28.4.1911–26.2.1993

. בילדותו עברה המשפחה להתגורר בכפר קטן והיתה המשפחה 1911 זכריה נולד בעיירה קטנה בצ׳כיה בשנת היהודית היחידה בכפר. אביו היה עמיל מכס ומנהל חשבונות. אמו גידלה את שני הילדים במשפחה לבד, כי בזמן מלחמת העולם הראשונה אביו שהה מספר שנים מחוץ לארצו. בסוף שנות העשרים הצטרף זכריה לתנועת “תכלת לבן” ולהכשרה. בתנועה הכיר את סטלה, איתה התחתן לאחר הצטרפותו לקיבוץ ג’, בישראל. עלה זכריה לישראל והצטרף לקיבוץ ג’, שהיה אז בחיפה. משם עבר עם הקבוצה לחדרה ואחר 1932 בשנת כך היה מראשוני המקימים של הנקודה בוואדי חווארית. הוא עבד בפרדסי הדרייה ולאחר מכן בהדברת נולד בנם הבכור של זכי וסטלה – גיורא. 1934 היתושים מחוללי הקדחת, בנחלי הסביבה. בשנת עם פרוץ מלחמת העולם השניה נשלח זכריה לשירות בצבא הבריטי וגוייס לחיל החפרים. הוא קיבל דרגת נפל זכריה, יחד עם כל היחידה, 1940 קורפורל ויצא עם הגדוד למצרים, לאיזור הקרבות ומשם ליוון. בשנת בשבי הגרמנים, בו היה במשך חמש שנים. במחנה שימש מתורגמן, בגלל כשרונו הרב לשפות. הוא שלט שפות. 6 ב- לאחר המלחמה חזר זכריה לגבעת חיים ונכנס לעבודה במטעים, ממנה עבר לעבודה בפרדס. עד הכרזת העצמאות למדינת ישראל היה זכי פעיל ב״הגנה” ועסק בהשגת כלי נשק ותפעול הסליקים. גם לקיבוץ חניתה נשלח, שם עבד בהקמת ה״גדר הצפונית״ – גדר שהיתה הגבול עם לבנון. זכריה היה בעל תודעה גבוהה לבטיחות ועובדה זו הביאה אותו להקמה של תחנת כיבוי אש בגבעת חיים, בה ראה את מפעל חייו. נולד למשפחה בן נוסף – עומר. 1946 בשנת יצא זכריה שנית לעזרת קיבוץ בשליחות גבעת חיים, הפעם לקיבוץ יד חנה, בו שהו באותה שנה 1962 בשנת בני גבעת חיים בוגרי בית הספר. כשנישא בנו הצעיר עומר ובנה את ביתו בקיבוץ מרום גולן, נקשרה נפשו של זכי בישוב הצעיר והוא היה מגיע לשם מדי קיץ כדי לעזור בקטיף התפוחים. . זכריה היה אדם שאהב 1971 מכה קשה ניחתה על זכריה עם מותה של אשתו האהובה – סטלה, בשנת את הטבע, את החי והצומח והעביר את ידיעותיו ואהבתו לטבע גם לבניו. היה איש של עבודת כפיים, אדם משכיל וצנוע, שאהב את חיי הקיבוץ והיה חבר נאמן ומסור. יהי זכרו ברוך.