פורטל הקיבוץ

26.6.1918–8.12.1981

בעיר בלשיורמט במרכז הונגריה. הוריו היו שומרי מסורת, אך לא אדוקים 1918 שמחה הקש נולד בשנת קנאים; בעלי חנויות מכולת, במצב כלכלי תקין. שמחה למד בבית ספר תיכון למסחר. היה בשרות סדיר בצבא ההונגרי. כשהחלו הקרבות בחזית הרוסית, נשלח עם 1939 בפרוץ המלחמה ב- שאר היהודים ששרתו בצבא למחנות של עבודת כפיה לעזרת הצבא הגרמני – סלילת כבישים, הקמת , אמו נשלחה לאושוויץ. 40 מחנות, וכדומה. שם הוא נשאר עד סוף המלחמה. אביו נפטר בראשית שנות ה- האח הבכור חי בהונגריה. עם גמר המלחמה חזר שמחה לבודפסט, עבד ב״גיוינט”, והצטרף להכשרת “דרור”. בדרכי ה״בריחה” פגש את סימה ששימשה לו, (שידע רק הונגרית, )תורגמנית עם יתר הניצולים ועם השלטונות בארצות המעבר. , ומשם לקפריסין. סימה הגיעה ארצה 1948 שניהם עלו באונית המעפילים “טירת צבי”, הגיעו לחיפה באפריל כבר ביוני, עם שחרור ה”בלתי לוחמים”, והתגייסה לצה״ל. שמחה ״סגר את קפריסין״ ועלה רק בפברואר עם חיסול המחנות. 1949 , וגם הכיר את פרנטו ואת יצחק אגמי 1946 הגיע לגבעת-חיים, כאן היה בן אחותו סינאי שעלה עוד ב- משליחותם בקפריסין. החליט כי כאן מקומו, הביא הנה את סימה, הקים בית. עשר שנים עבד ב״גת״, למד עבד בקואופרטיב “עמק חפר”. 1960 נהגות, עמד על דרישתו לעבוד במקצועו זה, ומאז איש משפחה מסור, חבר נאמן לידידיו ולשכניו, לא פעם ויתר על זכותו לנסיעות קצרות ונוחות וניצל הובלות לאילת למען ביקורים חטופים אצל רותי באילות. אחז בהגה עד יומו האחרון, וגם ליום המחרת עוד היה לו סידור להובלת דגים… נקטף בחטף, תוך ביקור שגרתי במרפאה. נכדים. 4 הניח את סימה חברתנו, בן ובת ו- מדברי חברים שמחה הוא מניצולי השואה. פגישתי הראשוגה עם שמחה היתה במחנה המעפילים שבקפריסין. שמחה התגלה שם כאיש מסור, שכל דאגתו לעזור ולהקל על הקשיים של חיי יום יום, לחברים שבקיבוצו. תנאי החיים במחנה היו קשים מאוד, אבל הוא ידע להתגבר עליהם, ולהבטיח את כלכלתם היום יומית של החברים. עם הקמת מחנה האימונים, להכשרתם הצבאית של המעפילים על ידי הפלמ״ח, קיבל על עצמו את ארגון האספקה של המחנה, על כל צרכיו. כל המשתתפים במחנה, שיבחו אותו על דאגתו, ועל מסירותו לפרטים הקטנים ביותר. עם חיסול המחנות בקפריסין בא אלינו. הקים כאן את ביתו עם סימה, תיבדל לחיים ארוכים, עבד בעבודות שונות ובכולן הוא גילה את מסירותו וחריצותו. היה אב טוב, ומסור לילדיו. היה איש נעים הליכות, שטוב היה להימצא בחברתו.