גבעת חיים מאוחד

חפש
דף הבית >> גבעתונים >> גבעתונים 2009 >> גבעתון 5 בפברואר 2009

גבעתון 5 בפברואר 2009

  • וועד ההנהלה - ישיבה מס'  1,
    21 בינואר 2009
  • חזרה מעזה - ראיון עם עידו מאירי
  • נחל אלכסנד - מתוך אתר הגנים הלאומיים
 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

 

ישיבה מס'  1, 21 בינואר 2009

משתתפים: אורנה חיים, אלדד מגל, יורם גור, איתן קרסנטי,
אלון אלתר, יניב בן צבי, תמר מגל, צבי מנבר, אורי גלר, אלון שפיצר, דוד עין דר
יו"ר הישיבה   אלון שפיצר

 

1.       אישור פרוטוקול הנהלה כלכלית מס' 13/08  מ-17/12/0

הוחלט: הפרוטוקול הנ"ל  אושר.

 

2.       הצעה לאספקת חשמל ממתקן המטב"ח –  בהשתתפות: שי לוי, מיכל אהרון-ית"ב וישראל יבניאלי

הוחלט: אושרה ההצעה לקניית חשמל מהמטב"ח. דוד עין דר, אלדד מגל ואלון שפיצר הוסמכו לאשר ולחתום על ההסכם.

 

3.       השקעה בקניית מכונת ריתוך לענף המים –  בהשתתפות אריה קונסקר וזוהר ברוש

הוחלט:

  • אושרה ההשקעה בקניית מכונת ריתוך בעלות של 60 אש"ח .
  •  ביצוע הרכישה כפוף לניהול מו"מ בנוגע לתנאי המימון על-ידי אלון שפיצר.   
 

4.       פעילות לכל הרוחות – בהשתתפות ראובן אתר

הוחלט:

  • התוכנית שהוצגה ל-2009 תוגש לאשור האסיפה.
  • לאחר סיכום תוצאות 2008 תערך בדיקה של ראובן ואלון את התוכנית.

 

5.       עסקת מכירת קרקע בייעוד לתעשייה לגת

הוחלט:        

  • ע"פ אשור ההנהלה הכלכלית מ-13.9.06 אושר מחדש מהלך מכירת הקרקע לגת על-פי מתווה העקרונות שאושר. צבי ואלון מונו לניהול המו"מ עם גת.
  • מכירת הקרקע לגת תובא לאישור האספה באחריות אלדד.
  • דוד ואלון מונו לניהול המו"מ עם המנהל.

 

6.       חיוב ענפי המשק במלוא העלויות של מנהל וכלליות – בהשתתפות זוהר ברוש,  ראובן.

הוחלט:

  • להשאיר את  הרשום המבוצע בפועל ובתכנית 2009 ללא שינוי.
  • לקיים דיון ופרוט של כל ההוצאות בדו"ח הנהלה וכלליות.
  • מועד הדיון יקבע ע"י דוד ואלון. 
 

7.       דיווח מביקורת פקח מנהל מקרקעי ישראל

הוחלט:
נמסר דו"ח שפקח המנהל רשם דו"ח חריגות מהסכם החכירה של הקיבוץ עם המנהל, חלק מהחריגות המדווחות שגויות והקיבוץ יציג ראיות למנהל.  

  

8.       אינפורמציה ושונות

 

רשם: אלון שפיצר – רכז משק



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


 

 חזרה מעזה


עידו מאירי בנם של גליה וגיורא, שנה ועשרה חודשים בצבא, לחם בעזה כנהג טנק.
בתום הלחימה הוא עלה עם חבריו לקיבוץ מגל לבקר את משפחתו של עמית רובינזון ז"ל – ורק אז הגיע הביתה, להורים.
 
איך התחילה הלחימה?
עברנו את הגדר במוצאי שבת, כשירד החושך.
לפני כן היינו באימון בצאלים, תרגלנו לחימה בעזה, התקדמות וכניסה לכפר. הכרנו את הגזרה שהיינו אמורים להילחם בה, עברנו על המפה, למדנו את המסלול וידענו איזה בתים החי"ר הולך לתפוס. כשחיל האוויר הפציץ, טיפלנו בטנקים ודאגנו שהכל יהיה מוכן. כל יום אמרו שנכנסים, בסוף השבוע עוד יצאתי הביתה, ראיתי הכל בחדשות – ואז הקפיצו אותנו.
בשבוע הראשון של המלחמה, סופחנו לגדוד של גולני, התקדמנו בעקבות החי"ר שצעדו בחשאיות. היו איתנו שני דחפורי די-ניין שפילסו שביל רחב למעבר טנקים, וגם שני נגמ"שים, אחד לפינוי ואחד לחימוש.
נסענו כל הלילה, בקצב שני קמ"ש, וחיפינו על החי"ר, (אחר כך עשיתי את אותה דרך חזרה ברבע שעה...). היעד שלנו היה בסיס אימונים של החמאס, החי"ר הסתער ואנחנו ירינו פגזים. היו שם עמדות אימונים של נ"ט, שריוניות רוסיות שבזמנו נמסרו לפת"ח ועמדות ירי מחופרות שאדם יכול לשבת חצי גוף בחוץ חצי בתוך האדמה ולירות. מצאנו בתעלות ובמנהרות משגרים מחופרים באדמה, סטוקים של קסאמים ופצמ"רים. לא נתקלנו בלוחמי חמאס, אבל אחרי שכבר היה שקט, פתאום נורו שני קסאמים מתוך המנהרות...
לא נכנסנו לבסיס החמאס עם הטנקים, כי אמרו שיש שם תעלות מיקוש, אלא התמקמנו במגנניות – סוללות עפר די גבוהות, שהדי-ניינים הרימו בשבילנו.
בעזה יש כל מיני קווים, הראשון מכונה רכס השבעים, והשני הוא ציר מרכזי וכולו ממולכד. עברנו אותו רק לאחר שהדי-ניין קילף את הכביש ופינה לנו מעבר נקי ממטענים. מהעמדות שלנו, שהיו על רכס, כל מחנה ג'יבליה היה פרוש לפנינו, עד הים.
התחלנו לסרוק שני קילומטרים לפנינו ולירות. אנחנו מסתכלים על הגגות ועל החלונות, ואם אנחנו רואים תנועה ומזהים חמוש – יורים פגז.

על מחנה הפליטים?
כן, אם מזהים אדם חמוש – יורים פגז. אלה ההוראות.
ואז התקבלה הודעה מאחת הפלוגות: יש לנו פצועים, בואו לחלץ. אני נהג בטנק של סגן מפקד הפלוגה, שהוא עוסק בדברים האלה, ואיתנו נוסעת אבזרית פינוי. חזרנו לבתים שכבר השתלטו עליהם, מסביבנו נפלו פצצות מרגמה, חיפשנו את הבית עם הפצועים, אבל התדר של הקשר היה שגוי, והסתבכנו. רק כעבור עשר דקות, שזה הרבה, הגענו לבית הנכון. היו שם שני פצועים והרוג, הגשנו עזרה, לקחנו אותם לגדר הרצועה ומשם פינו אותם במסוק.
זה קרה בשעה עשר בבוקר של יום ראשון.
אחרי שהתארגנו קצת על הגדר, חזרנו לגזרה.
המשימה שלנו היתה לבודד שטח שבו יוכלו חיילי אגוז להיכנס לבתים ולטהר ממחבלים שנראו בורחים על הציר הראשי, לכיוון עזה-ג'בליה. נכנסנו לציר, שהוא כביש אספלט ובתים משני הצדדים, הטנק שלי חיפה מצד אחד וטנק שני חיפה מהצד השני.
ירינו במקלעים לבתים, ירי התרעתי, כדי שלא יתקרבו לכוח אגוז שנכנסו לבתים וטיהרו.
באותו זמן נתקע טנק מהמחלקה שלנו בבוץ (להזכיר, אדמת חמרה לאחר גשם). שני דחפורי די-ניין גררו אותו, ותוך כדי גרירה נפגע לו חלק והוא שקע לגמרי...
בינתיים ירו עלינו פצצות מרגמה ואש צלפים.
נמצאנו מול עיקול שלא היה בו שדה ראייה, התווכחנו אם להתקדם או לא, זזנו עוד 20 או 30 מטר – ואז בום...! הטנק שלנו חטף מכה חזקה מאוד מלמטה. אני כנהג ראיתי אש ואבק –  הבנו שעלינו על מטען.
שואלים אם מישהו נפגע, כולם בסדר, המנוע עובד, הכל כרגיל. שאלנו בקשר אם הזחל שלנו מבחוץ שלם, אמרו לנו שכן. ירינו עוד ירי מקלעים התרעתי, אני נוסע אחורה חזרה לציר שממנו באנו, כבר דולקות נוריות אזהרה, המנוע מתחיל להיחנק, עוד 200 מטר, והמנוע שובת.
דחפורי הדי-ניין היו עסוקים בחילוצים קודמים, הטנק השני עדיין היה במשימה עם אגוז וכבר התחיל להחשיך. כשהם סיימו הם ניסו לגרור אותנו לבד, עד שהגענו לעלייה תלולה של חול – וזהו...
כיבינו את כל המערכות של הטנק ונשארנו תקועים כל הלילה. ידעו עלינו, דיברנו עם המג"ד של גולני, שמענו בקשר את הלחימה של החי"ר, לא רחוק מאיתנו זיהו אולי 15 מחבלים וירו לכיוון שלהם. כל הזמן נפלו עלינו פצצות מרגמה, לא נעים, אבל אם המדפים סגורים לא קורה כלום, למרות ששומעים ומרגישים...
הטען שלי ואני נשארנו ערים כל הלילה, המפקד והתותחן דווקא כן ישנו...

איך מסתדרים בלי לצאת מהטנק?
יש לנו בפנים הכל: מזון במנות קרב, ציוד והמון מים. היחידה שלנו מאומצת על-ידי חברת נביעות. הם מילאו אותנו שישיות של בקבוקי מים, בטעמים, והרבה ממתקים. חוץ מזה אפשר להוריד את המושבים, כמו במכונית – ולישון. אנחנו רגילים לזה.
 
בבוקר שלושה דחפורים גררו אותנו לכיוון הגדר, שניים מחוברים אחד לשני, ואנחנו בפנים. קרוב אלינו נראו שני מחבלים יוצאים ממנהרה, אחד עם אר פי ג' – הכוחות שלנו ירו אליהם פגז והרגו אותם.
כשבדקו את הטנק שלנו גילו חור גדול מתחת למושב, קרוב מאוד למושב הצוות. החליפו מנוע ריתכו מיגונים – תיקנו הכל. בשלוש בלילה של יום שני חזרנו פנימה, והמשכנו להילחם.

איך רואים מה קורה סביב הטנק?
יש בטנק שלושה פריסקופים קטנים, דרכם מביטים החוצה. מתרגלים לזה. אני כנהג יכול לראות הכל דרך הפריסקופ, לא צריכים לכוון אותי. המפקד אומר לי: סע לרחוב ההוא – ואני נוסע.
אנחנו לא יוצאים מהטנק, לא נחשפים, אולי רק בזמן שנמצאים במגננית. אני כנהג לא נמצא בסכנה כשיורים עלינו, אבל המפקד כן.
 
התחלנו לחפש מנהרות, עם הדי-ניין – הוא חושף את השטח, למשל מגלח פרדסים ואנחנו מאבטחים אותו. המג"ד של הגדוד מצוות אותנו לפלוגה שצריכה טנק – למשל אם פלוגת הנדסה (פלח"ן), צריכה טנק, היא תקבל טנק.

לא פחדתם לפגוע בכוחותינו?
ידענו שמערבה לטווח הרחוק, אנחנו יורים, כי שם אין כוחות שלנו. לבתים הקרובים חייבים אישור מהמג"ד. המודיעין יודעים איזה בית ממולכד ואיזה נקי.
באחד המקומות, ראיתי קרוב מאוד אלינו אשה עם ילד על הידיים יוצאת מבית ומחזיקה סדין לבן על מקל. היא הלכה לאט, בשקט שלה, ונכנסה לבית אחר. עשר דקות אחר כך התחילו לירות מהבית שהיא יצאה ממנו...! שחררנו לשם פגז, הרגנו מחבל.
במקום אחר ראינו שהחי"ר מנסים לפרוץ לבית, מניחים לבנת חבלה, מפוצצים את הקיר, יש הבזקים, ירי, רימון – ועדיין מחבלים יורים משם. ביקשנו אישור לפגז, פינינו למרחק בטוח מהבית את כל פלוגת החי"ר ושלחנו שני פגזים לבית. לא נשאר שם הרבה, רק נשקים קלים, קלצ'ניקוב – ומנהרה, שהתחילה מתוך הבית.
התברר לנו שכל בית מחובר במנהרה. הם לא יכלו ללכת זקופים בשטח בלי שצלפים שלנו יזהו אותם.
אלה היו המשימות שלנו, לחשוף, להפיל בתים ממולכדים, לפוצץ בתים ששולטים על מקומות שאנחנו נמצאים בהם, שמאיימים עלינו. טנק אחד היה תמיד עסוק בסריקת מחנה הפליטים ג'יבליה, מתצפת ומחפש משגרים של קסאמים ומרגמות לעבר ישראל.
ראינו שיגור, הכוונו לשם מסוק, והוא שיטח את המקום.

אחרי יומיים שלושה נכנסנו שם לשגרה של עבודה.
 
ביום חמישי של השבוע הראשון החליטו לפתוח עמדה חדשה, קצת מבודדת, עם מעט חיפוי חי"ר. עמית רובינזון היה איש צוות בטנק שנשלח לשם. הוא הוציא את הראש, כנראה לשנייה או שתיים, ונפגע מצלפים שירו מתוך בית. זה קרה בגזרה שלנו, אולי 300 מטר מהטנק שלי. שמענו הכל בקשר, תחילה הודיעו שיש פצוע ואחר כך ידענו שהוא נהרג. פירקנו אותם בפגזים.

כל הזמן היית באותו השטח-גזרה?
אחרי כמה ימים עברנו אזור, נכנסנו לפאתי העיר עזה. ראינו עיר רפאים. אין אנשים אין שום דבר. הם פשוט ברחו, נעלמו.

פגעתם באזרחים?
במקום אחד היה איזה זקן שהתקדם לכיוון הטנקים. צעקו לו לעצור, והוא המשיך. ירו לו ליד הרגל, אז הוא התיישב. לא פגעו בו. הוא הלך, המשיך.
בין אחת לארבע איפשרנו לאזרחים לעבור כדי לקבל סיוע הומניטרי. היו שם שיירות של אנשים. הכוחות נתנו להם לעבור, לקבל אוכל, תרופות, והם חזרו, למרות שהיו לנו התרעות על אשה מתאבדת ועל מחבלים מחופשים לאשה מתאבדת. אין מדינה שהיתה מתנהגת ככה במלחמה.

ראית הרס?
בגזרה נשארו אולי שבעה בתים עומדים. היית מסתכל קדימה רואה בתים, מסתכל אחורה – ולא רואה כלום. זה לא היה הרג של בני אדם, אלא הרס של בתים כדי שלא יבואו במנהרות ויירו מאחור. אני בטוח שעם צבא אחר זה היה נראה הרבה יותר גרוע.

שמעתם חדשות?
הערכות מצב, לא יותר.
בטנק שלי היה סגן מפקד הפלוגה שגם פיקד על הגזרה שלנו. הוא הלך כל פעם להערכות מצב עם המג"ד וממנו ידעתי באופן כללי מה קורה. כבר שמענו שמדברים על הפסקת אש, לא ידענו מתי. מבחינתנו נערכנו להישאר שם איזה שלושה שבועות. היינו עומדים בזה, הכרנו כל אבן שם, היינו רגילים, שגרה, כל הזמן אכלנו מנות קרב וממתקים, ושתינו מים. אחרי עשרה ימים יצאנו ליום וחצי התרעננות, לטפל בטנקים – תפסתי מישהו עם טלפון והתקשרתי, לחברה שלי, והיא כבר העבירה הלאה להורים.
בשבוע השני שמעתי שדיברו בקשר על יציאה, אבל רק כשהתחלנו לנוע לכיוון הגדר הבנתי שכנראה זה הסוף. פתאום באחת וחצי בלילה אומרים למג"ד שלנו, תארגן את הפלוגות שלך, בשתיים מתחילים תנועה. הוא עלה בתדר של הגדוד ואמר שאולמרט הודיע על הפסקת אש, ושיוצאים. נסענו אחרי החי"ר בקצב ההליכה שלהם. בסביבות חמש בבוקר כבר הגענו לשטחי האיסוף בניר עם. זה היה יום ראשון בבוקר.

איך אתה מרגיש עם הידיעה שלחמת במלחמה?
אנחנו גאים במה שעשינו. אנחנו יודעים שזה דבר חשוב, שהיה צריך לעשות את זה ושעשינו עבודה טובה. כל פעם בא איזה מח"ט להגיד שהגדוד עשה עבודה טובה. הבנו שחטיבת גולני רוצים את הגדוד שלנו ואת הפלוגה.
ועדיין קשה לנו להיות שמחים. נהרג לנו חבר בפלוגה, עמית.
בגדודי השריון יש שירים של הפלוגות, אחת נגד השנייה. הפלוגה שלנו החליטה שאנחנו לא שרים כל החודש. אני מכיר את עמית מבית הספר, הוא מהפלוגה שלי, לחמנו באותה גזרה. אתמול היינו אצל המשפחה. קשה לי עם זה.
המשכנו להילחם, גם הצוות של עמית המשיך להילחם. הבנו שצריך לעשות את העבודה.
בשבוע הבא אנחנו חוזרים לטנקים ונכנסים לקו. אף אחד לא יוצא.
 
שמעה ורשמה דינה רמג' 
ראיון זה מתפרסם באישור צה"ל

 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


 
 
 נחל אלכסנדר
מתוך אתר הגנים הלאומיים
 
נחל אלכסנדר הוא מהגדולים בנחלי השרון. שמו העברי קושר אותו למלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שכבש באזור ערים נוכריות. הנחל מתחיל את דרכו באזור שכם שבשומרון ופורץ לשרון בין כוכב יאיר וטייבה. כאן משנה הנחל את מהלכו צפונה והוא נשפך לים התיכון ליד מכמורת. רוחב הנחל בתחום הגן הלאומי נחל אלכסנדר עולה על עשרה מטרים ואפיקו מלא מים. גדותיו עשירות בצמחייה, בעיקר חישות של קנים, אך גם צמחים אחרים דוגמת המטפס חנק מצוי.
אגן הניקוז של נחל אלכסנדר משתרע על כ-580 קמ"ר ועל כן מתרחשים בו בחורף אירועים של שיטפונות. המים הרבים יצרו בעבר ביצות גדולות, שהציפו את עמק חפר כולו. בשנות ה-30 של המאה ה-20, בראשית ההתיישבות העברית באזור, נוקזו הביצות. בשנות ה-60 הורחב ערוץ הנחל העובר בשרון כדי למנוע הצפות של גשמי חורף.
כיום, בחלקו המערבי, הנחל ניזון ממי תהום שהוא חושף תוך כדי התחתרותו. לערוץ מצטרפים מים מבריכות המדגה שבסביבה, מי נקז מהשדות החקלאיים ומי קולחים מטוהרים, כמו גם מים נקיים הזורמים בתעלה המנקזת את בריכת יער (בירכת עתא) השוכנת בגן הלאומי פארק השרון.
במרוצתו בשרון, חוצה הנחל שטחים נרחבים של חולות זהובים וגבעות חול חמרה. הנחל, לאחר שזכה לתוכנית שיקום, חזר להיות עורק של חיי טבע תוססים. במי הנחל חיה אוכלוסייה גדולה וחיונית של צב רך, בעל חיים נדיר בישראל. גדות הנחל עטורות בצמחייה, המושכת אליה עופות רבים. בחולות שמצפון לנחל ומדרומו מתקיימת מערכת אקולוגית מיוחדת, של צמחים ובעלי חיים שהחול הוא ביתם.
מפעלים, יישובים וחקלאים זיהמו את מימיו ופגעו קשות בבעלי החיים ובצמחייה שבנחל. הדג היחיד שעמד בפני הזיהום הוא השפמנון. יחד עמו שרדו גם הצב הרך וצב הביצות. המנהלה לשיקום נחל אלכסנדר פועלת בתחומים רבים לשיקום הנחל ולמימוש חזון הפיכתו לפנינת טבע ולאתר נופש ופנאי. התוכניות כוללות את סילוק המזהמים ואספקת מים חיים לנחל, שימור וטיפוח המערכת האקולוגית, פיתוח אתרי פנאי ונופש לאורך הנחל ופתרון בעיות הניקוז.
 

אתרי טיול לאורך הנחל
 
ח'ירבת סמארה
גבעה ובראשה בית גדול, בנוי מאבני כורכר. המבנה נבנה בשלהי המאה ה-19 על ידי עבדאללה סמארה מטול כרם, שאדמות הסביבה היו רכושו. מאוחר יותר הפך המקום לתחנת מכס מטעם השלטונות העות'מאניים. שיירות גמלים הביאו לכאן תוצרת חקלאית מהשרון ומהשומרון, בעיקר אבטיחים, שאותם שיווקו לערי החוף של ארץ ישראל ולמצרים מ"נמל האבטיחים" הסמוך (מינת אבו זבורה) שבחוף מכמורת. במורד הגבעה לנחל אלכסנדר נמצאות מערות, כנראה מחצבות כורכר קדומות.
קרן קיימת לישראל רכשה את אדמות סמארה בשנת 1940. באביב מלאה הגבעה בפריחה מרהיבה, בין השאר של כלנית מצויה, נורית אסיה, צבעוני השרון. מראש הגבעה, אליה עולה שביל נוח מחניון ח'ירבת סמארה, תצפית נאה על הסביבה.

שדה הנרקיסים
שדה הבור שממזרח לחניון ח'ירבת סמארה, בין נחל אלכסנדר לחורשת האקליפטוס, מתמלא בחודשים נובמבר-דצמבר בפריחה רבתי של נרקיס מצוי. הנרקיס היה נפוץ בעבר באדמות הכבדות של מישור החוף. המחרשה המודרנית הביאה כליה על מרבית אוכלוסייתו. כאן, בגן לאומי אלכסנדר, הוא יכול לפרוח במנוחה.

גשר הצבים
גשר החוצה את נחל אלכסנדר ומשמש את החקלאים בסביבה. חברי כפר ויתקין בנו כאן בשנת 1935 גשר מעץ, כדי להגיע לחלקות השדה שמעבר לנחל. גשר הבטון החדש ניצב כאן מאז שנת 1986. הגשר זכה לכינוי "גשר הצבים" משום שבקרבתו מתקבצים פרטים רבים של צב רך, להנאת המבקרים במקום.
צב רך מצוי הוא בעל חיים של מים מתוקים. אורכו הכללי כ-120 ס"מ ומשקלו עשוי להגיע ל-50 ק"ג. השריון רך וגמיש ומכאן שמו. אצבעות הרגליים מאוחות בקרומי שחייה, כך שהרגלים מתפקדות כמשוטים. בכל כף רגל נותרו שלושה טפרים בלבד, המשמשים לחפירה. חרטום הראש ארוך במיוחד והנחיריים נמצאות בקצהו. מבנה זה מאפשר לצב הרך להתבונן בסביבה בעוד כל גופו שקוע במים. הוא מסוגל לשהות בתוך המים זמן רב, במיוחד במים נקיים, עשירים בחמצן. הצב הרך הוא טורף הניזון מבעלי חיים שנמצאים בנחל – רכיכות, דגים ותולעים. הנקבה מטילה את ביציה בגומה שהיא חופרת בגדות הנחל (מאי-יוני). הצעירים בוקעים כחודשיים אחר כך ומיד הם רצים למים.
בעבר חיו אוכלוסיות של הצב הרך בכל נחלי החוף. רבות מהן הושמדו, בעיקר בגלל זיהום הנחלים והרס בתי הגידול הטבעיים. רשות הטבע והגנים העבירה פרטים של צב רך מנחל אלכסנדר לנחלים אחרים במישור החוף, כדי לשמור על בעל החיים הזה בטבע. מקומות מסוימים בגדת הנחל גודרו כדי לאפשר לנקבות להטיל את ביציהן ללא הפרעה וכדי למנוע פגיעה מצדם של בני אדם וטורפים.
בקיץ אפשר לנסוע לגשר ברכב פרטי מחניון חי'רבת סמארה, אם כי הדרך משובשת. בחורף הדבר בלתי אפשרי בגלל הבוץ. ל"גשר הצבים" אפשר להגיע בנוחות בכביש הגישה לכפר ויתקין הגישה מכביש מס' 4, ליד סימן ק"מ 152.

תצפית קצה החורשה
נקודה בקצה חורשת אקליפטוס הצופה על מרחבי השרון: גן לאומי נחל אלכסנדר, חוף הים ויישובים רבים, ביניהם חופית, חיבת ציון, כפר הרא"ה, חרב לאת ואזור התעשייה של כפר ויתקין. מזרחה יותר נראים בקעה אל-ע'רביה וטול כרם ומעליהם מתרוממים הרי שומרון. נקודת התצפית שוכנת בלב מסלולי ההליכה ואפשר להגיע אליה מחניון הבריכה, ברגל בלבד.

חולות מישור החוף
בעבר כיסו שטחים נרחבים של חולות את מישור החוף כולו. אלא שאזור זה הוא המיושב ביותר בישראל ועל כן נעלמו כמעט כל שטחי החולות תחת מעטה של כבישים, בניינים ואזורי תעשייה. בגלל החוף הנמוך באזור מכמורת, חדרו החולות מהים מזרחה כ-2.5 קילומטרים והותירו כאן אזור נרחב יחסית של חול.
בחולות מישור החוף מתקיימים תנאי סביבה מיוחדים. בזכות הרצף הגיאוגרפי עם חולות המדבר שבדרום, "פלשו" לכאן צמחים ובעלי חיים מדבריים, החיים בכפיפה אחת עם קרוביהם בני החבל הים תיכוני. כך חיים כאן בכפיפה אחת שיחים כמו רותם המדבר ולענה חד-זרעית, שהם צמחי מדבר טיפוסיים. לידם צומחים רקפת מצויה וקידה שעירה, שהם צמחים אופייניים לאקלים הים-תיכוני.
לחולות מישור החוף יש גם חשיבות הידרולוגית רבה. שיעור המילוי החוזר מגשם על פני שטחים אלה גדול מאוד, עד כדי 80 אחוזים מכמות הגשם המגיעה לקרקע. המשמעות היא שכל קילומטר מרובע של דיונות בגן לאומי נחל אלכסנדר קולט כמות שנתית ממוצעות של כ-400 אלף מ"ק מים.

טיול בחולות חושף עקבות של בעלי חיים רבים, המתקיימים בבית הגידול החולי. נציין את העיקריים שבהם:
  • ירבוע - מכרסם בעל זנב מרשים שבקצהו פלומה שעירה. הירבוע ניכר בזוג גפיו הקדמיים, הקטנים בהרבה מהאחוריים. רגליו האחוריות מפותחות מאוד והוא מסוגל לנתר למרחק של חצי מטר, יכולת ספורטיבית מרשימה יחסית לממדי גופו הצנועים (אורך גופו כ-11 ס"מ). הירבוע חי במישורי חולות פתוחים, בעלי צמחייה דלילה. הירבוע פעיל בלילה וניזון מזרעי צמחים.
  • גרביל החוף - מכרסם בעל זנב ארוך מגופו. פעיל בלילה, וביום מסתתר במחילות. בדרך כלל הגרביל חופר את מחילתו בין שורשי הצמחים, העוזרים לייצב את דפנותיה.
  • נחושית חולות - חומט ארוך ודק (20 ס"מ) החי בקרקעות חוליות בלבד. צבע הגוף צהוב, דומה לחול. הנחושית פעילה בלילה, והיא ניזונה מחרקים ומפרוקי רגליים קטנים. תנועתה הנחשונית מתחת לפני החול מותירה עקבות גליים אופייניים.
  • שנונית החולות - לטאה פעילת יום, מותאמת היטב לחיים בחולות. צדי אצבעות הרגליים מצוידות בזיזים קרניים ("שיניים"), ומכאן שמה. הזיזים הללו מגדילים את שטח הפנים של כף הרגל ומאפשרים ללטאה לנוע בחול מבלי לשקוע. צבע הגוף דומה לחול בצורה משולמת.
  • כרוון - עוף קרקע טיפוסי שחדר מהמדבר והסתגל היטב לחול. בכל כף רגל יש לו רק שלוש אצבעות רחבות, המונעות שקיעה. הכרוון, שצבעו כצבע החול, מסתתר במשך רוב שעות היום בצל שיחים. קריאותיו האופייניות נשמעות למרחקים לקראת ערב, לפני היציאה לפעילות. הקן הוא גומה רדודה בקרקע (אפריל-יוני). ההסוואה של הכרוון כצבע החול מושלמת.
  • בעלי חיים נפוצים אחרים בחולות הם הארנבת, קיפוד החולות, נחש ארבע-קו, נחש חולות וצב יבשה מצוי