16.9.1948–26.1.1993

.1948 אהר׳לה, ילד שלישי להוריו, נולד בג׳ורג׳ונוב, שבפולין, בשנת נקלטה 1954 בהיותו בן שנתיים עלתה המשפחה לישראל והשתכנה במעברת אור עקיבא. בסוף שנת המשפחה בגבעת חיים ואהרל׳ה שובץ בבית ספר בכתה אחת עם אחותו הבוגרת ממנו בשנה – פנינה. כבר בבית הספר התגלה כילד שתקן וצנוע, המעדיף להתבונן ולעשות בשקט את הנדרש. ילד אהוב על מורים ותלמידים. את שירותו הצבאי עשה בגולני. במלחמת ששת הימים השתתף באחד הקרבות הקשים, המפורסמים, בתל פאחר, שברמת הגולן. מהצבא חזר לקיבוץ והצטרף לצוות הפרדס. יצא לעבוד כמכונאי על אניית הקיבוץ, במשך שלוש שנים וכשחזר הצטרף לצוות עובדי הנוי. 1971 בשנת לאחר כשנה נשא את רותי לאשה. המשפחה הצעירה עברה לחיות במדרשת שדה בוקר, שם קיבל עליו אהר׳לה את האחריות על הנוי וכדרכו, בכל מה שלקח על עצמו, השקיע את כל כולו בעבודה זו וטיפח במדרשה נוי שהתפרסם בקרב הגננים בארץ ואף מחוצה לה. נפרדו אהר׳לה ורותי ולאחר שנתיים, כאשר נפטרה אמו, הגיע אהר׳לה עם בתו היחידה לירון, 1985 ב- שהיתה אז בת עשר לחיות בגבעת חיים ולסעוד את אביו. אהר׳לה נכנס למיציה ב״גת” וכדרכו פיתח את המחלקה וטיפח אותה, עד שהביא אותה להיות המחלקה הריווחית ביותר במפעל. ההצלחה בעבודתו זו גרמה לו לסיפוק רב, אשר פיצה אותו על עצב העזיבה של הנוי והחברים בשדה בוקר ועל הקשיים של הטיפול באביו. בסוף שנות בית הספר התחיל אהר׳לה לצייר ובציור עסק לאורך כל שנות חייו, בתקופות שונות ובסגנונות שונים. כשבוע לפני התאונה הוצגה תערוכת הציורים שעשה בתקופת מלחמת המפרץ. שבועיים לפני התאונה, בטיולו האחרון, הצטייד במצלמה, כדי לצלם את הנוף אשר אהב ולשמר את התרשמויותיו למען הציורים הבאים, אותם תכנן ולא זכה להגשים. התאונה קטעה את חייו, את עבודתו ואת יצירתו כשהם בשיאם. אהר׳לה השאיר אחריו בת יחידה, אב קשיש, שלוש אחיות והרבה חברים אוהבים. יהיה זכרו ברוך. 55 (רוזה) ורדי שושנה 21.2.1987 – 22.8.1922 שושנה נולדה בקרינקי ליד ביאליסטוק שבפולין. להוריה היו חמישה ילדים. בל בני המשפחה ניצלו בשואה. בתקופת המלחמה עבדה במכרה פחם במחנה בסיביר. שם היו החיים קשים ביותר. משם עברה אחרי המלחמה בחזרה לפולניה ולאחר נדודים הגיעה לעיר רייכנבאך שבגרמניה. במחנה בסיביר פגשה שושנה ילדים. שרה עוד ברוסיה, פנינה ואהרון בפולניה ועינת בגבעת חיים. 4 באברהם והחליטו להתחתן. נולדו להם עלו ארצה. בתחילה היו במעברה בפרדס חנה, לאחר מכן באור־ עקיבא ומשם הגיעו לגבעת 1950 בשנת חיים. שושנה עבדה שנים רבות במטבח ובמטבח דיאטה, בחבתניה ובשנים האחרונות ב״גת”. שושנה אהבה את העבודה ב״גת”. בשבעת החדשים האחרונים לחייה חלתה שושנה וסבלה כאבים וייסורים עזים עד יום מותה.