25.1.1905–2.12.1986

בלודג’ למשפחה אמידה, מתבוללת, אשר מוצאה ממשפחות רבניות ידועה של 1905 שרה נולדה ב- הצטרפה להכשרת החלוץ 21 הרבי מגור. בגיל צעיר התייתמה מהוריה וגודלה ע״י אחיותיה. כשהיתה בת “שחרית”. השפה הפולנית היתה אז שפת הדבור והמחשבה שלה. איך הגיעה לתוך חבורת בחורים ובחורות ששפת הדבור היתה אידיש והחזיקה מעמד ללא שפה משותפת וללא הרגלים זהים, בימים אלה הייתה שרה שמחה, תוססת ועליזה. שם פגשה את בעלה לעתיד “אליוקום”. הם התחתנו לפני עליתם ארצה ועלו עם גרעין ההכשרה. תחנתם הראשונה היתה בגרעין קיבוצי שבחדרה. שם עבדה שרה בפרדסים ליד בנימינה ובכבישים בהכנת עברו ליבניאל לכיבוש עבודה עברית. תנאי העבודה 1929 חצץ ע״י שבירת אבנים בפטיש. לאחר מאורעות אצל איכרי המושבה היו קשים ביותר וכעבור שנה עברו עם הגרעין למגדל. בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים אל קיבוץ ג׳ השומר הצעיר (נצ״ח) אשר התיישב בגבעת 1933 התפלג הגרעין והם עברו מן הקבוצה בראשית חיים. בגבעת חיים עבדה שרה בתקופה הראשונה בעבודות חקלאיות ואחר כך, במשך שנים רבות, כמטפלת בבתי ילדים. מבין העובדות בלטה בנתינת חום ואהבה לילדים. בשנותיה המאוחרות עבדה במחסן הבגדים. שרה הייתה אדם טוב עם לב חם, הייתה פתוחה לפני כל אדם שהיה במצוקה נפשית. הכל מצאו אצלה סבלנות, אוזן קשבת והרגעה, נעשו פחות מתוחים ובפנים יותר צוחקות. לעצמה הייתה קשוחה, הודות לכך הצליחה להתגבר על סבלה ומכאוביה. בעת מלחמת העולם השניה הושמדה משפחתה כולה ע״י הגרמנים, הדבר נשאר כפצע פתוח בנפשה עד ימיה האחרונים. במשך השנים הלך והורע מצב בריאותה, במיוחד סבלה בשנותיה האחרונות בשל עיניה שקהו. וכך כותב בנה של שרה אמא היתה צנועה, סימלה אם יהודייה קלאסית. במשפחה היתה מקור בלתי נדלה של חום ואהבה. היא היתה אמהית בכל ישותה להעניק לנו עוד ועוד, בלי גבול, אם רק ניתן… היה בה הרבה שכל ישר, שינק מניסיון חיים עשיר. אהבנו אותך מאד, אמא, ואנו ממשיכים לאהבך.