17.09.1972–18.01.2013

עם ראש מלא בשיער שחור, הבת הבכורה של עידית וחנוך. בשנותיה אורית נולדה בערב יום הכיפורים בטיפולה המסור של רותי קורן. באביב שלאחר מלחמת יום הכיפורים נולדה הראשונות שהתה בפעוטון אחותה רקפת. עברה המשפחה לקיבוץ משגב-עם 3.5 אורית היתה מוקפת אהבה והרבתה לשחק בביתנו ובפעוטון. בגיל חזרה המשפחה לגבעת חיים ואורית נקלטה 1977 במסרגת עזרה של משפחות צעירות לקיבוץ. בספטמבר היא נכנסה לבית הספר. בכל שנותיה בבית 1979 בגן הדר עם הגננת רחל קליין. בגן זה אורית פרחה. בסתיו הספר היא השתלבה בחברת הילדים ובמיוחד התחברה לבנות הכיתה. בכיתה ז’ ערכה הכיתה מופע מרשים שלאחר מכן, עם המעבר ללינה המשפחתית, אורית עברה לגור בבית. היא נסעה בפעם הראשונה לחו”ל יחד עם כל המשפחה לביקור קרובים בארה”ב 6 כשאורית הייתה בת ובקנדה לרגל אירועים משפחתיים. , שוב נסעה המשפחה לקנדה ולארה”ב לביקור משפחתי ולזה נוסף טיול גדול מהחוף 16 , בגיל 1988 בשנת המערבי לחוף המזרחי של ארה”ב, ומשם צפונה למונטריאול. בטיול זה אורית נהנתה מאוד. אובחנה אורית כחולה במחלת טרשת נפוצה אשר פוגעת במערכת העצבים 17.5 בכיתה י”ב בהיותה בת המרכזית. בשנים הראשונות הטיפולים לעצירת ההתקפים היו ע”י מתן מנות גדולות של סטירואידים. בשנים אלו ולאחר סיום שנות בית הספר ניסתה אורית כל דרך לחיות חיים משמעותיים: היא עברה לקיבוץ לוטם חודשים. עם תחילת השנה היא 8 שבגליל לשנת שירות. לאחר מכן היא התנדבה לשירות בצבא למשך כ- החלה ללמוד במדרשת רופין להשלמת הבגרויות. אלא שמחלתה הייתה מאד סוערת והטיפולים התכופים לאחר סידרת התקפים התחושות המוטוריות 1995 בשנת החלישו את גופה, וגרמו גם לפגיעה נפשית. נפגעו והיא נאלצה לעבור לנוע על כסא גלגלים. בין התקף אחד לשני שהתה אורית בדירתה בגבעת חיים יחד עם מטפלת צמודה. גם בשנים אלו היא עשתה מאמצים רבים להשתקם והלכה מספר פעמים בשבוע לבריכה לשחות. כאשר נפתח מעון לנכים צעירים בקרית חיים היא שמחה לעבור להתגורר שם, ונהנתה ממגוון התעסוקות שהציעו שם, כמו: ציור, פיזיותרפיה ומחשבים, וכן מסיבות לרגל החגים. במעון זה הייתה אורית עצמאית הציעה לה יותר, באותה תקופה היא החליטה לשנות את שמה לסיגלית. בשלב מסוים, אחת ממכרותיה לעבור למעון אחר במגדל העמק והיא עברה לשם. זה היה מעון שנוהל ע”י רב מאנשי חב”ד, ובו היה דגש על נוהל דתי. באחד מביקורי המעקב בבית החולים הדסה הוחלפה התרופה שהיא קיבלה , אך התרופה החדשה לא היתה מתאימה לגופה, וכתוצאה מכך מחלת הטרשת פגעה בה בצורה קשה יותר, ומכאן ואילך גברה ההתדרדרות. בעקבות זאת עברה סיגלית לבית שקמה. השהות בבית שיקמה קירבה בינה לבין ההורים, שלא החסירו הרופאים זיהו יום מבלי לבקרה. מחלתה הקשה גרמה לפגיעה ביכולת הדיבור, וכן ביכולת בליעת המזון. 89 כי אחת הכליות מודלקת ונאלצו לכרות אותה. להפתעתנו ולהפתעת הרופאים היא התגברה על הפגיעה הזאת, ולאחר אישפוז בבית החולים הסיעודי “שוהם” במשך כחודשיים, חזרה סיגלית לבית שיקמה. בשנה הראשונה נראה היה כי גופה מתחזק והיא חוזרת למצב יציב. אבל גופה המשיך להיחלש ועם כל הטיפול בלבד. זה היה מות נשיקה ללא סבל וכאבים. 41 שניתן לה נפטרה סיגלית במיטתה בשנתה, בהיותה בת יהי זכרה ברוך אבא