ישי עוזרד

ישי, בן חנה ודוד, נולד ביום ט”ו באלול תש”ז (31.8.1947) בחיפה. כבן קיבוץ בית-אורן למד והתחנך בבית-הספר המקומי וסיים בו את לימודיו היסודיים. אחר-כך למד בבית-הספר התיכון האזורי “עין הכרמל”.
הוא היה נער מיוחד במינו, שבנפשו התרוצצו ההרפתקאה והסקרנות הבריאה. משום-כך היה מלא מרץ ושובבות, ולא בזבז אף רגע לריק. תמיד שוטט בחיק הטבע, מכתת רגליו במקומות נידחים ומוסתרים, כדי לגלות “תגליות” חדשות: מערות, צמחים, חיות-בר וכיו”ב. מעולם לא נח ולא שקט.

ברגע שהסתיימו הלימודים כבר יצא לשוטט בשדות הקיבוץ וביערות הכרמל. הוא היה מהלך יחף ולומד להכיר את הצמחים, את הפרחים ואת הציפורים. אהבת הטבע, החופש והמרחב היתה טבועה בדמו.
הוא היה גם הראשון לכל מעשי קונדס ושובבות. אף-על-פי שידע היטב, כי הוא מסתכן במעשים אלה, לא נרתע מ”מתיחה” או מתעלול, כגון הליכה במרומי גג תלול או טיפוס לצמרתו של עץ גבוה. ישי אהב חיות מכל הסוגים. הכלבים היו ידידיו בנפש והוא נהג בהם מנהג אדם בחברו. פעמים הביא עטלף הביתה ופעמים עוף-בר אחר. הוא אף ייבש את עורם של נחשים, ושמרם למזכרת. ישי אהב מאוד את חיי הקיבוץ, את חברת בני גילו, את ערבי השירה בצוותא עם כל החברים. אהוד מאוד היה על חבריו ונהג להתחלק אתם בכל. המושג “זה שלי” היה זר לו. מכולם לקח ולכולם נתן משלו, בלי חשבון ובלב שלם.

ישי גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1966. הוא ביקש להתנדב לקומנדו הימי או לצנחנים, כי רצה לשרת ביחידה שחייליה פועלים עצמאית במרחבים גדולים. הצבתו לחיל-השריון כאיש צוות טנק עמדה בניגוד מוחלט לאופיו ולאורח החיים שהיה רגיל בו. בתחילה התקשה ישי להסתגל ל”בית הסוהר המשוריין” – לטנק; אולם לא עבר זמן רב והוא למד לאהוב את תפקידו וליהנות משירותו בחיל-השריון. לאחר שסיים את הקורסים הבסיסיים, לרבות קורס מפקדי טנקים, הוצב כמדריך בבית-הספר לשריון. הוא היה מדריך ומפקד מצוין והשקיע הרבה מרץ ומחשבה בעבודתו. לא פעם נשאר עם צוותו לטיפולים עד אור הבוקר, לאחר תרגיל ממושך. בתקופת שירותו נהג לרוץ למרחקים ארוכים לשם ההנאה שבדבר. הוא היה מסוגל לגמוא קילומטרים רבים, אך עשה זאת בזמנו הפנוי, בלילה ולא על חשבון עבודתו. לאחר שסיים בהצלחה קורס קצינים ביקש לשרת בקווים
הקדמיים בסיני. בתקופת מלחמת ההתשה נפצע בראשו והובהל לבית חולים. כשבועיים ימים פירפר בין החיים ובין המוות ולבסוף התגבר על פצעיו, אבל לא החלים כליל ונאלץ לעבור מספר ניתוחים.

בשנת 1972 נשא אישה והקים איתה משפחה בקיבוץ. בתקופה זו עבד ישי ברפת והתמסר לעבודתו. הוא גם ניסה לפעול ולהשפיע כדי לשפר וליעל פעולות שונות, שנראו לו טעונות שיפור.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ירד לסיני. בתחילה נשאר מאחורי הכוחות הלוחמים, אך לא הסתפק בכך והצטרף לחטיבת שריון, שהתארגנה לצליחת התעלה. ביום כ”ה בתשרי תשל”ד (21.10.1973) יצא עם יחידתו להלחם במתחם “מיסורי”. כוחות האויב היו רבים וישי נאלץ להיכנע ולפול בשבי. הקצין המצרי ששבה אותו הושיבו בשוחה, העמיד עליו שומר והלך. לאחר זמן מה נשא השומר את נשקו, ירה בלבו של סגן ישי והרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ בית-אורן. השאיר אחריו אישה, בת שנולדה כשבוע לאחר נפילתו, הורים ואחות.

במכתב ניחומים למשפחה השכולה כתב מפקד החטיבה שלו: “הקרב שממנו לא שב ישי היה מהמרים שידענו במערכה כולה. ישי, שהתנדב לשירות חרף שחרורו מטעמים רפואיים, בעיצומם של הקרבות צורף ליחידתנו לסייע במשימות הכבדות שהוטלו עלינו. בהיחלצותו למערכה ובאישיותו הותיר רושם עז על חיילי היחידה ומפקדיה. למרות שרק זמן קצר היה עימנו, נישא זכרו בגאון, כמופת ללוחמינו.”

משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדבריו, מדברי בני המשפחה ומדברי חברים על דמותו.

הטקסט נלקח מאתר העמותה להנצחת חללי חטיבת נתיבי אש (600) והנחלת מורשתה.

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן