גבעת חיים מאוחד

חפש
דף הבית >> גבעתונים >> גבעתונים 2009 >> גבעתון 19 בפברואר 2009

גבעתון 19 בפברואר 2009

  • על סדר היום - מיחזור בקבוקי פלסטיק - אלדד מגל
  • הנהלת חשבונות - הפקדות לקרנות ביטחון סוציאלי בשנת 2008 -סולל
  • אסבסט – פצצה מתקתקת
  • ראיון עם יוליה גיל
  • בריכת השחייה - שבי אברהמי
  • חזרה מהמולדת - הודו - שאנטי קומר
  • פוליסת ביטוח לרוכבי אופניים בתנועה הקיבוצית
  • נעים היה להכיר – נאוה כהנא
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

הנהלת חשבונות

 
בימים אלה הננו מעבירים לכל החברים שהקיבוץ העביר על שמם  הפקדות לקרנות ביטחון סוציאלי בשנת 2008 דפים ובהם פירוט ההפקדות לכל קופה בנפרד (לפי חתך חודשי) וכן סך כל ההפקדות על שם החבר בכל קופות.
דפים אלו נועדו לצורך ביקורת של החבר על האישורים השנתיים ל-2008 על-ידי הקופות השונות.
אין בדפי ההודעה שלנו התייחסות לחלק המעביד ולחלק החבר בהפקדה, או לשאלת החיוב בתקציב, אלא לסכומים כוללים לכל חודש וכן הסה"כ לקופה לחבר במהלך שנת 2008.
החברים מתבקשים לשמור דפים אלו וכן במידה וישנן אי-התאמות לאישור הקופה ולפנות להנהלת החשבונות לצורך בירור וכן לקבלת מסמכים מהקיבוץ לצורך אימות הנתונים שנרשמו על-ידינו.
חלק מההפקדות שנעשו לבקשת החברים בכל מיני קופות בנקאיות מופיע בדף האישור שלנו תחת הכותרת "שונים". החבר אמור לדעת למי הועברה ההפקדה.
כמו-כן עשוי להיות שוני בשמות הקופות בין הדף שלנו לדפי הקופות, אולם הסכומים אמורים להיות זהים.
האחריות על הבירורים של אי התאמות וכו' הינה על החברים (כמובן שהנהלת החשבונות תעשה הכל לעזור לחבר בנידון).
 
סולל אלדר

 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

 

אסבסט – פצצה מתקתקת

ראיון עם יוליה גיל
 
יוליה, כבר שנים שאת מתריעה על סכנת האסבסט –  מה גרם לך לפעול בנושא זה?
המודעות לבעייתיות האסבסט קיימת אצלי כמעט עשור שנים, אך הנושא עלה מחדש לפני כשנתיים, כשצפיתי בתוכנית טלוויזיה שעסקה בדרישות תושבי נהריה וסביבתה בפני השר לאיכות הסביבה שיכיר בהם כנפגעי עבודה. רובם היו חולי סרטן שמקורו במפעל האסבסט שפעל בסביבה. זו הייתה תוכנית מרגשת, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי כי קיים קשר ישיר בין החיים בסביבה הרוויה בחלקיקי אסבסט לבין התפרצות מחלות סרטן למיניהן. 
לפני כשנה ראיתי בחדשות כתבה, שהתמקדה בסיפורו העצוב של בית אחד בקרית חיים. הכתב כינה את הבית "הבית המקולל", כי כמעט כל דייריו חלו בסרטן. בית בן ארבע קומות וכל מי שגר בו חלה... מוזר חשבתי לעצמי... להפתעתי הרבה, זיהיתי את הבית... דווקא בבית הזה גרה חברה קרובה שלי... שלושה חודשים לאחר הכתבה נודע לי כי המחלה הגיעה גם לבעלה. התברר שהבית, מלבד האנטנה הסולרית "הצופה עליו" מכוסה בגגוני אסבסט מעל חוטי הכביסה.
בינתיים בעלה של חברתי נפטר. נזכרתי בשיחה עמו אודות האסבסט. הוא סיפר לי כי במקום עבודתו ב"רפאל") החליפו את כל מבני האסבסט ואת גגות האסבסט כבר לפני מספר שנים, לאחר שהתברר כי קיים קשר בין מחלת הסרטן לבין הימצאות האדם בסביבת האסבסט...
מאותו יום התחלתי להתעניין בנושא. חיפשתי כתבות בנושא וכך גם נודע לי כי עיריית נהריה עזרה לתושבים להחליף את גגות האסבסט בגגות רעפים. המשכתי לעקוב אחר המחקרים, אספתי מאמרים. ככל שהתעמקתי בנושא כך מצאתי עוד ועוד אזהרות!!!
ואז הבטתי סביבי וחשבתי: וואו, אני עצמי מוקפת בגגות אסבסט, פה בגבעת חיים...!
בהמשך מצאתי מסמך שציין, כי בעולם הרחב השימוש באסבסט נאסר לחלוטין כבר בשנת 1980. במדינת ישראל החוק  חוקק בשנת 1981. התברר לי שבדיוק באותו הזמן עברתי לשיכון בו אני גרה כיום עם גגות האסבסט, וזאת למרות העובדה כי כבר אז היה ידוע על נזקי האסבסט.

מהו אסבסט צמנט?
זהו החומר ממנו עשויים הגגות בגבעת חיים שהם לא גגות רעפים.
קיימים שני סוגים עיקריים של אסבסט: הראשון, אסבסט מבנים, המסוכן יותר, והשני, אסבסט צמנט שהיה בשימוש לבניית גגות בארץ ובחו"ל בשנות ה-70 וה-80, עד שהתפרסמו מחקרים שקישרו בין מחלת אסבסטיטיס לבין חשיפת האדם לסביבת האסבסט.

מהי הסכנה באסבסט?
אסבסט משחרר לאוויר חלקיקים מסוכנים. אלה מתיישבים בריאות ויכולים לגרום למחלת אסבסטיטיס, מחלה ללא מרפא. יש הטוענים כי חשיפה לסביבה ובה חלקיקי אסבסט, דומה לפעולה של קרינה מטלפון נייד: החשיפה יכולה לגרום למוטציות ולהוות גורם עיקרי להתפתחות מחלות סרטן שונות, ולא רק אסבסטיטיס. יש אנשים שיחלו ויש שלא, תלוי במבנה הגנטי שלהם.
הגגות שלנו בנויים מחומר הנקרא אסבסט צמנט. זהו חומר אחר ולא דומה לאותן לוחות מהם נהגו לבנות מבנים בצבא או בתעשייה. עם זאת, כאשר הוא לא מטופל או כאשר הוא שבור, חלקיקים זעירים שלא נראים לעין משתחררים לאוויר, והם המסוכנים.  גג חדש המכוסה אסבסט צמנט אינו מהווה סכנה. אך לאחר חמש שנים, בעקבות פגעי מזג האוויר (גשם, רוחות, שמש) או בעלי חיים (חתולים, ציפורים) מתחיל תהליך התפוררות והשתחררות החלקיקים. אפשר לבלום את התהליך על-ידי צביעת הגג בדבק מסוים אבל אם אין טיפול נכון התהליך הולך ומתגבר.
 
הנתונים שהצטברו החלו להטריד אותי יותר ויותר. חשבתי... הרי בגבעת חיים יש גגות אסבסט בני שלושים שנה ויותר. מה קורה איתם? האם האוכלוסייה בגבעת חיים חשופה לאותם החלקיקים המתפוררים?
לא מזמן שמעתי תוכנית ברדיו שדיווחה על מחקר שנעשה בתל השומר על תאומים. המחקר הביא הוכחות כי אמנם קיים קשר גנטי לנטייה להתפרצות מחלת הסרטן, אך עם זאת כאשר אדם לא נחשף לסביבה המעוררת או המהווה טריגר להתפרצות המחלה – הוא לא יחלה בה. כלומר לסביבה יש תפקיד משמעותי בזירוז תהליכי תחלואה... ואז, נזכרתי בחברים בגבעת חיים שחלו בסרטן  ושוב נדהמתי: רוב החברים שחלו בגילאי 40 – 60 גרו בשיכונים עם גגות אסבסט...! זה ממש הפחיד אותי... חשבתי, מי יודע מי הבא בתור?



החלטתי לכתוב  מכתב לאלון וליהודה:

27.04.07
לאלון ויהודה שלום.
עם קידום תהליך הפרצלציה וביצוע עבודות הכנה רבות לקראת תהליך זה אני תוהה מדוע נושא גגות האסבסט שעל בתינו אינו מועלה לדיון.
סכנות האסבסט ידועה בעולם זה יותר מ-20 שנה ואיסור השימוש בו חל מאז 1983.
אני מביאה ציטוט מכתבת עיתון המדגישה את הסכנה שציבור נרחב בגבעת חיים חשוף אליה ללא התייחסות רצינית לבעיה זו.
אני גרה בבית כ-25 שנה. יש להניח שפגעי מזג האוויר הזיקו גם לגג שלי ולבתים של דיירים אחרים. לאורך תקופה זו הגגות שלנו לא עברו טיפולי תחזוקה על-פי הנדרש בחוק.
סכנת האבק שעולה מגגות האסבסט עקב אי תחזוקה הולמת במשך תקופה כה ארוכה מסכנת לא רק אותנו, אלא את כל הסובבים הנמצאים בקרבת המקום, את ילדינו, אורחינו, סבינו ונכדינו. את האבק המשתחרר לא ניתן לראות, אך זה לא אומר שהוא לא נמצא באוויר אותו אנו נושמים.
אודה לכם על התייחסותכם
בברכה
יוליה גיל
 
נ.ב לאחרונה עם תחילתו של פרויקט הפרדת המים בין הדיירים ראיתי פועלים שעובדים על גגות האסבסט ללא שום הגנה, ללא יידוע הדיירים שלוחות האסבסט יוזזו ממקומם. דומני, שכחברה השומרת על חוקי המדינה ועל בריאות הקהילה, מן הראוי לידע את הדיירים על מועדי הטיפול בגג, (כדי שיוכלו לסגור היטב את כל חלונות הבית) בהתאם להוראות המשרד לאיכות הסביבה.
אני מצרפת את הוראות המשרד לאיכות הסביבה, המנחות כיצד יש לטפל בגגות אסבסט.
 
מה ענו לך בקהילה?
אלון ענה שהוא לא אחראי על תקציב הקהילה, מצדו ברגע שהקהילה תחליט אפשר להוציא כל שנה סכום לנושא זה, כי ברור שאי אפשר להחליף בבת אחת את הגגות בכל הבתים.
יהודה ענה שיש נושאים יותר חשובים על הפרק. תהיתי מה יותר חשוב מבריאות האנשים, שלא נמדדת בכסף.
כשאלדד מגל נבחר להיות מרכז שוב פניתי גם אליו, אך גם במקרה זה לא ניתן פתרון הולם לסוגייה.
הנקודה הזועקת ביותר בסיפור הזה, שגני הילדים שלנו מכוסים אסבסט... ומי יודע אילו נזקים בריאותיים גרמנו להם. 
בשלב זה פניתי למשרד לאיכות הסביבה בשאלה: האם יש חוק "שדורש"  להחליף את גגות האסבסט. התשובות שקיבלתי היו מעורפלות: קיים חוק האוסר שימוש באסבסט במבנים... זאת אומרת שחובה להסיר כל מבנה שבנוי מאסבסט, ושהפינוי חייב להעשות בצורה מסודרת לפי החוקים של איכות הסביבה – וכמובן שאסור לבנות מבנים חדשים מאסבסט. אם זאת לא ניתן להכריח להחליף גגות אסבסט. 
 
דיברתי גם עם אחראי על איכות הסביבה במועצה האזורית בעמק חפר, אבל גם תשובותיו לא  היו חד משמעיות. הוא הפנה אותי לאתר  של משרד לאיכות הסביבה  לקבלת מידע. אספתי עוד חוקים ותקנות ממשלתיות. קטעים מהם אני מביאה כאן:
 
אסבסט מוגדר כאבק מזיק וכחומר מסוכן. האסבסט מסוכן לבריאות רק כאשר הוא במצב התפוררות שמשחרר סיבים לאוויר. 
...התפוררות החומר עלולה להיגרם כתוצאה מביצוע פעולות אגרסיביות יזומות של קידוח, ניסור, חיתוך, ליטוש, השחזה ועוד. בפעולות אלה מתרחש ניתוק של סיבי אסבסט מצמנט המלט, וריחופם באוויר.
כמו כן קיימת תופעת איבוד חומר באופן טבעי כתוצאה מהתעייפות החומר, שחיקה טבעית, חיי שירות ארוכים של שימוש, פגעי מזג אוויר
האסבסט הוכח כמסרטן בבני אדם. חדירת סיבי אסבסט למערכת הנשימה עלולה לגרום למחלות קשות שאינן ניתנות לריפוי ומופיעות לאחר תקופת חביון ארוכה הנעה בין מספר שנים ועד-30 או 40 שנה ואף יותר לאחר החשיפה הראשונית.
 
...החקיקה בארץ בנושא אסבסט מעוגנת באמצעות תקנות הבטיחות בעבודה, גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור באבק מזיק התשמ"ד – 1984. התקנות מגדירות אסבסט כאבק מזיק העלול לגרום למחלות ריאה ולנזק בריאותי שמקורו בחומר, ועוסקות בהיבטים הטכניים והרפואיים של דרכי הטיפול באסבסט. הטיפול בארץ נחלק לאסבסט פריך ולאסבסט צמנט . כאשר הטיפול בחומר הראשון מבוקר בהתאם להנחיות ותקנות ה- EPA (Environmental Protection   Agency) ואילו החומר השני מבוקר באופן מחמיר בהשוואה למדיניות בארה"ב.  "מוצרים ומבנים ישנים במצב שלם ולא מתפורר העשויים מאסבסט צמנט והמצויים בביתכם ובקרבתכם מומלץ לצבוע בצבע שמכיל דבק ועמיד בפני מים, למניעת שחרור סיבים לאוויר. בטרם תפנו מהבית מוצר פגום העשוי אסבסט צמנט יש להרטיבו ולהכניסו לשקית פלסטיק אטומה היטב"
 
מה את מצפה מהקהילה?
אני מצפה שהנושא יעלה לסדר היום, ושיוחלט להשקיע בהחלפת גגות האסבסט. המודעות כבר קיימת. שמעתי שמעבירים את הנגריה ובונים לה גג מחומר אחר, לא אסבסט. מטריד אותי מה קורה איתנו? החברים? מצד אחד אנחנו משלמים מיסי קהילה כדי לממן את איכות החיים שיש לנו כאן, מצד שני, אולי בגלל שלא רואים, אנחנו מתעלמים מהסביבה שכנראה לא כל כך מיטיבה עמנו.
הכי מוזר הוא המבנה של ענף הבניין, גגו שבור ומתפורר לכל עבר.
 
בינתיים התחלתי לפעול בעצמי להחלפת הגג שלי... אבל זה לא מספיק שאני אחליף את הגג, גם השכנים צריכים להחליף את שלהם, כי בעצם אני נושמת את החלקיקים שלהם.
ומה תאמרי אם יגידו שנגמרו הימים האלה, וכל אחד צריך למממן בעצמו את החלפת הגג?
הבתים עדיין לא שלנו. יחד עם זאת, צריך לזכור שגם אלה שמחליפים גגות ממשיכים לנשום אסבסט משכניהם שאולי אין להם את האפשרות להחליפו.
 


שאלה ורשמה דינה רמג'
 
 
תשובת הקהילה
 
תגובה קצרה המסתמכת על מכתב שכתבתי ליוליה בנושא גגות האסבסט ובו בעיקר נתונים אשר יבהירו וימחישו את גודל "הצרה" והמפגע אשר לפנינו:
1.       בקיבוץ כיום כ-161 בתי חברים ותושבים עם גגות אסבסט. בנוסף קיימים אי אלו מבנים ציבוריים וסככות מאסבסט.
2.       לכל הבתים בהם בוצע שיפוץ יש היתר מהמועצה להחליף את גג האסבסט שלהם.
3.       ביחד עם אלון שמנו לעצמנו כמטרה להציג את הנושא לראש המועצה במטרה לקבל אישור גורף להחלפת כל גגות האסבסט בקיבוץ ללא צורך בבירוקרטיה וזאת מתוך הכרת חשיבות הנושא.
4.       העלות המוערכת של החלפת כל הגגות במידה והקיבוץ יבחר לעשות זאת בצורה מרוכזת הינה 3-3.5 מיליון ₪. זוהי הוצאה נכבדת שאני לא בטוח שהחברים, ובמיוחד, כמו שאת מציינת אלו שבתיהם לא עשויים מגגות אסבסט יתמכו בה ויאשרו אותה בקלפי.
5.       אני חושב שלפחות בתור התחלה הצעד הנכון הינו להעלות את מודעות החברים לנושא על ידי פרסום, כולל בגבעתון.
 


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


בריכת השחייה

 
חברים יקרים, יש לי חדשות בשבילכם: בקיץ הבא תשלמו כסף כדי להיכנס לבריכה,  ובמלים אחרות, תצטרכו לרכוש מינוי במאות שקלים, אם תחשוק נפשכם להתרענן במימיה. מופתעים? לא רק אתם. גם אני הופתעתי. כאחראי-בריכה זה שנתיים, גם לי נודע הדבר באקראי, שכן איש לא טרח ליידע אותי.
לפני זמן מה הבחנתי שבהצעת תקציב-הקהילה, בריכת השחייה לא תומחרה. עד השנה, כידוע לכם, נהג הקיבוץ לגבות מהחברים מחיר סמלי ולסבסד את הכניסה (יחסית למנויי החוץ) בסך 48 אלף שקל. השנה, כך שמתי לב, אין סעיף תקציבי שכזה וניגשתי לברר את פשר העניין.
בהנהלת הקהילה אישרו שאכן יש יסוד לתחושתי שמשהו הולך להשתנות. הקיץ, הובהר לי, אין בדעת הנהלת-הקהילה לתקצב את כניסת החברים וכולם ישלמו בעבור מינוי. הוחלט, אמרו, ואין להתווכח.
אני כמובן נפגעתי מכך שלא נועצו בי. בסה"כ יכולתי לתרום לדיון, אך נראה לי שהפגיעה האמיתית היא בכם חברים יקרים.
העלבון גדול. לראשונה בתולדות הקיבוץ קיבלה הקבוצה המנהלת את חיי הקהילה, על אף היותה שליחת ציבור, החלטה חשובה  – ביטול הכניסה החופשית לבריכה  –  ללא שיתוף החברים.
מדובר, לדעתי, בהפרה בוטה של האמנה שבין ההנהלה לציבור אותו היא מייצגת. גם אם ההחלטה נכונה מבחינה כלכלית (ולדעתי ממש לא), הייתה הנהלת-הקהילה חייבת להביא את העניין לידיעת הציבור, לשכנע אותו בצדקת עמדותיה ולהעלות את הנושא להצבעה. אין לה מנדט למחטפים.
אין ספק שבידי הנהלת-הקהילה הזכות להחליט באיזה פעילויות תרבותיות היא תומכת, אך כאן לא מדובר בבחירה בין הצגה כזו או אחרת, או חוג כזה או אחר. בריכת השחייה של קיבוץ גבעת-חיים-מאוחד היא מוסד. בריכת השחייה של קיבוץ גבעת-חיים-מאוחד היא מסורת. מבריכת השחייה של קיבוץ גבעת-חיים-מאוחד לא נפרדים בהחלטה מקרית, בריכת השחייה של גבעת- חיים-מאוחד חשובה לא פחות מפעולות תרבות קהילתיות אחרות שאותן הנהלת הקהילה כן תסבסד השנה.
אנחנו החברים, כזכור לכם, משלמים סכומים לא קטנים כמסים. לפיכך שמורה לנו הזכות להשתתף בהחלטה מה לעשות בכסף, או לפחות לדרוש שיתייעצו איתנו בעניינים חשובים.
בשנת 2008 הצליחה הבריכה לעבור לרווחיות. אני נוטה לייחס זאת למסירותו של הצוות הצעיר שעבד איתי ועשה מלאכתו נאמנה. כעת אין סיכוי שהבריכה תצליח לעמוד ביעדים, שכן חלק לא קטן מתקציבה נשען על מכירות המזנון.
לפיכך, יש לפעול לשינוי ההחלטה לאלתר.

שבי, מנהל הבריכה


תגובה למכתבו של שבי בנוגע לבריכה

שבי משמש כאחראי על הבריכה מזה כשנתיים. כאחראי על הבריכה לא מתקבלות החלטות בלעדיו וכך היה גם בנושא עליו הוא כותב. שבי הוזמן ואף הגיע לישיבת הנהלת הקהילה על-מנת להביע את עמדתו לגבי כניסת החברים לבריכה בעונת הרחצה של שנת      2009 ושום דבר לא הוסתר ממנו כפי שיכול להתפרש ממכתבו. מה שכנראה מפריע לשבי הוא שהנהלת הקהילה לא קיבלה את עמדתו והחליטה שחברים אשר ירצו להשתמש בבריכה ירכשו מינוי במחיר מוזל מאד, אשר דרך אגב מחירו ייקבע בצוותא עם שבי (על פי ההחלטה). החלטה זו פורסמה על-ידי באחד הגבעתונים האחרונים ולא הוסתרה כלל –  כפי שיכול להשתמע מכתבה זו. ההיגיון מאחוריה כפי שהוסבר על-ידי הינו כי גם בפעילות המתוקצבת על ידי הקהילה ועל ידי כל חבריה יש היגיון בכך שמי שמשתמש בפעילות ישלם יותר עבור הפעילות ממי שלא משתמש בה כלל. בהזדמנות זו עוד ברצוני להזכיר לחברים כי בשנים 2003 – 2005 שילם כל חבר 120 ₪ על מנת לממן את הבריכה, בין עם השתמש בה ובין עם לא.
מבחינה עסקית וארגונית שבי עשה עבודה מצוינת בשנתיים האחרונות ואני סמוך ובטוח כי עונת 2009 תהיה מוצלחת לפחות כמו קודמתה, למרות הקשיים והאילוצים.
 

אלדד מגל

 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 
 

למחרת הבחירות

 
מפלגת העבודה התרסקה...
השאלה אינה מדוע התרסקה, אלא מדוע רק עכשיו...
כי מפלגת העבודה איבדה את זכות קיומה כבר לפני שנים רבות.
 
זה התחיל בשנות החמישים והשישים – וגם השבעים, כאשר אנחנו, הקיבוצים והמושבים עמדנו בראש המפלגה וייצגנו את העובד השכיר...!
לא רק שלא היינו עובדים שכירים, למעשה היינו המעבידים שלהם – ראו מקרה בית חרושת גת. הדבר בלט עוד יותר בהסתדרות, שם היינו בעלי הבית ובעלי הרכוש, ולא היה לנו כל עניין משותף עם העובדים השכירים. בכלל לא הכרנו אותם –  ואין זה משנה אם היינו בעצמנו עובדי כפיים או לא.
עד שיום אחד, במהפך של שנת 1977 הם קמו ואמרו: לא עוד... והשאר היסטוריה.
בעשרים או שלושים השנים האחרונות מפלגת העבודה מתקיימת בזכות הצבעה אוטומטית של ותיקי הקיבוצים והמושבים, וכאשר אלה מתמעטים, מדרך הטבע, המפלגה מצטמקת... לא עבודה ולא כאילו עבודה. ה"עובדים" שאותם מייצגת כביכול מפלגת העבודה נדדו כבר מזמן למפלגות אחרות. אין ספק שהם טועים, משום שגם שם לא דואגים להם, אבל שם לפחות נותנים ביטוי לרחשי לבם הדתיים והימניים...!
 
נעבור לנושא המדיני:
מפלגת העבודה, האמורה לייצג השקפות שמאליות ישבה בכל הממשלות שהחזיקו בשטחי יהודה ושומרון. היא נתנה גיבוי מלא ליצירת עובדות מדיניות שהרחיקו את השלום. היא פעלה יחד עם אחרים להזרמת משאבים להתנחלויות. בכך בגדה מפלגת העבודה בבוחריה.
מי שסבור, כמוני שלא יכול להתקיים הסדר מדיני כל עוד מוחזקת אוכלוסיה (פלסטינאית) על-ידי צבא, ושמדינת ישראל, תרצה או לא תרצה, תחזור יום אחד לקווי 67 פחות או יותר כי אין אפשרות אחרת – גם אם אין בכך ערובה לשלום (עבר יותר מדי זמן), מחפש מפלגה שתבטא אותו באופן ברור. הוא רוצה מפלגה שתנקוט עמדה חד-משמעית, שתפגין נחישות ושתנקוט בצעדים פוליטיים בכיוון אחד בלבד:  שמאל!  הוא לא מוצא זאת במפלגת העבודה. בזמן שעובר גוברים הפחד והשנאה שמזינים את הימין בישראל, כמו-גם את הארגונים הפלסטינאים הקיצוניים – ובכירי העבודה מחזיקים בכיסאותיהם.
אין להם זכות ללכת לבוחר...! אסור להם להמשיך להטעות את תומכיהם.
העבודה איננה שמאל, לא במישור החברתי ולא במישור המדיני.
 
מפלגת העבודה אינה מפלגת שמאל. נקודה.
 
צריך להתאגד בגוף שמאלי מוגדר, אפילו אם הוא קטן וחלש (אולי מרץ – אם כי גם היא צריכה לעשות חשבון נפש עמוק) –  ולא, בשום אופן לא לרוץ לממשלה.
 
דינה רמג'

 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

 

חזרה מהמולדת - הודו

 
נסענו להודו בתחילת נובמבר 2008, הפעם החלטנו לנסוע ביחד. סוורופ נוסע מדי פעם לביקורים בהודו, כדי לעזור לאחים שלו בטיפול בהוריו. אבא של סוורופ בן 91 ואמו בת 85. האם עברה ניתוח פרק הירך, ומאז לא יכולה ללכת. ההורים מתגוררים בבית עם מטפלת צמודה. חוץ ממנה יש מבשלת ומנקה שעובדות חלקית. כל יום אחד מהילדים או האחים באים לביקור קצר, לראות שהכל בסדר. הילדים דואגים לנסוע עם ההורים למרפאה אזורית כשיש ביקור רופא. מזל שהם לא זקוקים לזה הרבה פעמים.
כשסוורופ בא לשם הוא משחרר את האחרים לאותה תקופה. לכן הוא נוסע לתקופה של חודש או חודשיים, לפי האפשרות. כך הוא מרגיש שהוא תורם.
 
נסענו להודו דרך ירדן. הנסיעה מהגבול לעמאן היתה באוטובוס, משם טסנו לבחריין, שם חיכינו שש שעות, וטסנו הלאה לבומביי. נשארנו יום אחד בבומביי וטסנו שוב, להיידרבאד, העיר שלנו. שנינו, סוורופ ואני נולדנו וגדלנו בעיר זו, ושם היכרנו ומשם עלינו לארץ.
 
היידרבאד היתה אחד המקומות היפים בהודו, עיר בעלת תרבות מאוד מסוימת. היא נמצאת באמצע המשולש בין בומביי לבנגלור, שזו עיר עם אווירה כפרית ותרבות בינלאומית. היום הפכה העיר הזאת להיות מרכז ההיי-טק של הודו. עובדה זו שינתה מאוד את אופי המקום: הכבישים סואנים, הרעש עצום בגלל התחבורה המרובה. יש בעיה קשה של זיהום אוויר בגלל האוטוריקשה, הדומה לטוק טוק בתאילנד – כלי הרכב הנפוץ, שהוא סוג של אופנוע, או קלנוע מקומי.
האוטובוסים מלאים, לכן בחרנו לנסוע באוטוריקשה, שהוא זול ממונית ויעיל ביותר, למרות שהוא מזהם מאוד, כי משתמשים בסוגים שונים של דלק לא נקי. כשהיינו חוזרים מהנסיעות לבית המשפחה או לחברים, היינו מותשים ביותר בגלל הנסיעה הבלתי נוחה ובגלל הזיהום מסביב.
אנחנו כבר לא צעירים, וחשנו זאת היטב. ההתקדמות המהירה הורסת דברים רבים. הכל יקר יותר, אפילו שגרנו אצל המשפחה זה היה לא קל.
 
לי אישית היו חוויות נהדרות. פגשתי בנות כיתה בשני מפגשים שסידרה חברה אחת, שאני שומרת אתה על קשר. הבנות לא ראו אותי מאז שסיימנו את בית הספר. במפגש השני הזמינו גם את הבעלים, וזה היה מצוין, כי זה היה שלם יותר. היו גם ארוחות חגיגיות בשני המפגשים – בשבילי זאת היתה סגירת מעגל.
 
 
בימי ראשון, לפעמים, נסעתי לכנסיה שלנו, שבה היינו מתפללים עם כל המשפחה שלי, ההורים והאחים, וכל ביקור ריגש אותי מחדש. שם שרתי כילדה וכנערה במקהלת הכנסיה יחד עם אחיי, ולכן ביקשו ממני לשיר שירים מישראל, בעברית. זו היתה חוויה, כי הם התרגשו לשמוע שירים מארץ הקודש. בהזדמנויות שונות סיפרתי על הארץ, ושיתפתי אותם בחיים שלנו כאן. הסברתי להם שהמילה המרכזית של ישראל היא "שלום", על-אף שאולי זה נשמע מוזר.
לפעמים הרגשתי כשליחה של ישראל.
הפיגוע בבומביי תפס אותנו בתחילת הביקור בהודו. רציתי לחזור הביתה, אבל התגברתי והמשכנו במשימה שלנו. באותו זמן היינו רחוקים מבומביי.
החיים הרגילים בהודו, לאנשים שחיים במעמד בינוני הם קשים. למשל, הנשים עובדות כפול: קמות מוקדם מאד בבוקר ומבשלות לכל היום, שולחות את הילדים לבית הספר ואז נוסעות לעבודה, בעיקר בתחום החינוך. נוסף לזה יש להן המלחמה המתמדת בתחבורה, לכן חוזרות הביתה מאוחר. עצוב לראות שלא נשאר זמן לחוויה המשפחתית.
יחד עם זאת, ישנה אווירה של שמחה ורוחניות בהודו. מי שמבין מבין. עדיין אפשר להרגיש את הקשר החזק לדת ולתפילה. זה בהחלט עוזר לבני אדם לשאת בעול.
אני עצמי מאמינה באלוהים ויכולה להגיד שזה תומך בי. הביקור בהודו היה מוצלח, ממלא ומרגיע בשביל שנינו.
ההחלטה לצאת לנסיעה הזאת היתה קשה בשבילי, מסיבות שונות. אני שמחה שהתגברתי על הקשיים ועשינו זאת. הבאתי איתי כוח חדש, להמשך הדרך. אנחנו שמחים לחזור הביתה, ולעשות את שלנו. לא קשה לחזור, אבל לוקח זמן להחליף הילוך.
אני מקווה שביטאתי את עצמי כיאות.
 
שנטי


 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 
 
 
 

הנדון: פוליסת ביטוח לרוכבי אופניים בתנועה הקיבוצית

"משקי הקיבוצים" סוכנות לביטוח, יוזמת ומקימה בימים אלו את פוליסת ה"גג" לרוכבי אופניים חברי ותושבי התנועה הקיבוצית. מטרתה לתת הגנה ביטוחית לרוכבים ולשלם פיצויי כספי במקרה של פגיעות גוף חמורות ופיצוי על הוצאות רפואיות ואשפוז שנגרמו עקב תאונת רכיבה.
החלק הראשון של הביטוח נעשה כביטוח קבוצתי ומכסה פגיעות גוף של הרוכב שיגרמו עקב רכיבה על אופניים באופן חובבני.
הפוליסה אינה  מכסה פעילות מקצועית ו/או השתתפות בתחרויות. פעילות כזו יש לבטח בנפרד במסגרת פוליסות לפי חוק הספורט.

מה מכסה הביטוח הקבוצתי?
מקרה הביטוח סכום ביטוח השתתפות עצמית
מוות מתאונה 250,000 ₪  
נכות מתאונה עד 250,000 ₪ בכפוף לטבלת נכויות
פיצוי יומי בגין אשפוז בבית חולים כתוצאה מתאונה עד 180 ימי אשפוז 250 ₪ ליום השתתפות עצמית של יום אחד
הוצאות רפואיות  עקב תאונה עד 10,000 ₪ השתתפות עצמית 250 ₪
הוצאות ריפוי שיניים עקב תאונה עד 10,000 ₪ השתתפות עצמית 250 ₪
 
 
*            סכומי הביטוח מתייחסים לכל אחד מהמבוטחים בנפרד.
*            למבוטחים בגילאי 16 – 18 סכומי הביטוח יהיו 200,000 ₪ למוות ונכות מתאונה ו 200 ₪ לפיצוי יומי.
*            הנוסח המחייב הוא הנוסח של פוליסת הביטוח בלבד.
 
העלות 245 ₪ לרוכב לשנה בלבד.
כל הרוכבים הפעילים בקיבוץ (חברים, תושבים ובני משפחותיהם) בגלאי 16 עד 67 יכולים לבטח עצמם במסגרת הפוליסה. הגביה תתבצע במרוכז דרך חשבון הקיבוץ.  תנאי הכרחי לקיום הפוליסה הקיבוצית הוא הצטרפות של 100 רוכבים לפחות בכל התנועה הקיבוצית.

ביטוח אופניים רכוש וצד ג'
כמו כן, תמורת פרמיה נוספת, ניתן לבטח באופן פרטני ובאמצעות כרטיס אשראי את האופניים (רכוש) כנגד אובדן או נזק תאונתי לרבות גניבה עפ"י שווי האופניים ועד לתקרה של 30,000 ₪ ובביטוח צד ג' המכסה נזק גופני תאונתי לצד שלישי או נזק פיזי לרכוש של צד שלישי תוך כדי ועקב השימוש באופניים המבוטחים.
לדוגמא: ביטוח אופניים בשווי של עד 5,000 ₪ וצד ג' בגבול אחריות של 50,000 ₪ יעלה 300 ₪ לשנה.
לצרוף רוכבים לביטוח הקבוצתי אנא מלאו את טופס ההצטרפות המצורף והעבירו אלינו באמצעות דואר, או לפקס שמספרו 073-7151361 או למייל mkb@bth.co.il 
לרכישת ביטוח אופניים רכוש וצד ג' יש להתקשר לקטי בטלפון 03-7616243.
גיורא זיבצנר מנכ"ל
ת.ד. 20115, מיקוד 61201, רח' החשמונאים 93, תל אביב  טל': 073-7001213 פקס': 03-7616259
כתובתנו באינטרנט: www.mkb.co.il
 
 
 
המעוניינים יפנו לגיורא וינר


 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 
 
 
 נעים היה להכיר
 
בעת מבצע "עופרת יצוקה" חיפשתי מסגרת לנכדיי, שבאו להירגע מהדרום המופגז, שם לא התקיימו לימודים.
הפנייה לליה צרפתי (ליאת דטנר) נענתה בנעימות ונכונות "נשמח לעזור".
ואכן, כניסת התאומים לגן "חמודון" התקבלה על-ידי שרית היימס, עינב קורן והילדים במאור-פנים וברצון טוב. תוך דקות ספורות ה"חדשים" הרגישו "כמו בבית" וויתרו על נוכחותי.
היתה זו הזדמנות להכיר את אופי הגן ואת האווירה המיוחדת שלפיה הוא פועל: אהבה, שלווה, כבוד לילד ולבחירותיו ומעל לכל – קבלה.
 
בפינה המערבית-צפונית של שטח הקיבוץ, נחבא אל הכלים, בצל העצים, שוכן גן "חמודון" זה, אשר כשמו כן הוא.
רציתי בצד התודה העמוקה על העזרה בעת צרה, גם ליידע את החברים שיש בקרבנו פנינה נעימה זו.
אסיים בתודה לליה, לשרית ועינב ולהורי הילדים בגן, שתמכו ועזרו ברצון ואהבה.
 
נאוה כהנא