לך קשיים ואתגרים רבים ואתה בדרכך המיוחדת ובאצילות נפש מעוררת הערצה התמודדת ויכולת להם, לכולם. בתקופה האחרונה הלכת ונחלשת, איבדת בהדרגה את כוחותיך אבל עד הרגע האחרון לא ויתרת. בשיחותינו שיתפת אותי שאתה נפרד מאיתנו בתחושה שחיית חיים מלאים ושלמים ושאין עוד משהו מיוחד שהיית רוצה לעשות, “רק להספיק עוד לסדר ולקרוא כמה דברים”. כזה היית, אדם חכם וסקרן,שמנצל כל רגע אפשרי ללמוד עוד משהו חדש. אבא יקר, אני עדיין לא מצליחה לתפוס שכבר אין לי למי לקרוא אבא ושאתה כבר יותר לא תענה לי. יש בי עצב גדול על משהו שהיה ולא יחזור עוד להיות. החיים בלעדיך יהיו שונים, אחרים, חסרים… טל אבא יקר! אני כבר מתגעגעת אליך. היית האבא הכי טוב שבעולם. תמיד עזרת לי כשהיה קשה וטיפלת בכולם. אני מקווה שאתה במקום טוב יותר ואתה לא סובל. שלי, בתך אוהבת אותך, אבאל’ה שלי, זהו, עכשיו אתה יכול לנוח. אתה כבר לא צריך להיאבק על כל נשימה. אבא שלי, הפכת בגיל כה צעיר לדמות אב לאחיותיך ומיד אחר כך לאבא שלנו, של טל, שלי, יואל ושלי, בת הזקונים שלך. מאמינה שלכל אחד מאיתנו היתה חוויה קצת שונה ממך כאבא, אבל בשביל כולנו היית איש חכם, צנוע ושקט. הנוכחות השקטה שלך היתה מנחמת ומרגיעה. היית סלע איתן ויציב לכולנו, מסיע, מקשיב ועוזר. לא הרבית במילים, אבל כשכבר דיברת זה היה ישר ולעניין ואני בלעתי בשקיקה כל מילה וסיפור. בשקט שלך, בדרכך המיוחדת, היית לי אב נוכח, אבא שמשכיב לישון כמעט כל לילה בבית התינוקות, שלוקח כל שבת לביקורים במשרד בלימת ולטיולים למאגר. אבא שמנגן באקורדיון בכל החגים והמסיבות. בזכותך הכרתי את כל השירים העבריים הישנים והטובים. אהבת את הבית ואת השגרה שלך, עליה הקפדת באדיקות, כמו היו המבצר וההגנה שלך. אהבתי את ההומור הציני שלך, את אמרות השפר. הערכתי את הידע, החוכמה ותמיד כל כך רציתי להיות דומה לך, אפילו שמחתי שאני מבולגנת כמוך. גם עם איתמר ונעמי היה לך קשר מיוחד. איתמר למד ממך שחמט והייתם מבלים במשחקים משותפים ונעמיקי כל כך אהבה לנסוע איתך לטיולים בקלנועית ולשמוע את הסיפורים שלך. אבא, איך אהבת את הלבד שלך. סיפרת שגידלת את עצמך ואתה לא צריך אף אחד. כשאמרנו לך לא מזמן שלא כדאי שתישאר יותר לבד אמרת “אני לא לבד, אני עם עצמי”. התקופה האחרונה היתה לך קשה, בלשון המעטה. העצמאות שהיתה לך כל כך חשובה נפגעה, וכך גם השגרה שאהבת. היו לנו שיחות על הסוף וידעת שהוא קרב. כמה שהיה קשה להוציא אותך משלוותך, הקושי לנשום עשה זאת. בסוף כל מה שרצית היה אוויר ושקט. אבא אהוב שלי, עכשיו יש שקט, כבר אין על מה להיאבק ואתה פשוט יכול לנוח שרון אוהבים, זוכרים וכבר מתגעגעים.