12.8.1907–28.10.1991

בעיירה רונסברג שבחבל הסודטים. 1907 אליעזר נולד בשנת למשפחה היו עוד שני ילדים. המשפחה התפרנסה ממשק סוסים. בחורף 100 חקלאי ובו פרות וסוסים. היא החזיקה עד כשהכפריים לא עבדו בשדות האיכרים היו משלמים עבור השימוש בסוסים בתוצרת חקלאית בזמן הקציר. שירת אליעזר בצבא הצ׳כי. במסגרת זו היה חבר בתזמורת צבאית. לאחר השיחרור מהצבא המשיך 1924 ב־ לנגן עם אביו ואחיו בתזמורת מכבי האש העירונית. המוסיקה והספורט היוו חלק חשוב לאורך כל חייו של נפצע במשחק כדורגל ומאז היפנה עצמו לתחום השיפוט, שימש כשופט בליגות שונות 1930 אליעזר. בשנת של אירופה. נעצר ונלקח למחנה הריכוז “דכאו”. לאחר חצי שנה הוא שוחרר 1939 עם כניסת הצבא הגרמני לצ׳כיה בשנת מהמחנה תמורת כופר צבאי ששילם אחיו. משם הלך לאחיו שהיה פקיד בנק בפראג ובכל יומיים היה עליו להתייצב אצל הגסטאפו כדי להראות נוכחות. הוסע יחד עם כמה מאות יהודים מפראג לברטיסלבה ושם נסגר במחנה מעצר. אחר שבועות 1939 באוקטובר העלו אותו עם היתר על מעין אוניה, גוררת פחם וכך שטו על פני הדנובה לבודפשט, משם ליוגוסלביה ומשם לסולינה שברומניה. האוניה שטה באטיות, מדי פעם עמדו ואספו כסף בקהילות היהודים לשם קניית מזון. איש 2800 בסולינה העלו אותו אחרי חודשיים על אוניה טורקית יחד עם פליטים מארצות נוספות. היו באוניה. זה היה הטרנספורט האחרון שיצא מצ׳כיה. ואליעזר מספר ״יצאנו מסולינה דרך הבוספורוס והנה בוקר אחד הופיעה אונית מלחמה בריטית. הבריטית ימים הגענו לחיפה ולאחר מכן חילקו אותנו לסרפנד ולעתלית. אני ישבתי בספרפנד 3 עלו על אניתנו, לאחר חדשי מעצר שוחררתי” 6 במשטרה. אחרי באותה תקופה ישן אליעזר במקלטים בשדרות רוטשילד, אח״כ אצל משפחה יאקית זרה, שנתנה לו מקום לינה. הוא ביקש להתגייס לצבא הבריטי, כדי לנקום בנאצים ועוזריהם, בתחילה סרבו, אך לבסוף הסכימו יצא למצרים והגיע למחנה צבאי ליד קהיר. משם נסעו ללוב, לטוברוק, ומשם ליוון. והנה החל 1940 לגיוסו. ב כיבוש יוון בידי הנאצים, את הגדוד בו היה אליעזר העבירו בכל יום למקום אחר, עד קאלאמטה, שם נפלו בשבי הגרמנים. את החיילים היהודיים העבירו הנאצים, אחר ימים של הליכות, באמצעות קרונות משא, עד פולניה. הותקף המחנה ע״י כוחות שיחרור רוסים. הגרמנים הנסוגים לקחו איתם 1945 שם עבדו במכרות פחם. ב למסע־ הרגלי את השבויים היהודים. בהגיעם לגרמניה שוחררו ע״י הצבא האמריקאי. תקופה קצרה לאחר שיחרור שהה באנגליה והמשיך לא״י. בישראל נודע לאליעזר על גורל משפחתו שנכחדה במחנה המוות אושוויץ. אליעזר מצא מקומו בקיבוץ פגש את ליבה והחליטו להקים משפחה. במשך שנים עבד בברווזיה ובמספר ענפים אחרים. עם הקמת הבוטניה ב״גת” היה אחד העובדים המסורים. בשנים האחרונות חלה הדרדרות במצב בריאותו עד גופו לא עמד לו יותר. אליעזר החזיק במחלתו זמן רב בזכות טיפולה המסור ואוהב של ליבה. נזכור אותו כאיש אוהב חיים, מסור לעבודתו ופעיל נלהב בספורט. יהי זכרו ברוך.