7.5.1914–19.9.1995

בגבלונץ, באזור הסודטים, בצ׳כיה. אזור זה היה בהשפעת תרבות גרמנית חזקה. מעט 1914 דוד נולד בשנת היהודים שחיו בו היו בעלי תודעה ציונית עמוקה. יצא להכשרה, במטרה לעלות ארצה. הוריו קיוו 18 יחד עם אחיו הצטרף דוד לתנועת ״תכלת לבן׳ ובגיל שילמד פרוונות וימשיך את דרכם במקצוע זה ובעסקיהם, לכן לא שמחו בהחלטתו לעלות לישראל. ניסה, יחד עם קבוצה של מעפילים, להגיע לחופי הארץ באנייה היוונית וולוס ב׳, אך האנייה על 1934 בשנת נוסעיה גורשה והטלטלה בין חופי הים התיכון, עד שחזרה לאירופה, בתום שלושה חודשים של מסע סבל. קיבל דוד רישיון עלייה והגיע ארצה, לקיבוץ גבעת חיים. כאן בנה משפחה עם רות ונולדו לזוג 1935 בשנת שני בנים – שאול וראובן, אשר חיים כאן עם משפחותיהם עד היום. , יצא לשליחות באירופה, במטרה להעלות לישראל נוער יהודי. 1946 לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת רות נשארה עם שני התינוקות. קבוצות הנוער שהתארגנו בהדרכתו עלו והתיישבו בקיבוצים נאות מרדכי והחותרים. בגבעת חיים עבד דוד במקומות עבודה שונים, כמו פרדס, מטעים, סנדלרות, עד שמצא עצמו כמדריך חברות נוער ובעבודה זו השקיע את מירב מרצו וכשוריו. בין שאר תפקידיו היה גם מזכיר קיבוץ. התחיל להתעמק ולעסוק בנושא הזקנה בקיבוץ. במידה מסוימת ראה את הנולד, כאשר לא 70 בשנות ה- היתה עדיין מודעות לנושא זה. הוא יזם ודחף להקמת מוסדות מתאימים לקשישים וליצירת מסגרות עבורם. ערך מחקרים ואסף חומר רב בנושא הזקנה ויחס החברה לקשישים, תוך מגמה להעלות את הנושא לתודעה הציבורית. פרסם מאמרים בנושא בעיתונות ואף פרסם שני ספרים מפרי עטו. לפני שלוש שנים עבר דוד אירוע מוחי, שממנו כבר התקשה להתאושש. מצבו הלך והחמיר. רות טפלה בו ככל יכולתה וניסתה להשאירו בבית, כל זמן שניתן, כדי לשמור על קשר חזק ככל האפשר עם הסביבה המשפחתית האהובה. למרות הקשיים הגדולים לתקשר, הבין דוד את הסובב אותו ושאב כוחות מתמיכת המשפחה. כאשר מצבו כבר לא איפשר להיות בבית, אפילו לא לשעות ספורות ביום, וויתר על מלחמתו במחלה. רות נשארה עם משפחותיהם של שאול וראובן.