19.08.1947–07.03.2013

, לציפורה וצבי אטלס בקיבוץ עין הים. לאחר מכן עברה המשפחה לגבעת 1947 באוגוסט 19 אשר נולד ב- חיים וכשמלאו לאשר שלוש נקבע אביו צבי כמדריך רפת בבית הספר החקלאי עיינות, ובני המשפחה עברו איתו לשם. לאחר כשנה חלה צבי בסרטן וזמן קצר לאחר מכן נפטר. ציפורה והבנים חזרו לגבעת חיים, שהיתה מעכשיו לביתם. בשנות השבעים הצטרף סשה והקים קן משפחתי חם עם ציפורה. סשה טיפח את אשר, ליווה אותו והעניק לו הרבה חום ואהבה – ואשר נקשר אליו מאוד. בשנותיו האחרונות חי אשר בהוסטל יפה ומסודר, יחד עם אנשים שסבלו גם הם מאותה מחלה. בהוסטל היו פעילויות רבות ומגוונות: מלאכת יד, ליטוף חיות, תנועה במוסיקה ועוד, וזאת על מנת לעשות את חייהם של הדיירים מלאי תוכן ועניין. היה שם גם מעקב צמוד אחר מצבם הרגשי ובריאותם של הדיירים. עבור אשר זה היה הסידור הנכון ביותר. הקיבוץ שלנו השקיע את מירב המאמצים והכוחות להיטיב את חייו. אורנה חיים לפני כשמונה שנים קיבלתי עליי את המשימה להיות המלווה של אשר מטעם הקיבוץ. לקחתי את המשימה ברצון, כיוון שהיו לי קשרים קודמים עם ציפורה וסשה. מייד בביקור הראשון נוצר קשר טוב מאוד בינינו. אשר היה איש חכם, אינטליגנט וגם בעל נפש עדינה ואוהבת. בהתחלה נהגתי לקחת את ציפורה איתי לביקורים, אך בהמשך לא עמדו לה כוחותיה ואז, במשך שנתיים היינו באים לבקרה בבית שקמה. אשר היה משתתף שם בחגים ואפילו מדי פעם שר סולו. ציפורה נפטרה ואשר, שאהב אותה אהבת נפש הסתגר קצת בתוך עצמו ועבר לעולם של דמיונות ועצב. אני כמלווה החלטתי להגיע אליו דרך כשרונותיו: שירה, תרגילי מתמטיקה, כתיבת חמשירים, שיחה על קבוצות כדורגל בעולם ועוד, ובאמת בשלב הזה כל פגישה היתה עבורו חוויה – וגם עבורי. היינו שרים אריות מאופרות וגם סתם שירים ישראליים. מדי ביקור הוא הראה לי חמשירים שהוא כתב במשך השבוע, היה גאה בהם ואף ביקש ממני לפרסם אותם בגבעתון. באחד הביקורים שאל: מיכה, אתה מכיר את הרקוויום של שוברט – ואז פצח בשירה בלטינית שנמשכה כשלושת רבעי שעה. הקונצרט היה ממש מאלף. גיליתי אדם מיוחד, אינטליגנט ומוכר, שהגורל התאכזר אליו. שלשום ביקרתי אצלו בפעם הראשונה לאחר היעדרות של חצי שנה. הוא ממש החל להתרגש ולבכות. דיברנו על החברים בקיבוץ שנפטרו בחצי השנה האחרונה והוא היה עצוב לשמוע. בסוף השיחה שאל: נו, מתי יגיע יומי, מיכה? עניתי לו שיש לו לפחות עוד עשרים שנה. לאחר שלוש שעות של כיף ביחד נפרדנו עם הבטחה שלי לקחת אותו לארוחה במסעדה בשבוע הבא. יממה לאחר מכן נדם לבו. היה לי מעניין ומרתק לשהות עם אשר במשך שמונה שנים רצופות ולדעת שאני תורם לו במשהו ותורם המון גם עבור עצמי, בהיכרות עם אדם יוצא דופן שכמוהו. אזכור אותו תמיד מיכה שטרן