גבעת חיים מאוחד

חפש

גבעתון 28 באפריל 2009

 
  • שיוך דירות
  • משולחנו של מרכז משק
  • תקנות מים חדשות
  • הפנסיה שלנו
  • וועדת ביקורת מדווחת
  • מחזור ה׳ - חוגגים 70
  • קיבוץ פרוץ - בתיה מזור


 
  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 

שיוך דירות

 
ברצוני לעדכן לגבי מצב תהליך שיוך הדירות:
 
שמאות הדירות – תהליך שמאות הדירות אשר נערך על ידי השמאים של חברת דוראל נמצא על סף סיום. להערכתי כבר בסוף חודש מאי נוכל להעביר לציבור נתונים לגבי ערך הבתים ולהסביר את עבודת השמאות ואת הדרך בה נעשתה.
 
חוברת עקרונות שיוך הדירות – בחודש ינואר הובאה החוברת לאסיפה ולאחר קבלת הערות מצד החברים בוצעה חשיבה מחודשת לגבי אופי החוברת.
חוברת שיוך הדירות כפי שהוכנה מכוונת אותנו למהלך של ביצוע שיוך דירות קנייני מול מינהל מקרקעי ישראל, כלומר שכל חבר וחבר יחכור באופן אישי את המגרש אשר בו ממוקמת דירתו מן המינהל (ויוכל כמובן לבצע בה פעולות קנייניות כגון השכרה, מכירה, הורשה ועוד) ולא כמו המצב כיום כאשר החוכר של שטח המחנה הכללי הינו הקיבוץ. בשנים האחרונות ובמיוחד באזור מרכז הארץ בו אנו נמצאים ואשר בו עלות הקרקע הינה גבוהה במיוחד נוצר אקלים אשר הופך את השיוך הקנייני ליקר ולא כדאי לחברי הקיבוץ.
הסבר קצר – החלטת המינהל שעל פיה ניתן כיום לבצע מהלך של שיוך דירות קנייני הינה החלטה 751. החלטה זו מיטיבה ביחס להחלטות אחרות (אשר כאמור בכל מקרה לא ניתן לשייך על פיהן כיום) את מצבם של הוותיקים ומאידך מרעה מאד את יכולת הקיבוץ להתפתח ולקלוט אוכלוסיה צעירה עקב דרישות תשלום של מאות אלפי שקלים שהיא מטילה על כל נקלט למינהל מקרקעי ישראל. אולם גם הוותיקים אשר מצבם לכאורה בהחלטה זו הינו טוב עקב הנחות שהם מקבלים על היוון הקרקע (ההנחה המרבית הינה של 89% לחבר בעל וותק של 41 שנה או יותר ביום הקובע 14/06/2002) צפוי שישלמו סכומים של עשרות אלפי שקלים הן למינהל מקרקעי ישראל והן לרשויות המס – (מס רכישה ומס שבח המוטל על הקיבוץ).
אין כל הצדקה לכך  שהחברים בקיבוץ יוציאו מכיסם את הסכומים הללו עבור הקרקעות עליהם\ן הם חיים 77 שנה ואותן הם מעבדים. למסקנה זו הגיעו הרוב המוחלט של הקיבוצים הנמצאים במרכז הארץ ולא נהנים מהנחות של אזורי עדיפות ולכן לא מתקיים כיום במרכז הארץ תהליך של שיוך קנייני מול המינהל בקיבוצים. בנוסף לכל זה ההערכה הקיימת היום הינה כי השגת תנאים טובים יותר ממינהל מקרקעי ישראל תתקיים אם  הקיבוצים יוכיחו שהם יכולים להסתדר גם ללא הרשויות הנ"ל, דהיינו יקלטו משפחות צעירות, יבנו הרחבות בתוך המחנה ויגיעו להסדרים פנימיים מבלי לשלם סכומים גבוהים לרשויות המדינה.
לאור כל זאת שונתה הגישה שהייתה קיימת, דהיינו לגמור את חוברת עקרונות השיוך ולהמתין לשעת הכושר בה ניתן יהיה לבצע שיוך קנייני, שעלול להימשך שנים רבות. במקום גישה זו אימץ הצוות את הגישה החותרת להגעה להסכמים פנימיים בין החברים לבין הקיבוץ לגבי הדירות, באופן שהקיבוץ בתוקף היותו חוכר הקרקע שעליה נמצאות הדירות כיום יעביר חלק נרחב מזכויותיו לחברים. הכוונה היא כי לאחר סיום ההסכמים החברים יוכלו לבצע בדירה בהסכמת הקיבוץ פעולות המקבילות להורשה, מכירה או השכרה. הפעולות ייעשו דרך מנגנונים של הקיבוץ, כגון מנגנון השכרת הדירות הקיים כיום והכספים אשר ייכנסו מביצוע הפעולות ישולמו לחברים אשר קיבלו זכות בדירה.
עקב שינוי הגישה בוצעו בחוברת עקרונות שיוך הדירות מספר שינויים אשר נועדו להתאימה למצב של שיוך "פנימי" בין הקיבוץ לבין החברים. לקראת סוף חודש מאי, במידה ולא ייווצרו בעיות נוספות ניתן יהיה להביא את החוברת לאישור האסיפה.
 
השלבים הבאים לאחר אישור החוברת הינם:
1.       יצירת "זיקה תקיפה" בין כל בית אב למגרש מבונה בקיבוץ – כלומר קביעת הנכס אותו יקבל כל בית אב, כולל יורשים של חברים אשר הלכו לעולמם לאחר היום הקובע בעת ביצוע מהלך שיוך הדירות.
 
2.       השלמת טבלת האיזונים – פרסום השמאות לחברים ובמידת הצורך הליך של שמיעת ערעורים.
 
3.       גיבוש ההסכמות בין הקיבוץ לבין החברים המעבירים זכויות בדירות מהקיבוץ לחברים.

 
 
                                                                                             אלדד מגל


  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

משולחנו של רכז המשק

חג הפסח, הוא חג האביב, עבר. חג העצמאות לפנינו. שנת 2009 לא צפויה להיות שנה אביבית, אולם על מנת לשמור על עצמאותנו הכלכלית עלינו לפעול במשנה זהירות. האירועים בעולם ובארץ לא פוסחים על גבעת חיים מאוחד, אולם נכנסנו ל-2009 ללא חוב ועם משק יצרני וענפי קהילה מאורגנים, מנוהלים וברובם גם יעילים כלכלית.

דו"ח מהענפים

רפת – סיימנו את בניית רפת העגלות והגבהת הגג בחצר ההמתנה, ושיפרנו מאוד את מרחב הקיום של הפרות. רפת גח"מ השיגה את המחיר הגבוה ביותר לליטר חלב באזור גרנות ואנחנו פועלים לשיפור תנובת החלב. שנת 2008 הסתיימה טוב מ-2007. הבעיה המרכזית ברפת היא פינוי שפכי חצר ההמתנה למכון החליבה. המועצה האזורית אוכפת את חוק העזר ושינתה את הגישה לרפתות. כתוצאה מכך אנו צריכים לעמוד בדרישות המחמירות. התקשרנו עם מהנדס מומחה ויהיה עלינו להשקיע סכום כסף ניכר בטיהור השפכים.

הודיה – ענף ההודים סבל ב-2008 מעליית מחירי התערובת ומעודפי בשר הודי וכתוצאה מכך היתה הורדת מחירים. למרות השפעות שליליות אלו הצליח הצוות לסיים את השנה עם רווחיות, כאשר במדגר האחרון ששווק בסוף 2008 ובראשית 2009 היה הגידול יעיל מקצועית והושג רווח. ב-2009 מנסים להגיע להסדר בענף  והורדת כמויות הבשר ויש סיכוי שהשנה תהיה טובה משנת 2008.

מוסך – למרות השנה המאופיינת במיתון, צביקי וצוות המוסך עומדים בתוכנית. גם המוסך נדרש כיום לעמוד באיכות שפכים עפ"י דרישות המועצה. שנת 2008 הסתיימה ברווח, אם כי רווח נמוך מהתוכנית, גם כתוצאה מהטיפול בהשגת היתרים והטיפול בשפכים.

צוות מים – לצוות  מוניטין כקבלן צנרת ומים בסביבה. שנת 2008 הסתיימה ברווח אם כי נמוך מהתכנון. שנת 2009 החלה כאשר לצוות היקף עבודות רב. מחסן ענף המים אמור להיפרד ממחסן ענף האינסטלציה ולעבור למחסן שבאזור המשקי שמיועד לענף המים. לצערי, למרות שהמקום מוכן כבר מספר חודשים טרם בוצע המעבר, למרות שהפרדת מחסני המים נדרשה ע"י צוות המים בעבר. אני מאוד מקווה שהמעבר למחסן החדש יבוצע בהקדם ויסדיר את ניהול המלאי ויקל על עבודת צוות המים ואינסטלציה.

גד"ש חפר – שנת 2008 היתה שנה חקלאית טובה ביחס ל-2007 ו-2006. הרווח שופר, למרות שעקב מחירי דולר נמוכים קטן מאוד היקף שטחי גידול הכותנה בארץ ואף נפגע היקף עבודות הקטיף הקבלני שהיווה הכנסה טובה לאגודה. החודש החלו עבודות הבנייה של מרכז הגד"ש בחלק הדרום מזרחי של שטחי המשק. שנת 2009 מאוימת בעלייה ניכרת במחירי מים שמסכנת את רווחיות הגידולים.

גבעות החורש – שנת 2008 אופיינה באירועים רבים שהשפיעו על פעילות האגודה – המצב הכלכלי בעולם גרם לירידה בייצוא וירידת מחירי הפרי. שנת השמיטה  והרעת המצב הכלכלי בארץ גרמו לירידה בהיקף הנטיעות ולהפחתה ניכרת בהיקף העבודות הקבלניות שמבצעת האגודה. בנוסף הצטרף השנה קיבוץ העוגן לאגודה. למרות הקשיים סיימה האגודה את 2008 ברווחיות (אם כי נמוכה וקרובה לאיזון).
אני מאמין בפעילות של הפרדס והמטע ומאמין שכפי שידענו בשנים עברו באמצעות עבודה מקצועית ומסורה להשיג רווחיות נאה כך יהיה גם בשנים הבאות. למרות שמחירי המים צפויים לעלות ועדיין שווקי הייצוא אינם קולטים פרי כבעבר. השנה הוסדר מרכז המשרדים והמחסן של האגודה למען ייעול הפעילות.
 
תחנת הדלק – היקף מכירת הדלקים בתחנה פחת ב-2008. לא הצלחנו להשיג את הרווחיות המצופה מהתחנה, בעיקר כתוצאה מירידה בקניית דלק של חיצונים וממרווח נמוך הנגבה מהלקוחות המשוייכים לקיבוץ – ענפים ורכבי הקהילה. הטיפול בהשגת היתר הבנייה נמשך זה מספר שנים, הדרישות מאוד מחמירות ואישורי הרשויות קשים להשגה. לקראת שנת 2009 העלינו במעט את המרווח לרכבי הקיבוץ ונבחנו גם המחירים לרוכשים חיצוניים.

לימת – שנת 2009 הסתיימה ברווח נמוך מהמתוכנן, אם כי למרות השפעות של ירידה בשער הדולר והמיתון בסוף 2008 המפעל השיג רווח. שנת 2009 החלה בירידה מאוד משמעותית בהיקף הייצור. המצב דרש התייעלות והתאמת ההוצאות להיקף הייצור. כתוצאה מכך החלטנו על פיטורי עובדים, הוצאת עובדים לחופש והפחתת שכר לבעלי המשכורות הגבוהות יותר במפעל. נמשך הטיפול הסזיפי בהשגת היתר לבניית הגג שנישרף ולאישור מערכת השפכים ונעשים מהלכים שיווקיים להשגת לקוחות חדשים.

לימת כימיה – החברה סבלה מאוד מירידת שער הדולר והמיתון בעולם ב-2008, אולם הורחבו המכירות בארץ והושג רווח. ב-2009 יש התמודדות עם המיתון, תוך חיפוש שווקים ולקוחות חדשים. אנו פועלים להשיג היתר בנייה למבנה הנגריה (לשעבר) שמתוכנן לקלוט את פעילות לימת כימיה. חשוב הן ללימת והן ללימת כימיה להפריד את הפעילויות שהינן שונות באופיין.

גת – שנת 2008 היתה מאוד משמעותית, כיוון שהקיבוצים מכרו את השליטה בגת. ירידת שער הדולר והמצב הכלכלי בעולם השפיעו לרעה על היקף המכירות. למרות זאת המפעל ברווח ונערך להתמודדות עם השינויים בשווקים בשנת 2009.

מבני משק – ב-2008 הסתיימה הסדרת הבינוי של מבני המשק, סככות הטרקטורים, משרדי גבעות החורש, מוסך ומבנה הנגריה. לצורך קבלת היתר הבנייה נבנה עפ"י דרישת פיקוד העורף מקלט ופונו כל המבנים הישנים. בנוסף שופץ מבנה הלול הישן בדרום הקיבוץ שמשמש כנגריה, מחסן חומרי חשמל ומחסן ענף המים. כעת מטופל מבנה הלול השני באזור הדרומי שישמש כמחסן לענף המים ולענף ההודייה. לגבי החלק השלישי טרם סוכם ייעודו.
תוך כדי עבודות הבנייה טיפלנו כחוק עפ"י דרישות איכות הסביבה בפינוי אסבסט ופינינו לכלוך רב. חזות אזור המשק שופרה ומייצגת כראוי את המערכת העסקית.
בבית האמון הישן הוסדרו מחסנים שהועמדו לשימושם של שמוליק יצחקי ושי אגמי, בשלב זה.
 
באר – הבאר שסיפקה מים לקיבוץ קרסה ונאלצנו להפסיק את השאיבה. התקשרנו עם חברה המתמחה בטיפול בבארות. עדיין לא ברור אם ובאיזה מצב ומתי נוכל להפעיל מחדש את הבאר.
 
תכנון נמשכת פעילות מאומצת להשגת היתרי בנייה למבני המשק, כולל הסדרת מערכות כיבוי אש, חשמל, תקשורת וטיפול בדרישות איכות הסביבה. מדיניות זו חשובה להבטחת המשך הפעילות העסקית ועמידתה בדרישות הרשויות.
 
חג שמח
אלון שפיצר – רכז משק
 
  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

תקנות המים החדשות


האם מותר להשקות היום גינות?
עד יום שישי הבא אסור לחלוטין להשקות גינות בכל דרך שהיא, הן בהמטרה והן בטפטפות.

מה ישתנה ב-1.5.09?
בכל שנה ב-1.5 מותר להתחיל להשקות, אלא שהשנה, בשל המחסור החמור במים ורצף השנים השחונות, ייכנסו בתאריך זה לתוקף תקנות חדשות שמגבילות את היקפי ההשקיה.

האם יהיה מותר להשקות דשאים פרטיים?
התקנה החדשה תאסור לחלוטין השקיית דשאים פרטיים, אך מותר להשקות בהמטרה ובטפטוף את כל שאר הצמחים והעצים בגינה וגם את העציצים.

למה רק דשאים?
ברשות המים סבורים שהשקיית הדשאים גורמת לבזבוז הרב ביותר של מים וגם ניתנת לאכיפה טובה יותר, מכיוון שניתן לראות אם הדשא ירוק או יבש. להערכתם ניתן יהיה לחסוך בדרך זו 20 – 25 מיליון קוב מים.

מה קורה בבתים משותפים?
גינה בבית משותף היא גינה פרטית.

האם גם על הרשויות המקומות ייאסר להשקות דשאים?
לא. הרשויות הצליחו להגיע להסכם עם רשות המים שלפיו הן יקבלו הקצבת מים להשקיית גינות ציבוריות (פארקים, איי תנועה וכו'), והן יוכלו לבחור איך להשתמש במים ומה להשקות במרחב הציבורי. ההשקיה מותרת לרשויות רק בין חמש בערב לעשר בבוקר. לצורך כך אמורות כל הרשויות להתקין עד לשבוע הבא מוני מים לצנתר הגינון העירוני, ועל רשות שלא תעשה זאת תיאסר ההשקיה לחלוטין.

למה רק אזרחים פרטיים חוסכים?
ברשות המים טוענים שהקצבת המים לרשויות תחסוך 20 – 25 מיליון קוב מים מהכמות ששימשה אותן עד כה להשקיה.

מה העונש למי שעובר על התקנות?
נכון להיום, הקנסות לעוברים על התקנות עומדים על 250 שקל לאדם פרטי ו-1,000 שקל לגופים ציבוריים.

מה עשו למי שעבר על החוק?
רשות המים, שהפעילה שישה פקחים בלבד לנושא, היתה אמורה לתת דו"חות, אך שם מודים שב-2008 כמעט לא ניתנו קנסות. לטענתם הקצב עלה מעט מתחילת השנה, וכעת מנוהלות חקירות בין היתר נגד עיריות תל אביב-יפו, חיפה, אשדוד, נתניה, פתח תקוה, ראשון לציון, הוד השרון, מודיעין וגבעתיים.

אז למה לא נותנים קנסות?
ברשות מודים כי עד כה לא היו בנויים לאכיפה מסיבית והסתמכו בניסיונותיהם להביא להקטנת הצריכה בעיקר על הרתעה תקשורתית, כמו למשל חששם של ראשי ערים שציבור בוחריהם יקרא בעיתונות שהם משקים שלא כדין.

נוסף על רשות המים, מי מוסמך לאכוף את התקנות?
ב-2002 עברה תקנה שלפיה ראשי רשויות יכולים להסמיך גם פקחים מטעמם לאכיפה בתחום המים, וכל רשות יכולה להחליט אם לעשות זאת. הקנסות שירשמו הפקחים אמורים ללכת לרשויות המקומיות, לצורך פיתוח משק המים העירוני.

ואיך יאכפו את התקנות החדשות עכשיו?
גם כעת מתכוונים ברשות לסמוך על כך שמי שיראה שהדשא של השכן ירוק יותר, או שהרשות המקומית שלו משקה בבוקר או אחר הצהריים, יתקשר לדווח. כוח הפיקוח לא עומד לגדול באופן משמעותי, וברשות מקווים לקבל סיוע מאנשי רשות הטבע והגנים והמשטרה הירוקה (שאף היא גוף שכוחו מצומצם).

 
  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הפנסיה שלנו

זמן שווה כסף – מי  שמתחיל לחסוך בגיל מבוגר יצטרך להפריש יותר כדי להשיג את החוסך הצעיר
 
נקודות התייחסות
 
  • החיסכון הפנסיוני הוא החיסכון הגדול ביותר והחשוב ביותר בחיינו. הוא גדול פי כמה, למשל, מהחיסכון שנועד לממן את דירת המגורים שלנו.
  • נתונים על החיסכון הפנסיוני שחייבים להתמצא בהם: מי מנהל את החיסכון, כמה צבור בו, באילו תנאים הוא נצבר.
  • המעסיק שמפריש לחיסכון הפנסיה פועל על-פי אינטרסים שלו שאינם בהכרח המתאימים ביותר עבורנו.
  • פנסיה דורשת התמחות ספציפית. רק מעטים מהחשבים ורואי החשבון של החברה מתמחים בתחום זה.
  •  היקף ההפרשה השנתית לפנסיה שבעבורה המדינה מעניקה לעצמאיים הטבות מס הינה 20,000 ₪, דהיינו – הפרשה חודשית בסך 1,650 ש"ח. הפרשה בגובה כזה הינה המזערית לצורך הבטחת קיום בכבוד לאחר פרישה מעבודה.
  • חסכון לפנסיה בקופת גמל יכול לשמש חיסכון פנסיוני אך הוא אינו מכיל כיסויים ביטוחיים וניתן לממש אותו כל 15 שנים, עובדה שעלולה לפתות אנשים להשתמש בכסף לצריכה שוטפת.
  • קרן ההשתלמות כמוה כחיסכון לפנסיה. זוהי קרן המקבלת אותן הטבות מס ולכן היא מתאימה מאד לחיסכון. היא ניתנת למשיכה כל 6 שנים. היקף החיסכון ייפגע אם הסכום ישמש לנסיעה לחו"ל, להחלפת דירה וכד'.
  • בתקופות אבטלה, במעבר ממקום עבודה אחד לאחר, רצוי להגיע לסידור עם קרן הפנסיה על המשך ההפרשות בתקופה זו, ואפילו ליטול הלוואה לצורך כך,  על מנת לשמור את הזכויות.
  • חשוב לרכז את כל תכניות הפנסיה תחת כתובת מסודרת אחת. מעבר מתכנית פנסיה אחת לשנייה גורם לאובדן ביטוח הנכות והכסף שהושקע ברכישת הביטוח הזה. כמ"כ בעת המעבר לתכנית חדשה אנחנו מבוגרים יותר, אולי גם חולים יותר ואז מחיר הכיסוי הביטוחי בתכנית החדשה יעלה.
  • כל שינוי במשפחה מחייב שינוי בפנסיה שלנו: ילדים שנולדו, גירושים, או, לדוגמא, לילדים שעזבו את הבית ועומדים ברשות עצמם אין טעם להמשיך לקנות עבורם ביטוח חיים.
  •  הפנסיה שלנו תיקבע רק על-פי היקף ההפרשות לחיסכון ועל-פי התשואה שיצליח מנהל כספי הפנסיה שלנו להניב עבורנו. ההערכה הרווחת היא שהקצבה החודשית תהיה בגובה מחצית השכר החודשי האחרון שלנו. צריך לצפות לירידה משמעותית ברמת החיים עם הפרישה לגמלאות. לכן חשובה צבירה מוקדמת ככל האפשר ובסכום גבוה ככל האפשר. 
 
  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 
 

וועדת ביקורת מדווחת


במסגרת תכנית הביקורת לשנת 2009 הוחלט בוועדה כי הנושא הראשון שיבוקר הינו תכנון הפנסיה בגבעת חיים.
 
החיסכון הפנסיוני הוא החיסכון הגדול ביותר והחשוב ביותר בחיינו. ייעודו: לאפשר קיום בכבוד בשנים שבהן לא נשתכר יותר מעבודה. לכן, על אף שמדובר בנושא מורכב ומסובך חשוב שכל חבר יתמצא בו, ידע מי מנהל את החיסכון, כמה צבור בו ובאילו תנאים נצבר.
 
חברים צעירים נוטים שלא לייחס חשיבות יתרה להשפעה שיש להם על נושא הפנסיה. להמחשה נציין כי סכום כסף שיופקד מדי חודש בקרן פנסיה החל מגיל 25 יניב בעת הפרישה לפנסיה 64% יותר מאשר סכום זהה שיופקד החל מגיל 35.
 
הביקורת – במובן של בקרה – מתבקשת מן השינויים שעבר הקיבוץ ממודל שיתופי למודל של קיבוץ מתחדש וכן מן הרפורמות בנושא הפנסיה שנעשו במדינה. הביקורת תבדוק את ההתאמות שבוצעו בעקבות השינויים הנ"ל, את התנהלות הקיבוץ בנושא ואת יכולתו לגבות את התחייבויותיו לספק לחברים השלמות להשגת פנסיית המטרה.
 
מבקר הפנים, רון רוזן, ערך כבר פגישות עם בעלי תפקידים שקשורים בנושא ועם יועץ הקיבוץ לענייני פנסיה. חברים שמעוניינים להציג שאלות בנושא יכולים להפנותן – בכתב – לחברי ועדת ביקורת: אלון אלתר, ורד קרסנטי, זיו בר-און, חיים קפלן, נחמה אריאלי, נדב דרך.


נדב דרך

 
  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

זכרונות ילדות כספר תולדות המדינה

 
השבוע הם התקבצו במועדון לחגוג יחד יום הולדת שבעים ולשחזר את מסלול חייהם –  בני מחזור ה', ילידי 1939.
 

עדה בארי
אסתר גבע
עירית פטרקובסקי
חנה בן אהרון
יהודה גלר
נסים אשכנזי
שרה קרן
ישראל יבניאלי

יוסי כפרי
נחום ידיד
אורי דיג
רוני קליין (קסטן)
גאולה לב
אילה לבנון
יהודה קפלן
אסתר (רייף)

נסים וללי
יהושע דקל (דקלו)
לבנה (שוחט)
אריה אושר
זאב ארליכמן
תמר ברנד
דליה (בת דודה של חגי גבע)
 
 
נזכרת עדה בארי:
היינו כיתה חזקה ומלוכדת, הלכנו יחד מבית התינוקות עד כיתה י"ב – תמיד נכונים לשרת ולתרום, כך חונכנו מילדות.

קיבוץ בראשית
יש לי זכרונות יפים מהילדות, אם רק לא היו מכריחים אותי לאכול...
בית התינוקות שלנו היה באחד משני הבתים שהיום הם בית הספרייה ובית משפחת גיל.
הקיבוץ היה עדיין ברובו צריפים ואוהלים. במרכז המשק עמד בית התרבות, וממנו דשא אל חדר האוכל. שני שבילים ישרים הובילו אליו, גדר חיה בצדיהם ושני ספסלים בסופם. מצפון לו ניצבו צריפי המגורים של החברים.
הפעוטון שכן בבית הקומתיים של המזכירות, למטה. היו בו שני חדרים, חדר שינה – אני זוכרת איפה ישנתי, למרות שהייתי נורא קטנה – וחדר אוכל. היתה מחיצה שמאחוריה שטפו כלים, וכל פעם שהמטפלת היתה ניגשת לשם היתה אמירה אחותי קופצת פנימה לגמור את האוכל שלי ולשתות את הקקאו, כדי שיתנו לי ללכת הביתה בסוף היום... מאחורי הפעוטון עמד הצריף של סבא וסבתא שלי, לשם הייתי בורחת, כמו ב"מעשה בחבית" של קדיה מולודובסקי. כל יום בארבע אחר הצהריים הייתי הולכת לחדר ההורים, עם העוגיות של אמא, עוגות השמרים של סבתא והמשחקים עם אבא. זאת היתה שעת קודש, בשעות האלה אבא, שהיה מזכיר רוב השנים לא נתן לחברים לבלבל לו את המוח.
כשחליתי בדלקת ריאות השכיבו אותי אצל ההורים, בקומה העליונה של בית ד'.
את שנות הגן בילינו בבית שלימים היה מחסן בגדים. הגננת היתה רבקה הג'ינג'ית מהאיחוד, עד שהחליפה אותה חיה דור. בעולם השתוללה מלחמה, שמענו שהורגים יהודים, בלילות פחדנו שהיטלר מסתובב בחוץ על הקרוסלה... לא פחדנו מאנגלים, ולא מערבים. אני זוכרת את תושבי מנשיֶה – הכפר הערבי ששכן באזור הרפת של היום. הלכנו לפגוש את הערביות שבאו עם כדים על הראש לקחת מים מהברז ליד המקלחת הציבורית. הכרנו אותם ודיברנו איתם ולפעמים גם הלכנו עם הגננת לבקר אותם בכפר. לאמירה ולי היו צמות והם רצו להחליף אותן במחזיקי תה מכסף – לא רצינו...

מעפילים ועלייה ב'
היינו מחוברים מאוד לאירועי הימים ההם: בכל יום בשש בערב הלכנו לבית התרבות להקשיב לשידורי קול הגולה. כל הקיבוץ בא לשמוע. שמענו שידורים מהאוניות, מהמחנות בקפריסין, מהמעפילים. ידענו מה מתרחש.
באותם ימים הגיעו לקיבוץ הילדים מסוריה, ביניהם ששון, מנשה ולבנה שוחט. הם באו בלי הורים, הבריחו אותם לארץ, ברגל. לא ידענו פרטים על העלייה שלהם, הם נראו אחרת, לא דיברו עברית. הביאו אותם לגן, ואמרו לנו שאנחנו צריכים לשמור עליהם. היתה לנו המון סולידריות איתם, הם למדו מהר מאוד עברית והפכו להיות ילדי קיבוץ. בית הילדים בקיבוץ היה המקום הכי בטוח בעולם לקלוט ילדים שאין להם הורים. היתה כבר אווירה של מלחמה, הרגשנו את עצמנו שותפים מלאים למאמץ הלאומי.

המצור על גבעת חיים
אותו בוקר התעוררנו אמירה ואני בחדר של ההורים בבית הקומתיים (ישנו פעמים רבות אצל ההורים). בשש בבוקר הפעמון צלצל בהיסטריה לא נורמלית. אבא היה מזכיר, אמא אקונומית והם מיהרו מייד כל אחד לתפקידו. אותי השאירו באחריות אמירה.
יצאנו החוצה למרפסת וראינו למטה ים של "כלניות", חיילים בריטים עם כובעים אדומים. ראינו את הטנקים באמצע הקיבוץ, עולים על המגדל, הורסים את הטרסות. לא ידענו מה לעשות. אמירה אמרה, בואי נרוץ. היא לקחה אותי, הייתי בת שש והיא בת אחת-עשרה, ורצנו כל עוד נפשנו בנו לגן.
ילדי הקיבוץ רוכזו בגן אחד, הקרוב לעיגול ארלוזרוב. אמרו לנו לשכב תחת המיטות.
על-יד כל מיטה היה אשנב קטן, דרכו הצצנו החוצה, לראות את הגדולים.
היו איתנו גם הילדים מסוריה שהגיעו לקיבוץ כמה ימים לפני המצור. היה חשש שהבריטים יגלו אותם. הם שכבו מתחת למיטות, ואנחנו על-ידם. לא הרשינו להם להציץ בחלון.
הבריטים הקיפו את עיגול ארלוזורוב בגדר. ראינו חיילים סקוטים בחצאיות וצחקנו. ראינו חיילים מרביצים להורים במקלות, ראינו את יוסף רוזנברג פצוע על אלונקה, מובל למועדון לעזרה ראשונה.
בצהריים באו שני חיילים ואמרו למטפלות שלנו ללכת איתם למטבח הילדים ולהביא לנו אוכל. בשעה אחת היתה הפוגה. נתנו לילדים לצאת לחצי שעה ולנשום אוויר. החיילים הסקוטים התחילו לשחק איתנו. הם בכלל לא רצו להשתתף במצור, במיוחד כשהם ראו את הילדים בגן.

מלחמת השחרור
הייתי בת עשר. התקופה הזאת זכורה לי בעיקר משום שאחותי הגדולה זיוה היתה מגויסת לפלמ"ח. במשפחה היה מתח עצום, כי היא לחמה בירושלים, עם השיירות. כל יום נהרגו שם אנשים. ידענו כל דבר: היא שלחה לנו מכתבים, הקשבנו לרדיו בבית התרבות וקראנו עיתונים. ההורים דאגו מאוד, זה היה נורא. אמירה היתה בכיתה י"ב, היא ובני כיתתה העבירו ידיעות במורס ממגדל המים ואני, היחידה מכל הכיתה שלי, היה מותר לי לעלות אליהם. כל פעם שהגיעה ידיעה מזיוה הייתי עולה לאמירה לתורנות כדי לספר לה.
פעם אחת עליתי למגדל וראיתי את הכפר מנשיה עולה באש. לאחר שהתושבים הערבים ברחו, שרפו את הכפר כדי שהם לא יחזרו אליו. היה עצוב לראות את זה.
 
יום אחד הגיעו משפחות שפונו מקיבוץ רמת רחל. כדי לקלוט אותם, הקימו אוהלים בעיגול ארלוזורוב בשביל החברים מגבעת חיים ובחדרים שהתפנו שיכנו אותם. ההורים שלי פינו את החדר שלהם בבית ד' למעלה ועברו לגור באחד האוהלים האלה, עם כל ארבעתנו. אני זוכרת שסבא וסבתא קנו לי אז מתנות ליום הולדת, שולחן וכסא, ובאוהל לא היה מקום לשים אותם.

צנע
בקיבוץ ערבבו מרגרינה בחלב ואכלו חצי ביצה כמנה. לא הכרנו משהו אחר ולא ידענו שזו תקופת של צנע. לא היה חימום בבתים, גם לא בבתי הילדים, חוץ מתנורי נפט, שההורים כיבו אותם בערב, בגלל הסכנה –  לי תמיד היה קר.

בית הספר
בכיתות אלף ובית למדנו בגן. העמידו שולחנות בחדר המשחקים והפכו אותו לכיתה. בגימל עברנו ללמוד בבית הספר של הקיבוץ, מאחורי פרדס א', יחד עם כל הכיתות. הבוקר התחיל בשעת עבודה. היינו מחולקים לפלוגות עבודה מעורבות, גירפנו, ניקינו את הגינות, ואחר-כך אכלנו בחדר האוכל של בית הספר. ישבנו בשולחנות ארוכים, שמונה בשולחן, לפי פלוגות העבודה. אני תמיד נאלצתי לקום כדי להגיע לדברים ואמירה הכינה לי סלט עם גבינה לבנה. נורא אהבתי אותו.

שלג
יום אחד קמנו בבוקר, וכל הקיבוץ היה לבן. זה היה מדהים. גרנו כבר בבית ג', הבטנו מהקומה העליונה ולא האמנו למראה עינינו.

מעברות
בזמן העלייה הגדולה שלחו אותנו לנתניה ולאליכין להדריך את ילדי המעברות. פגשנו ילדים שגרו בפחונים ובדונים, לא היה להם כלום והם לא ידעו עברית. חשבנו שתפקידנו לעזור להם להיקלט בארץ. הסבירו לנו מה לעשות, נתנו לנו חומר הדרכה – לא היינו לבד. שיחקנו איתם, ארגנו להם פעולות וסיפרנו להם סיפורים. הילדים מצדם חיכו לנו. הרגשנו שאנחנו עושים מעשה חשוב, תורמים למדינה.

פילוג
לא הכינו אותנו לפילוג אבל הכרנו את המחלוקות, היינו נורא פוליטיים – לכי תסבירי היום עד כמה הגורם הפוליטי והחינוכי היה בעצמותיהם של ההורים שלנו. בחדר האוכל נערכו אסיפות סוערות, ואנחנו שמענו את הוויכוחים של החברים, חווינו צעקות עד לב השמים. לא זכור לי שהתווכחנו בינינו, לא יודעת מתי ידענו לאן הולכת כל משפחה.
רוב הבנים מהכיתה שלנו עברו לאיחוד, כי ההורים שלהם היו מפא"יניקים. נשארו יהודה גלר וישראל יבניאלי. מהבנות רק רוני קסטן עברה לאיחוד. זו היתה טראומה בשבילה, היינו קבוצה חזקה של בנות, כולנו חברות שלה: חנהל'ה, עירית, רחל קצן ז"ל ואני. 
בשנה הראשונה, עד שהם עברו לקיבוץ שלהם הילדים מהאיחוד למדו בבוקר ואנחנו למדנו באותן הכיתות אחר הצהריים, כי אסור היה ללמוד ביחד... בחדר האוכל של בית הספר אכלו במשמרות: האיחוד במשמרת אחת והמאוחד בשנייה. זה היה נורא, כעסנו עליהם...
כשהאיחוד עברו לצד השני של הכביש, נוצר ניתוק טוטאלי. לא נפגשנו איתם ולא ראינו אותם יותר. חצי כיתה הלכה... נשארתי בתחושה רעה.

קבוצת נעורים
לאחר הפילוג צירפו אלינו ילדים מקבוצת "נעורים", ביניהם נסים אשכנזי ואסתר גבע.
הם באו לקיבוץ שנה קודם לכן, עם עליית הנוער, למדו עברית במסגרת נפרדת ומרים בן אהרון היתה המחנכת שלהם. זה היה חלק מהמאמץ הלאומי... הם היו שונים, דיברו בכל השפות, לא ידעו עברית.
לא הכינו אותנו למפגש כזה, לא הסבירו. ידענו שהם באו מהמלחמה, לא ידענו איפה ההורים שלהם, מה קרה להם, האם הם בחיים – גם לא שאלנו, לא דיברו על זה בכלל. גדלנו מגיל אפס יחד, והנה, מייד אחרי שחצי כיתה נעלמה לנו בפילוג, הגיעו ילדים חדשים, שלא היה לנו אליהם שום דבר. בארבע אחר הצהריים הלכנו להורים, בעוד שהם נשארו בבית הילדים, עם מרים ועם מדריכים. היחידה מהם שלא נשארה בבית הילדים היתה אסתר ט' (טרבולוס) – גבע, שהמשפחה שלי אימצה אותה. לכל שאר הילדים לא סידרו משפחות מאמצות.
בתחילה היה מתח מאוד גדול, התנהגנו מולם בהתנשאות, כמו ילדי תנובה. לא היינו מודעים למצוקה שלהם, לא התחשבנו בכך שהם לבד, בלי הורים.
נוצר משבר בכיתה. אני זוכרת שמרים בן אהרון עשתה לנו שיחה, שיחת סולחה. זה היה צעד חינוכי ממדרגה ראשונה. היא אמרה שאנחנו צריכים לקלוט אותם, לעזור להם, לא להרגיש את עצמנו עליונים. אני חושבת שזה מאוד עזר. לאחר זמן הם השתלבו בינינו, למדו טוב – היו להם הרגלי למידה בלתי רגילים – הם נעשו חלק מחברת הילדים בקיבוץ.

חברת הילדים
חברת הילדים היתה מיני דגם של חברת המבוגרים. העיקרון היה להכין אותנו לחברה שיתופית קיבוצית, ולכן היה לחברת הילדים מבנה כמו קיבוץ: ועדות, מזכירות, ועדת תרבות, ספורט, עלון וכל השאר.
היינו כיתה של "פעילים", היה חשוב לנו להיות מדריכים ולפעול בוועדות. תמיד היינו עסוקים, יצאנו לקורסים, היתה לנו אחריות, הכנו תוכניות, זה היה מאוד מרתק. כך עברו עלינו שנות בית הספר התיכון.

חג המשק 25 שנים לקיבוץ
חג המחזור שלנו נחוג בשנת עשרים וחמש לקיבוץ. היה אירוע עצום, השתתפו ילדים ומבוגרים במופע ענק, שבו שולבו שירים, הצגה ומחולות. אשר גולן כתב וביים. אני רקדתי סולו, בריקוד יתושים – היתושים מהקדחת...

שנה שלישית וצבא
רבים מאיתנו היו פעילים בחטיבת בני הקיבוץ המאוחד. אני גויסתי לשנה שלישית מוקדמת, ערכתי את עלון החטיבה "יחדיו" יחד עם אראלה מנתיב הל"ה. ישבנו ברחוב לבונטין בתל אביב, גרנו קומונה באחד העם, על-יד גימנסיה הרצליה. בצבא הייתי קצינה וחתמתי קבע. בשנים ההן כמעט לא הגעתי הביתה, כי שירתתי באילת. כל הנסיעות היו באוטובוס, ומסיבוב כפר הראה ברגל. העיקר להיות מגויסים לקיבוץ ולמדינה.
לאחר השחרור היינו, מספר בוגרי צבא בשנת שירות נוספת, ביד חנה, עם כיתה י"ב של רבקה בר.
לאחר מכן נישאתי לעובד ועברנו לקיבוץ אילות, שם היינו חברים שמונה שנים.
 
רשמה דינה רמג'
 
 
  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 

קיבוץ פרוץ

 
בחג שני של פסח, בשלוש לפנות בוקר הסתובבו שני קטנועים שירדו ממגרש החניה, עצרו ליד הבית שלי בחריקת בלמים, אחד ירד והסתכל במרפסת של השכנה ואחר-כך המשיכו בפול גז בדרכם הפתוחה והבטוחה הלאה לכיוון המטבח.
התקשרתי לשער – לא היתה תשובה.
נשארתי אובדת עצות ומפוחדת.
למחרת, בבדיקה שלי התברר שיותר מחודשיים שער הקיבוץ פרוץ ואין שומר בשער. (שני שומרים אמורים להסתובב בקיבוץ).
כל דחפין יכול לבוא ולהיכנס בשערי הקיבוץ ללא קושי, ללא כל הרתעה.
אני חייבת לציין שדבר זה ממש מרגיז ומכעיס.
האם לאף אחד לא אכפת?
האם אנחנו, תושבי המקום לא ראויים לביטחון?
למה נושא חשוב ודחוף זה אינו מטופל? תפקידו של מי לטפל בעניינים אלה – מנהל הקהילה? רב"ש?
למה רק בגבעת חיים מאוחד אין מחסום/שומרים בכניסה? בכל הישובים סביבנו ישנם מחסומים.
מה זו ההפקרות הזו?
באם קורים מקרים – למי מתקשרים בלילה?
לדעתי הנושא נמצא באחריות מנהל הקהילה, שצריך לדאוג לענייני הקהילה – או שלא?
 
בתיה מזור


קיבוץ פרוץ – תגובה
 
בגבעת חיים יש רב"ש (מרדכי שבת)  אשר תפקידו לנצל את השומרים העומדים לרשותו (שניים כל לילה) בצורה הטובה ביותר הנראית לו. מרדכי הגיע למסקנה משיקוליו ומניסיונו כי עקב התנועה הגדולה העוברת דרך השער של הקיבוץ, בעיקר לריקודים, פרי הארץ וגת האפקטיביות של שומר בשער הינה נמוכה מאשר של עוד שומר המפטרל עם מכונית ומראה נוכחות.
מנהל הקהילה יכול להתערב בעבודה ובשיקולים של בעל תפקיד אם הוא חושב שהעבודה מתבצעת בצורה לא סבירה באופן קיצוני, אך בנסיבות הקיימות שבו גם אני ורוב החברים אשר פגשתי ואיתם התייעצתי חושבים שכיום השמירה בשער איננה אפקטיבית בחרתי שלא לעשות כך. מאידך אני ער לכך שמצב הביטחון ביישוב דורש שיפור רב, דבר שכרוך כמובן בתוספת משאבים (באליכין לדוגמא משלמים 40 ₪ יותר לחודש עבור שמירה ובגבעת חיים איחוד מפעילים את חוק השמירה – דבר שמפחית מאד מעלויות הביטחון), ולכן, בנוסף ובלא כל קשר למכתב זה יש לנו כוונה בימים אלו לשים שער בכניסה לקיבוץ אשר הפתיחה שלו תתאפשר באמצעות הטלפון הסלולארי בלבד ורק לרשימת האנשים אשר מתגוררים ביישוב או שיקבלו הרשאה לכך תתאפשר פתיחת השער.
בשלב הראשון השער מתוכנן להיסגר בשעות הלילה בלבד, עקב מגבלות התנועה אשר תיארתי מקודם.
מילה אחרונה לבתיה – לפני שמטילים בוץ ורפש וכותבים דברי הסתה יש דרך במידה ואת חושבת שמבצעים דברים בצורה לא נכונה להתבטא ולהגיד אותם. מי כמוך כאחת שביצעה עד לאחרונה תפקיד וספגה חיצי רעל אשר לא אחת היו לא מוצדקים יודעת זאת...

אלדד מגל