גבעת חיים מאוחד

חפש
משפחת ויסהוט (לם, מרום)
ויסהוט‭ ‬אליעזר 12.8.1907‭ ‬‮–‬‭ ‬28.10.1991
 
 
 
אליעזר‭ ‬נולד‭ ‬בשנת‭ ‬1907‭ ‬בעיירה‭ ‬רונסברג‭ ‬שבחבל‭ ‬הסודטים‭.‬ למשפחה‭ ‬היו‭ ‬עוד‭ ‬שני‭ ‬ילדים‭.‬ המשפחה‭ ‬התפרנסה‭ ‬ממשק‭ ‬חקלאי‭ ‬ובו‭ ‬פרות‭ ‬וסוסים‭.‬ היא‭ ‬החזיקה‭ ‬עד‭ ‬100‭ ‬סוסים‭.‬ בחורף‭ ‬כשהכפריים‭ ‬לא‭ ‬עבדו‭ ‬בשדות‭ ‬האיכרים‭ ‬היו‭ ‬משלמים‭ ‬עבור‭ ‬השימוש‭ ‬בסוסים‭ ‬בתוצרת‭ ‬חקלאית‭ ‬בזמן‭ ‬הקציר‭.‬
ב‮–‬‭ ‬1924‭ ‬שירת‭ ‬אליעזר‭ ‬בצבא‭ ‬הצ'כי‭ .‬במסגרת‭ ‬זו‭ ‬היה‭ ‬חבר‭ ‬בתזמורת‭ ‬צבאית‭.‬ לאחר‭ ‬השיחרור‭ ‬מהצבא‭ ‬המשיך‭ ‬לנגן‭ ‬עם‭ ‬אביו‭ ‬ואחיו‭ ‬בתזמורת‭ ‬מכבי‭ ‬האש‭ ‬העירונית‭. ‬המוסיקה‭ ‬והספורט‭ ‬היוו‭ ‬חלק‭ ‬חשוב‭ ‬לאורך‭ ‬כל‭ ‬חייו‭ ‬של‭ ‬אליעזר‭ .‬בשנת‭ ‬1930‭ ‬נפצע‭ ‬במשחק‭ ‬כדורגל‭ ‬ומאז‭ ‬היפנה‭ ‬עצמו‭ ‬לתחום‭ ‬השיפוט‭,‬ שימש‭ ‬כשופט‭ ‬בליגות‭ ‬שונות‭ ‬של‭ ‬אירופה‭.‬
 
עם‭ ‬כניסת‭ ‬הצבא‭ ‬הגרמני‭ ‬לצ'כיה‭ ‬בשנת‭ ‬1939‭ ‬נעצר‭ ‬ונלקח‭ ‬למחנה‭ ‬הריכוז דכאו‭. ‬לאחר‭ ‬חצי‭ ‬שנה‭ ‬הוא‭ ‬שוחרר‭ ‬מהמחנה‭ ‬תמורת‭ ‬כופר‭ ‬צבאי‭ ‬ששילם‭ ‬אחיו‭. ‬משם‭ ‬הלך‭ ‬לאחיו‭ ‬שהיה‭ ‬פקיד‭ ‬בנק‭ ‬בפראג‭ ‬ובכל‭ ‬יומיים‭ ‬היה‭ ‬עליו‭ ‬להתייצב‭ ‬אצל‭ ‬הגסטאפו‭ ‬כדי‭ ‬להראות‭ ‬נוכחות‭.‬
באוקטובר‭ ‬1939‭ ‬הוסע‭ ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬כמה‭ ‬מאות‭ ‬יהודים‭ ‬מפראג‭ ‬לברטיסלבה‭ ‬ושם‭ ‬נסגר‭ ‬במחנה‭ ‬מעצר‭ .‬אחר‭ ‬שבועות‭ ‬העלו‭ ‬אותו‭ ‬עם‭ ‬היתר‭ ‬על‭ ‬מעין‭ ‬אוניה‭, ‬גוררת‭ ‬פחם‭ ‬וכך‭ ‬שטו‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬הדנובה‭ ‬לבודפשט‭,‬ משם‭ ‬ליוגוסלביה‭ ‬ומשם‭ ‬לסולינה‭ ‬שברומניה‭. ‬האוניה‭ ‬שטה‭ ‬באטיות‭,‬ מדי‭ ‬פעם‭ ‬עמדו‭ ‬ואספו‭ ‬כסף‭ ‬בקהילות‭ ‬היהודים‭ ‬לשם‭ ‬קניית‭ ‬מזון‭.‬ בסולינה‭ ‬העלו‭ ‬אותו‭ ‬אחרי‭ ‬חודשיים‭ ‬על‭ ‬אוניה‭ ‬טורקית‭ ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬פליטים‭ ‬מארצות‭ ‬נוספות‭.‬ היו‭ ‬2800‭ ‬איש‭ ‬באוניה‭.‬ זה‭ ‬היה‭ ‬הטרנספורט‭ ‬האחרון‭ ‬שיצא‭ ‬מצ'כיה‭.‬
 
ואליעזר‭ ‬מספר‭ ‬‮"‬יצאנו‭ ‬מסולינה‭ ‬דרך‭ ‬הבוספורוס‭ ‬והנה‭ ‬בוקר‭ ‬אחד‭ ‬הופיעה‭ ‬אונית‭ ‬מלחמה‭ ‬בריטית‭ .‬הבריטית‭ ‬עלו‭ ‬על‭ ‬אניתנו‭,‬ לאחר‭ ‬3‭ ‬ימים‭ ‬הגענו‭ ‬לחיפה‭ ‬ולאחר‭ ‬מכן‭ ‬חילקו‭ ‬אותנו‭ ‬לסרפנד‭ ‬ולעתלית‭ .‬אני‭ ‬ישבתי‭ ‬בספרפנד‭ ‬במשטרה‭.‬ אחרי‭ ‬6‭ ‬חדשי‭ ‬מעצר‭ ‬שוחררתי‭.״
 
באותה‭ ‬תקופה‭ ‬ישן‭ ‬אליעזר‭ ‬במקלטים‭ ‬בשדרות‭ ‬רוטשילד‭,‬ אח"כ‭ ‬אצל‭ ‬משפחה‭ ‬יאקית‭ ‬זרה‭,‬ שנתנה‭ ‬לו‭ ‬מקום‭ ‬לינה‭.‬ הוא‭ ‬ביקש‭ ‬להתגייס‭ ‬לצבא‭ ‬הבריטי‭ ,‬כדי‭ ‬לנקום‭ ‬בנאצים‭ ‬ועוזריהם‭ ,‬בתחילה‭ ‬סרבו‭ ,‬אך‭ ‬לבסוף‭ ‬הסכימו‭ ‬לגיוסו‭ .‬ב-‭ ‬1940‭ ‬יצא‭ ‬למצרים‭ ‬והגיע‭ ‬למחנה‭ ‬צבאי‭ ‬ליד‭ ‬קהיר‭.‬ משם‭ ‬נסעו‭ ‬ללוב‭,‬ לטוברוק‭ , ‬ומשם‭ ‬ליוון‭.‬ והנה‭ ‬החל‭ ‬כיבוש‭ ‬יוון‭ ‬בידי‭ ‬הנאצים‭ ,‬את‭ ‬הגדוד‭ ‬בו‭ ‬היה‭ ‬אליעזר‭ ‬העבירו‭ ‬בכל‭ ‬יום‭ ‬למקום‭ ‬אחר‭ ,‬עד‭ ‬קאלאמטה‭,‬ שם‭ ‬נפלו‭ ‬בשבי‭ ‬הגרמנים‭.‬
את‭ ‬החיילים‭ ‬היהודיים‭ ‬העבירו‭ ‬הנאצים‭,‬ אחר‭ ‬ימים‭ ‬של‭ ‬הליכות‭ ,‬באמצעות‭ ‬קרונות‭  ‬משא‭ ‬עד‭ ‬פולניהשם‭ ‬עבדו‭ ‬במכרות‭ ‬פחם‭.‬ ב-‭ ‬1945‭ ‬הותקף‭ ‬המחנה‭ ‬ע"י‭ ‬כוחות‭ ‬שיחרור‭  ‬רוסים‭.‬ הגרמנים‭ ‬הנסוגים‭ ‬לקחו‭ ‬איתם‭ ‬למסע‮–‬‭ ‬הרגלי‭ ‬את‭ ‬השבויים‭ ‬היהודים‭.‬ בהגיעם‭ ‬לגרמניה‭ ‬שוחררו‭ ‬ע"י‭ ‬הצבא‭ ‬האמריקאי‭.‬ תקופה‭ ‬קצרה‭ ‬לאחר‭ ‬שיחרור‭ ‬שהה‭ ‬באנגליה‭ ‬והמשיך‭ ‬לא"י‭
.‬
בישראל‭ ‬נודע‭ ‬לאליעזר‭ ‬על‭ ‬גורל‭ ‬משפחתו‭ ‬שנכחדה‭ ‬במחנה‭ ‬המוות‭ ‬אושוויץ‭ .‬אליעזר‭ ‬מצא‭ ‬מקומו‭ ‬בקיבוץ‭ ‬פגש‭ ‬את‭ ‬ליבה‭ ‬והחליטו‭ ‬להקים‭ ‬משפחה‭.‬
במשך‭ ‬שנים‭ ‬עבד‭ ‬בברווזיה‭ ‬ובמספר‭ ‬ענפים‭ ‬אחרים‭ .‬עם‭ ‬הקמת‭ ‬הבוטניה‭ ‬ב"גת‭" ‬היה‭ ‬אחד‭ ‬העובדים‭ ‬המסורים‭.‬


 
ויסהוט‭ ‬ליבה22.12.1910‭  ‬‮–‬‭  ‬20.04.2003
 
סיפור‭ ‬חייה‭ ‬של‭ ‬ליבה‭ ‬כפי‭ ‬שסיפרה‭ ‬למשפחתה‭:‬
 
נולדתי‭ ‬במולדבה‭ ‬שברומניה‭,‬ בעיירה‭ ‬שטפנשט‭ ‬בשנת‭ ‬1910‭ ‬
משפחתי‭ ,‬משפחת‭ ‬דומידיאנו‭,‬ מנתה‭ ‬ששה‭ ‬ילדים‭.‬ שטפנשט‭ ‬היתה‭ ‬עיירה‭ ‬עם‭ ‬קהילה‭ ‬יהודית‭ ‬גדולה‭,‬ אליה‭ ‬הגיעו‭ ‬יהודים‭ ‬רבים‭,‬ פליטים‭ ‬מהפוגרום‭ ‬באוקרינה‭.‬
 
בעיר‭ ‬היה‭ ‬בית‭ ‬ספר‭ ‬וגן‭ ‬ילדים‭ ‬יהודי‭ ‬בהם‭ ‬דיברו‭ ‬ולימדו‭ ‬עברית‭.‬ אבי‭ ‬היה‭ ‬סוחר‭ ‬בתוצרת‭ ‬חקלאית‭ ,‬ברשותו‭ ‬היו‭ ‬מחסנים‭ ‬גדולים‭ ‬לאיחסון‭ ‬סחורה‭ ‬וחנות‭ ‬מכולת‭.‬ כל‭ ‬בני‭ ‬המשפחה‭ ‬עזרו‭ ‬בעבודה‭ ‬לפרנסת‭ ‬הבית‭.‬ משפחתי‭ ‬היתה‭ ‬הראשונה‭ ‬שבביתה‭ ‬התאספו‭ ‬צעירים‭ ‬יהודים‭ ‬כדי‭ ‬לשמוע‭ ‬על‭ ‬הנעשה‭ ‬בהכשרות‭.‬ הבית‭ ‬היה‭ ‬מארח‭ ‬את‭ ‬השליחים‭ ‬וממנו‭ ‬היו‭ ‬יוצאים‭ ‬לכל‭ ‬שכבות‭ ‬הנוער‭ ‬כדי‭ ‬לקרב‭ ‬אותם‭ ‬לרעיון‭ ‬הציוני‭ ‬ולהגשמתו‭.‬ משפחה‭ ‬ברוכה‭ ‬זאת‭ ‬החלה‭ ‬לשגר‭ ‬את‭ ‬בניה‭ ‬לארץ‭.
 
לקראת‭ ‬עלייתי‭ ‬ארצה‭ ‬ב-‭ ‬1939‭ ‬הייתי‭ ‬בהכשרה‭ ‬בבוקרשט‭ .‬תקופה‭ ‬קצרה‭ ‬לאחר‭ ‬עליתי‭ ‬לארץ‭ ‬הגעתי‭ ‬לקיבוץ‭ ‬עין‭ ‬הגליל‭ ‬ביבניאל‭ ,‬מקום‭ ‬בו‭ ‬שהו‭ ‬חברי‭ ‬הקבוצה‭ ‬שלי‭ ‬מההכשרה‭ ‬ברומניה‭.‬
בעין‭ ‬הגליל‭ ‬חיינו‭ ‬בצניעות‭ ‬רבה‭.‬ היתה‭ ‬מעט‭ ‬מאד‭ ‬עבודה‭ ‬ונאלצנו‭ ‬לצאת‭ ‬לחפש‭ ‬עבודה‭ ‬מחוץ‭ ‬לישוב‭.‬ במסגרת‭ ‬זו‭ ‬עבדתי‭ ‬בכביש‭ ‬גניגר‭ ‬נהלל‭.‬ הייתי‭ ‬הבחורה‭ ‬היחידה‭ ‬בין‭ ‬קבוצת‭ ‬בחורים‭.‬ הקבוצה‭ ‬בעין‭ ‬הגליל‭ ‬התפרקה‭.‬ עברתי‭ ‬להתגורר‭ ‬בפרדס‭ ‬חנה‭- ‬כרכור‭ ,‬שם‭ ‬עבדתי‭‬ בפרדס‭,‬ במשק‭ ‬בית‭ ,‬בגן‭ ‬ילדים‭ ‬ובכל‭ ‬עבודה‭ ‬מזדמנת‭.‬ בהמשך‭ ‬עברתי‭ ‬להתגורר‭ ‬בבית‭ ‬הספר‭ ‬החקלאי‭ ‬מקווה‭ ‬ישראל‭,‬ שם‭ ‬עבדתי‭ ‬במטבח‭.‬
בשנת‭ ‬1943‭ ‬עברתי‭ ‬לגבעת‭ ‬חיים‭,‬ מקום‭ ‬בו‭ ‬התיישבו‭ ‬חלק‭ ‬גדול‭ ‬מבני‭ ‬משפחתי‭.‬ בקיבוץ‭ ‬הכרתי‭ ‬את‭ ‬סבא‭ ‬אליעזר‭,‬ שהגיע‭ ‬לקיבוץ‭ ‬לאחר‭ ‬תקופה‭ ‬ארוכה‭ ‬בשבי‭ ‬הצבא‭ ‬הגרמני‭.‬
בניה‭ ‬מספרים‭:‬ אמא‭ ‬עבדה‭ ‬בקיבוץ‭ ‬במקומות‭ ‬רבים‭ .‬ברפת‭,‬ חבתניה‭ ,‬חינוך‭,‬ מטבח‭ ‬ומחסן‭.‬ לאמא‭ ‬ואבא‭ ‬נולדו‭ ‬שלושה‭ ‬ילדים‭ :‬משה‭,‬ חנה‭ ‬ושמאי‭ ‬ובהמשך‭ ‬11‭ ‬נכדים‭ ‬ושני‭ ‬נינים.