הטקסט נלקח מתוך "יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.







ישראל, בן תקוה ואשר, נולד ביום כ"ד בתשרי תש"י (17.10.1949) בקיבוץ נען. הוא למד בבית-הספר
היסודי בקיבוץ, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון שם. בשנותיו הראשונות בבית-הספר
אפיינו את ישראל יושר ילדותי והתלהבות לפטנטים. הוא היה בעל תושייה ומשום כך הרבו לבחור בו
לארגן פעולות בכיתות ההמשך של בית-הספר. הוא היה חבר בחטיבת בני הקיבוץ המאוחד של
"הנוער העובד". ישראל היה ספורטאי פעיל וחבר ב"הפועל" נען, שיחק בכדורעף והיה שחיין מצטיין. היה
לו חוש צדק והוא היה בעל מוסר ללא פשרות. הוא אהב לעשות וכל שעשה - עשה בצנעה. בדרך כלל
מיעט לדבר ודיבורו הקצר הצטיין בכנות ובפשטות, אך הוא ידע לקשור קשרי ידידות עם אנשים שמצא
בהם עניין, בשנת 1968, לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, הצטרף ישראל (שכונה בפי
רבים דגן), במסגרת "גיוס לשנה שלישית", לגרעין בנים, שהיה מיועד להשלים את קיבוץ יראון. הוא עשה
ביראון חודשים אחדים עד שגויס, ועבד שם במטע. בתוך זמן קצר ליכד סביבו את העובדים, שכן נעים היה
להיות במחיצתו. אף-על-פי שהשתדל שלא להיות במרכז ולהתבלט, הוא נבחר למזכיר הגרעין.
 
ישראל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס
מקצועות טנק "פאטון", הוצב כנהג טנק בגדוד שריון והשתתף בקרבות מלחמת ההתשה. לאחר שהשתלם
בקורס מפקדי טנקים, בקורס קצינים ובקורס קציני-שריון, הוצב כמ"מ טנקים בגדוד שריון בגזרת תעלת סואץ.
בתפקידו זה ציין אותו מפקדו כ"קצין טוב מאוד, ממושמע ועצמאי, מפקד הגון וישר, סבלני כלפי פקודיו ויעיל
בתפקידו". אחרי-כן מונה סמ"פ טנקים באותו גדוד. גם בתפקידו זה הוערך כקצין ישר, הגון ונאמן, ממושמע
ומשתדל למלא את המוטל עליו בצורה טובה. כן צוין שהוא בעל כושר הדרכה והסברה טוב מאוד. כעבור זמן
הועלה ישראל לדרגת סגן. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא בעל יכולת ומילא את תפקידו ביעילות ובמסירות.
 
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמ"מ טנקים בגדוד סיור של חיל השריון. לאחר
השחרור, חזר ישראל תחילה לנען ואחרי חודשים אחדים עבר ליראון. אחרי זמן קצר, בפברואר 1973,
נשא לאישה את חברתו בת קיבוץ גבעת חיים מאוחד ועבר להתגורר בקיבוץ זה, שם עבד בענף האבוקדו.
עד מהרה החל לפעול בתחומי חברה שונים, בארגון ומסיבות בחגים וכיו"ב. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים,
נקרא ישראל ליחידתו. הוא השתתף עמה, כמפקד מחלקת טנקים, בקרבות הבלימה בסיני, בחילוץ אנשי
מעוז ובקרבות הפריצה אל מעבר לתעלת סואץ. אנשי הכוח שלו נלחמו ב"חווה הסינית", צלחו את התעלה
עסקו בטיהור השטח וסייעו לצנחנים בכיבוש מתחם "סרפאום".
 
הוא השתתף בטיהור אזור החיץ החקלאי וביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נשלחה המחלקה
שבפיקודו לפרוץ צפונה לעיר איסמעיליה. בקרב במבואות איסמעיליה, דרומית לעיר, נפתחה על הכוח
אש נ"ט מטווח קצר ביותר ובמהלך הקרב נפגעו כל הטנקים. ישראל פקד לנטוש את הטנקים ולאחר
שקפץ מהטנק, נפגע ונהרג. גופתו הוחזרה מהשטח שבידי המצרים רק כעבור חמישה חודשים והוא
הובא למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן
(שנולד לאחר נופלו), הורים, אחות ואח.
 
לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
 
קיבוץ נען הקדיש לזכרו את דף המידע "נען יום-יום" מיום י"ב בניסן תשל"ד;
מצבה לזכרו הוקמה בבית-העלמין בנען ובבית-העלמין בגבעת חיים מאוחד.
 
משפחתו הוציאה לאור ספר להנצחת זכרו.
 
הטקסט נלקח מתוך "יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.




בן אלן וג'ין. נולד ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), בעיר אירי שבמדינת פנסילבניה, ארה"ב והיה
בנם הבכור של פרופ' אלן וג'ין הפלר. בילדותו נדד עם הוריו מעיר לעיר וכך למד וסיים את לימודיו
בבתי-ספר יסודיים ותיכוניים בארבע ערים שונות. בהיותו בן 19, היה שחקן כדורסל מעולה ושיחק
ב"ליגה הקטנה". הוא אהב לקרוא ולהאזין למוסיקה. לאחר שלמד שנה באוניברסיטה שבעיר עקרון
(במדינת אוהיו) החליט לעלות כמתנדב לארץ.
 
בקיץ 1968 הגיע ג'רי לארץ ואחרי שלמד חודשיים עברית באולפן בבית-השיטה, הגיע לקיבוץ
גבעת-חיים מאוחד וקבע שם את ביתו. הוא השתלב בעבודה בכל ענפי המשק ואחרי שנשא לו
את בת הקיבוץ הפך לחבר קיבוץ לכל דבר. הוא אהב ילדים והרבה לשחק ולשוחח אתם.
הוא הצטיין באהבת האדם באשר הוא אדם. תמיד חייך, תמיד היה מוכן לעזור ועל כן אהבוהו
כולם. ג'רי ראה עצמו כשליח המשפחה, כראשון וכמפלס הדרך לעלייתם ארצה.
 
ג'רי התגייס לצה"ל בסוף יולי 1969 וראה בכך את השלב הסופי בהיקלטותו השלמה בישראל. לאחר
הטירונות הוצב לחיל האויר, סיים קורסי חובשים תעופתיים וחובשים כלליים. בתקופת מלחמת ההתשה
שירת בגזרות החמות בסיני, ולאחר הולדת בנו הועבר לבסיס קרוב יותר לביתו. ביום ט"ו באב תשל"ב
(26.7.1972), כאשר היה בדרכו בחזרה לבסיסו לאחר חופשת השחרור, נפל רב"ט ג'רי בעת מילוי
תפקידו. הניח אלמנה בהריון ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ גבעת-חיים מאוחד.
 
הטקסט נלקח מתוך "יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.



בן חיה-בריינה ומשה, נולד ביום ו' בתמוז תרפ"ו (18.6.1926) בעיירה טולפיצה, מזרח טרנסילבניה,
רומניה, למשפחת עמלים ושומרי דת ומסורת. לאחר שסיים בגיל 14 את בית-הספר היסודי, ומצבם
החומרי של הוריו לא איפשר לו להמשיך את לימודיו, החל ללמוד חייטות. כשסיים את שלוש שנות
הלימוד ועמד להתחיל לעבוד ולהשתכר נכלא עם כל היהודים בגיטו על-ידי ההונגרים, ששלטו על
האזור מ-1940 ונלקח למחנה-ריכוז לעבודת-כפייה. אחרי כניסת הרוסים ושחרור רומניה חזר
לביתו אך את הוריו לא מצא עוד בחיים.
 
דויד הצטרף לתנועת "דרור הבונים", יצא להכשרה והיה ממארגני הגרעין ופעיליו. בשנת 1946
העפיל ארצה באונייה "הגנה". עם בואו הצטרף לקיבוץ גבעת חיים, לגרעין יוצאי הונגריה ועבד
במכונאות בבית-החרושת של הקיבוץ.
 
כחבר ה"הגנה" התנדב בין הראשונים לשירות המולדת כמקלען בפלוגה של אחד מגדודי חטיבת
"אלכסנדרוני". הוא השתתף בכיבוש קאקון, איגזים, עין ע'זאל, קולה ועוד. כשלושה שבועות לפני
נפילתו, באחת החופשות הקצרות, נשא לאישה את בחירת לבו - מרים. בדצמבר 1948 עבר עם
חטיבתו לנגב.
 
בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית.
ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני"
פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים
התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב
זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת חיים.
 
הטקסט נלקח מתוך "יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.





יוחנן, בן גרדה ורודולף ז"ל, נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ב (13.12.1941) בלייפציג שבגרמניה. לאחר
מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נפטר אביו, עלתה אמו עם יוחנן ואחיו ארצה בשנת 1948.
בתחילה גרו ברמת השרון, אחרי-כן באילת השחר ובשנת 1953 עברה המשפחה לקיבוץ גבעת חיים
מאוחד. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במשק.
 
יוחנן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1961 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השלים קורס צניחה
ואחרי-כן סיים בהצטיינות קורס מפקדי כיתות. בתקופת שירותו הסדיר עבר קורס קצינים והיה לקצין
בחיל הצנחנים. בתקופה זו נשא לאישה את רעיה, חברתו למשק ועמה הקים משפחה.
 
בתום שירותו הסדיר חזר יוחנן למשק והשתלם בעבודה בבית החרושת "גת", מקום שם עבד עוד טרם
גיוסו לצבא. במסגרת תפקידו יצא ללמוד הנדסת-מכונות במדרשת רופין ובתום לימודיו הוסמך כהנדסאי
מכונות. הוא חזר לבית-החרושת והיה אחראי לציוד המכני בו ולאחזקתו. שעות רבות הקדיש לתפקידו
והיה עובד ללא ליאות. בכל שעה משעות היום והלילה עשוי היה לחוש לבית-החרושת, כדי לפתור בעיות
שהתעוררו בהעדרו. במסגרת תפקידו בצבא היה נקרא לתקופות של שירות מילואים והרבה להשתתף
באימונים ובקורסים חיילים שונים. כשפרצה מלחמת ששת הימים גויס עם יחידתו והשתתף בקרבות
לשחרור ירושלים. במהלך הקרבות פרץ עם חייליו לגבעת התחמושת ולחם בקרב האכזרי, העקוב
מדם. לאחר הקרב נותרו בחיים קומץ לוחמים וביניהם יוחנן, שנפצע. הוא חזר למשק ולאחר חצי שנה
נולד בנו בכורו והוא קרא שמו דרור, לפי המשפט החרות במדלית הצנחנים "ולחומותיך קראנו דרור".
 
בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים, גויס ונשלח לחזית הדרום. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973)
יצא עם יחידתו לחלץ כוח טנקים, שנקלע לקרב במתחם "אבו-סולטאן". בהגיעו למקום, נפגע כלי
רכבו פגיעה ישירה וסרן יוחנן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גבעת
חיים מאוחד. השאיר אחריו אישה, ארבעה ילדים (דרור, סמדר, זמיר ודורון), אם ואח. בנו דורון נולד
ארבעה חודשים לאחר המלחמה והוא לא זכה לראותו.
 
חבריו ספרו עליו בערב שנערך לזכרו: "כשרעיה ויוחנן נישאו, היה חדרם מרכז לבני הכיתה. אצלם
התאספו מדי ערב שבת כל החברים ושם הייתה האווירה "כמו בבית", כי יחסי הרעות היפים בינו
לבין רעיתו והאווירה הנעימה בבית, השרו על כל הסובבים הרגשת ביתיות. יוחנן היה סגור מטבעו,
אך יחד עם זאת אהב להתבדח ולהתלוצץ. בחוג מצומצם ובקרב משפחתו בא לביטוי חוש ההומור
המיוחד שלו, שלעתים אף היה הופך למעשה קונדס ושובבות. למשפחתו הקדיש את מרב זמנו.
 
הוא היה אב אוהב ומחנך, בעל מסור לאשתו ובן קשור לאמו. לנו, בני מחזורו, קשה להספיד את
יוחנן. אין בנו הכוח להעלות בכתב את אשר אנו מרגישים..."
 
הטקסט נלקח מתוך "יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.
 



חיים, בן צפורה וזאב ז"ל, נולד ביום כ"ז בשבט תש"ג (2.2.1943) בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. חיים למד
בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במשק. נער עירני ושוקק חיים היה חיים. בגן הילדים ניכר כילד
סקרן, שהיה נחוש בדעתו להכיר ולהבין את סודות החיים שנגלו לו. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ ונער
חברותי. חובב ספורט היה ומשנות נעוריו שיחק בכדורגל. הוא היה בן ארבע-עשרה כשנפטר אביו לפתע,
וכבן הבכור, חש אחריות כלפי אחיו, יוסי וגדי, וכלפי אחותו הצעירה, בתיה. כל ימיו היה חיימקה בן מסור
לאמו וסייע לה בעצה ובמעשה. מנעוריו התייחס ברצינות לדברים ונהג בבגרות נפשית. תבונה של מבוגר
הייתה לו, ויחד עם זאת השתובב עם חבריו בני גילו בקיבוץ. בשנות הלימודים בבית-הספר התיכון הצטרף
לקבוצת הכדורגל של "הפועל" גבעת חיים והצטיין ביכולת המשחק שלו וברוח הגינות ספורטיבית. שמו יצא
לתהילה גם מחוץ לגבולות המשק ובביתו, שבקיבוץ גבעת חיים, שמורים גזרי עיתונים המעידים על הישגיו
בכדורגל. כשסיים את לימודיו בקיץ 1961, התקבל כחבר במשק ויחד עם בני קבוצתו יצא לשנת עבודה
ולימודים ביד חנה. ערב גיוסו לצה"ל היה עלם חסון וחזק, בן ואח לתפארת.
 
חיים גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1962 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות
הטנק וסיים בציון גבוה (91). הוא שירת בתפקיד נהג טנק, ונודע כחייל מעולה ומסור. חבריו ליחידה מעידים
שביצע בלא דופי את המשימות שהוטלו עליו, ומציינים את רוחו הטובה, שעודדה את חבריו ברגעים קשים,
לאחר אימונים מפרכים או פעילות צבאית.
 
בשלהי אפריל 1965 סיים חיים את שירות החובה שלו ומיד שב לביתו במשק גבעת חיים מאוחד. שנה
תמימה עבד ברפת ובגינות הירק ועשה את עבודתו במסירות ובלא ליאות. בתום אותה שנה השתלם כנהג
ועבד באזור עמק חפר. "אך טבעי היה לראות את חיימקה כנהג רכב", סיפרו ידידיו. "האהבה להגה עברה
בירושה מן האב לבן, וחיימקה "חרש" את כבישי הארץ ואהב את עבודתו". חיים היה נקרא לתקופות של
שירות מילואים, שימש מדריך לנהגות ולטיפול ברכב והשתתף כנהג טנק "סנטוריון" בקרבות מלחמת ששת
הימים. על חלקו במערכה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר המלחמה נשא את חברת נעוריו,
רחל, לאישה, השניים הכירו זה את זו כשעשתה רחל בגבעת חיים, במסגרת השירות הלאומי. בראשית
מאי 1969 נולדה להם הבת הבכורה, גלית, ושלוש שנים אחר כך, בראשית מאי 1972, נולד אחיה, ליאור.
חיים היה אבא מאוהב, מספרת אשתו. הוא התגאה ביופיה של גלית ושיחק עמה שעות ארוכות. "לאחר
הולדתה של גלית חלם חיימקה על בן... בן שיוכל לשחק עמו כדורגל; בן שיוכל לחלק עמו את החוויות היותר
כמוסות שלו". במלוא תנופת החיים היה כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים וקפדה את חוט חייו. במוצאי יום
הכיפורים נקרא חיים ליחידת השריון שלו ונשלח לחזית הדרום. הוא השתתף כנהג טנק בקרבות הבלימה
בחזית סיני וחבריו מספרים על אומץ לבו ועל יחסו החם והלבבי לרעיו בשעות הקרב הקשות.
 
בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו
פגיעה ישירה מטיל נגד טנקים באזור "לכסיקון-טרטור". חיים נפצע פצעים
אנושים בראשו ומת מפצעיו בשבת, י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973).
 
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת חיים מאוחד.
השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יקירכם היה חייל ותיק ביחידה,
וחבריו הקרובים סיפרו על מסירותו הרבה ועל אמונתו בצדקת מאבקנו".
 
הטקסט נלקח מתוך "יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.
​