05.12.1914–27.08.1996

מוינה, שם נולד והתחנך. בנעוריו היה חבר בתנועת “תכלת לבן” עד 1933 אריה הגיע לגבעת חיים בשנת עליתו ארצה עם עליית היטלר והאנטישמיות. במסגרת לימודיו בבית ספר מקצועי למד להיות אינסטלטור, ובעתיד היה זה מקצועו הראשון. עם הצטרפותו לגבעת חיים, בהיותה בת שנה, הצטרף לקבוצת הבניה שעסקה בבניית בתי הקיבוץ וכן בעבודות חוץ, בעיקר בכפר חיים בעמק חפר. אריה תכנן וביצע את תשתיות משק המים בקיבוץ ופיתח במשך השנים את כל מערכת הצינורות. . לאחר מכן נשלח ע”י 1948 , עם הקמת הפלמ”ח גויס למטה הפלמ”ח בו שירת עד פירוקו ב– 1941 בשנת המדינה לקפריסין, למחנות הפליטים בהם נעצרו פליטי השואה שלא הורשו להיכנס לארץ. עם שובו לגבעת המשיך לעבוד במקצועו – אחזקת ופיתוח משק המים. נבחר למרכז עבודה ואף למזכיר 1949 חיים ב – הקיבוץ. בתקופת כהונתו כמזכיר חוותה התנועה הקיבוצית וגבעת חיים את הפילוג. פילוג קשה ולעיתים אף אלים אותן הינחה וניהל היו שהוביל חצי מאוכלוסיית הקיבוץ לפרוש ולהקים את גבעת חיים איחוד. האספות קשות עליו במיוחד מאחר והיו עימותים קשים עם חברים שרק אתמול היו חבריו הטובים ביותר. לאחר הפילוג וסיום תפקידו כמזכיר גויס ע”י “הקיבוץ המאוחד” לתפקיד במחלקה הכלכלית. במסגרת עבודתו עסק בעיקר בהקמת מפעלים בקיבוצים ברחבי הארץ, וביצוא למדינות העולם, בעיקר לאפריקה. היה חבר במזכירות מרכז “הפועל” והתמחה במיוחד בעקרונות ספורט הפועלים 60 וה– 50 בשנות ה– בעולם. כך יצר קשרים בין “הפועל” למרכזי ספורט בעולם. שנה בהם מילא שליחויות ותפקידים שונים שהיוו תרומה למדינה, 40 אריה היה חבר גבעת חיים במשך לתנועה ולקיבוץ גבעת חיים. יהי זכרו ברוך. איתן חפר 70 חפר הילה 1972 – 1984 הילה שלנו נולדה בקיבוץ” גבעת חיים מאוחד” כבת שלישית אחותם של ענת ורותם. לאחר כחצי שנה בהם עמדו הרופאים חסרי אונים ולא ידעו מה היא מחלתה של הילה , הגענו איתה לתל השומר לפגישה עם פרופסור יעקב רותם ז״ל, שהיה מנהל מחלקת ילדים והוא קבע, ללא היסוס שהילה חולה בדיסאוטונומיה . הילה היתה ילדה 21.2.1984 שנה נאבקה הילה במחלה הקשה ונכנעה לה ב- 12 משפחתית, במשך בלונדינית. קטנה ושברירית מבחוץ אך מבפנים חזקה עם הרבה שמחת חיים ואומץ ענק. ילדה רגישה, לא מוותרת על אף שניה של חיוך או משחק ומוכנה לספר על עצמה ועל מחלתה הקשה . ערנית ובעלת רסן אדיר ליהנות מכל כאשר מצבה אפשר לה זאת . האופי החזק והרצון הנחוש להתגבר ולתפקד רגיל, היכולת הענקית לשמחת חיים והבנה שלחיות ולהרגיש טוב זה משמעותי ובעל ערך חזק. שלהרגיש טוב זה לא מובן מאליו, היה צורך להיאבק על כך יום יום. מה שעזר לנו לעזור לה היו תכונות האופי שלה – התבונה, חוש ההומור, אישיותה המשובבת החיונית והמרץ שנחנה בהם. כל זמן שהילה חוותה רגשות כמו ייאוש או אוזלת יד הם היו נדחקים החוצה למרות שהיו קיימים ובאו לידי ביטוי במצבים של לחץ גדול, אז היו גם שמחת חיים כאילו אסירות תודה על – כל יום שניתן לה במתנה, על כל רגע של פעילות שכה אהבה ובמיוחד לשחק כדורסל. המחלה הלוקחת ממנה את הכבוד והשליטה בחייה שהכניסה אותה לתהומות הסבל האנושי, מחלה המטרפת את הדעת ומעלה אצלה שאלות ללא תשובות. הילה חיפשה משמעות לסבל – כמו איוב, וכמו גדולי הפילוסופים בכל הדורות. הסבל שלה עזר לאחרים אולי להיות יותר אנושיים, יותר מתחשבים, יותר עוזרים וגם יותר אדישים לפעמים – למענה, והיא החזירה בחיבוק , בצחוק , בחיוך, במילה קצרה, בשיר, בריקוד ובאהבה גדולה. . אין יום שהיא לא נמצאת איתנו 21.2.1984 הילה נטמנה בבית העלמין בקיבוץ – גבעת חיים מאוחד ב- ובמיוחד הציורים המדהימים שהשאירה לנו לפני מותה ותלויים בחדר השינה שלנו. יהי זכרה ברוך