28.12.1905–30.7.1990

על יצחק ז״ל כותבת המשפחה: , באחוזה כפרית בהונגריה, בה היה אביו מנהל האחוזה. הבית היה 1905 בדצמבר, שנת 28 אבא נולד ב־ מסורתי קיצוני אדוק, השפה המדוברת היתה, יידיש, כל זמן שאביו היה בחיים. בהיותו בגיל ארבע התחיל הלך לבית ספר עממי של המדינה. 6 ללמוד ב״חדר” ובהיותו בן ילדים) עברה לחיות בעיר דברצ׳ן. המצב הכלכלי בבית 8 נפטר אביו והמשפחה (שהיו בה 10 בהיותו בגיל היה קשה. בשנים אלה היתה, מלחמת העולם הראשונה, שהקשתה על מצבם של כל האוכלוסין. הקהילה היהודית האורתודוכסית, אליה השתייכה משפחתו, היתה, תומכת בחבריה ובכך עזרה מאוד למשפחתו. והשתלטות הקומוניסטים גברה האנטישמיות. היהודים, בעיקר יוצאי הצבא 1918 עם הורדת המלוכה ב־ מביניהם, התארגנו להגנה עצמית ובמקביל התחילה גם פעילות ציונית. “…על ישראל ידעתי דרך התפילות שלוש פעמים ביום, וזה למעשה היה הקשר שלי אל הציונות; דרך הדת, דרך התפילה, דרך המסורת”. בשנת גמר ללמוד מקצוע תפרות (קשור בסנדלרות), אך בהיותו יהודי נמנע ממנו לעבוד במקצועו וכך נכנס 1922 לעבוד בתעשיית יין אצל יהודי שומר כשרות. בתקופה זו התחילו מתעוררות בו שאלות בקשר לדת. , נמשך כל השנים, גם כאשר נדד בין הונגריה לרומניה 20 הקשר עם הציונות, אשר התחיל בתחילת שנות ה,־ וחזרה. הצטרף לקבוצת הכשרה, שם הכיר את יוסף רוזנברג, שהשתייך לקיבוץ השומר הצעיר ג׳ (היום 1930 בשנת ־ גבעת חיים), בישראל. עבר מיד לקיבוץ השומר הצעיר ג׳, בתקווה שיהיה בעתיד הקרוב שייך 1931 כאשר עלה ארצה, בשנת לקיבוץ המאוחד. הוא הצטרף לקבוצה ששהתה אז בחיפה. כיוון שהבין ודיבר עברית נקלט בקלות בין חברי היה בקבוצת החברים הראשונים שעברו לחדרה. 1931 הקבוצה פרנטו, בן אהרון, בודה ועוד. בסוף דצמבר בהיותו בחדרה למד את מקצוע הסנדלרות, בו עבד באהבה עד ימיו האחרונים. במשך כל שנותיו בגבעת חיים היה תמיד ער ופעיל בנעשה בקיבוץ, בתנועה ובמדינה; כולל שליחות בקפריסין וקליטת הקבוצה ההונגרית פה ובקיבוץ פרוד. יהא זכרו ברוך!