חיים מזור

חיים, בן צפורה וזאב ז”ל, נולד ביום כ”ז בשבט תש”ג (2.2.1943) בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. חיים למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במשק. נער עירני ושוקק חיים היה חיים. בגן הילדים ניכר כילד סקרן, שהיה נחוש בדעתו להכיר ולהבין את סודות החיים שנגלו לו. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ ונער חברותי. חובב ספורט היה ומשנות נעוריו שיחק בכדורגל. הוא היה בן ארבע-עשרה כשנפטר אביו לפתע, וכבן הבכור, חש אחריות כלפי אחיו, יוסי וגדי, וכלפי אחותו הצעירה, בתיה. כל ימיו היה חיימקה בן מסור לאמו וסייע לה בעצה ובמעשה. מנעוריו התייחס ברצינות לדברים ונהג בבגרות נפשית. תבונה של מבוגר הייתה לו, ויחד עם זאת השתובב עם חבריו בני גילו בקיבוץ. בשנות הלימודים בבית-הספר התיכון הצטרף לקבוצת הכדורגל של “הפועל” גבעת חיים והצטיין ביכולת המשחק שלו וברוח הגינות ספורטיבית. שמו יצא לתהילה גם מחוץ לגבולות המשק ובביתו, שבקיבוץ גבעת חיים, שמורים גזרי עיתונים המעידים על הישגיו בכדורגל. כשסיים את לימודיו בקיץ 1961, התקבל כחבר במשק ויחד עם בני קבוצתו יצא לשנת עבודה ולימודים ביד חנה. ערב גיוסו לצה”ל היה עלם חסון וחזק, בן ואח לתפארת.

חיים גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1962 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק וסיים בציון גבוה (91). הוא שירת בתפקיד נהג טנק, ונודע כחייל מעולה ומסור. חבריו ליחידה מעידים שביצע בלא דופי את המשימות שהוטלו עליו, ומציינים את רוחו הטובה, שעודדה את חבריו ברגעים קשים, לאחר אימונים מפרכים או פעילות צבאית.

בשלהי אפריל 1965 סיים חיים את שירות החובה שלו ומיד שב לביתו במשק גבעת חיים מאוחד. שנה תמימה עבד ברפת ובגינות הירק ועשה את עבודתו במסירות ובלא ליאות. בתום אותה שנה השתלם כנהג ועבד באזור עמק חפר. “אך טבעי היה לראות את חיימקה כנהג רכב”, סיפרו ידידיו. “האהבה להגה עברה בירושה מן האב לבן, וחיימקה “חרש” את כבישי הארץ ואהב את עבודתו”. חיים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים, שימש מדריך לנהגות ולטיפול ברכב והשתתף כנהג טנק “סנטוריון” בקרבות מלחמת ששת הימים. על חלקו במערכה הוענק לו “אות מלחמת ששת הימים”. לאחר המלחמה נשא את חברת נעוריו, רחל, לאישה, השניים הכירו זה את זו כשעשתה רחל בגבעת חיים, במסגרת השירות הלאומי. בראשית
מאי 1969 נולדה להם הבת הבכורה, גלית, ושלוש שנים אחר כך, בראשית מאי 1972, נולד אחיה, ליאור.
חיים היה אבא מאוהב, מספרת אשתו. הוא התגאה ביופיה של גלית ושיחק עמה שעות ארוכות. “לאחר הולדתה של גלית חלם חיימקה על בן… בן שיוכל לשחק עמו כדורגל; בן שיוכל לחלק עמו את החוויות היותר כמוסות שלו”. במלוא תנופת החיים היה כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים וקפדה את חוט חייו. במוצאי יום הכיפורים נקרא חיים ליחידת השריון שלו ונשלח לחזית הדרום. הוא השתתף כנהג טנק בקרבות הבלימה בחזית סיני וחבריו מספרים על אומץ לבו ועל יחסו החם והלבבי לרעיו בשעות הקרב הקשות.

בקרב שהתחולל ביום י”ב בתשרי תשל”ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה מטיל נגד טנקים באזור “לכסיקון-טרטור”. חיים נפצע פצעים אנושים בראשו ומת מפצעיו בשבת, י”ז בתשרי תשל”ד (13.10.1973).

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת חיים מאוחד.
השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: “יקירכם היה חייל ותיק ביחידה, וחבריו הקרובים סיפרו על מסירותו הרבה ועל אמונתו בצדקת מאבקנו”.

הטקסט נלקח מתוך “יזכור” – אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן