קיבוץ גבעת חיים מאוחד - אודות הקיבוץ


תעודת זהות

גבעת חיים מאוחד נוסד ב - 14 ביולי 1932, והוא מהקיבוצים הגדולים והוותיקים בישראל. היישוב נקרא על שם חיים ארלוזורוב, שהיה מראשי תנועת העבודה בתקופת טרום המדינה. נכון לשנת 2009, היישוב  מונה 368 חברים, 128 ילדים, וכ - 110 משפחות של בני קיבוץ הממתינים לקליטה. ענפי המשק: רפת חלב מהגדולות והמוצלחות בישראל, הודייה, גידולי שדה (גד"ש), מטעים – אבוקדו והדרים, לימת – מפעל לליטוש מתכות, פריגת – מפעל משקאות קלים, וכמו כן - לכל הרוחות (ציוד טיולים), מוסך, וכן החזקות בגרנות, עמק חפר - תנועה ועוד. בראשית שנות ה - 2000 עבר הקיבוץ תהליכי שינוי, וביום 14 ביוני 2002 אושר תקנון חדש - רשת ביטחון. החל מספטמבר של אותה שנה, מוגדר גבעת חיים מאוחד כקיבוץ מתחדש, שפירושו קיבוץ מופרט. גבעת חיים מאוחד מקיים קהילה גדולה, משק, מוסדות חינוך ויזמויות. הקיבוץ נמצא בתהליכי שיוך דירות ונכסים – וקליטת בנים.



טרם התיישבות

 
בשנת 1925, עלו לפלסטינה – ארץ ישראל – חמישה צעירים מתנועת השומר הצעיר ברומניה, במטרה להקים את קיבוץ השומר הצעיר ג'. תחילה הצטרפו לקיבוץ השומר הצעיר ב' (לימים משמר העמק) שישב בנהלל, משם עברו למחנה אוהלים בעפולה ועם בואם של חלוצים נוספים מרומניה, עברו אל אדמת ג'ידרו באזור המפרץ. באביב 1927, עם 30 חברים, העתיקה הקבוצה את מושבה לשכונת בת גלים – חיפה, שם, במחנה צריפים ואוהלים המתינה חמש שנים עד ההתיישבות. בחיפה צמח והתגבש הקיבוץ: נקלטו יוצאי תנועות הנוער החלוציות מפולין, אוסטריה, צ'כיה וגרמניה, חברים עבדו בייבוש ביצות הקישון, בניית הנמל, בניין העיר וסלילת כבישים. התלכדה חברה קיבוצית, נוצקו תכנים – ונולדו הילדים הראשונים של הקבוצה. בשנת 1930, כאשר נוסדה מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ע"י האיחוד בין הפועל הצעיר ואחדות העבודה, החליט קיבוץ ג' להצטרף למפלגה החדשה ולאחר מכן לתנועת הקיבוץ המאוחד. לא כל החברים הסכימו להחלטה זו ונוצר פילוג. הפלג הפורש עבר למחנה אחר ולימים הקים את קיבוץ מעברות. באותה העת רכשה הקרן הקיימת לישראל, בכספי יהודים מקנדה, אדמות באזור ואדי חווארית (הוא עמק חפר) ונפתח הסיכוי למשבצת קרקע. פלוגת אנשים עברה לחדרה, למחנה בשכונת ברנדיס שאמור היה לשמש תחנת מעבר בדרך להתיישבות בוואדי. ביום העלייה על הקרקע מנה הקיבוץ מאה חברים, חלקם שהו במחנה בחיפה, וחלקם בחדרה.



 
העלייה לקרקע
 
ביום 14 ביולי 1932 - הגיעו ארבעה חברים בעגלה עמוסה לנקודה שעל הגבעה, ותקעו יתד. מסביב שממה – חולות וביצות. במזרח פלוגת עין החורש, בצפון כפרי הערבים מנשייה וזלפי ובצד מערב לכיוון חוף הים כפר ויתקין. גבול החלקה סומן בשורת עצי איקליפטוס צעירים. ביום הראשון הקימו צריף, וביום השני חפרו באר. בתוך שבועות אחדים הצטרפו חברים שהגיעו מהפלוגות בחיפה ובחדרה, הוקמו אוהלים וצריפים ונוצרו דפוסי חיים. התקופה הראשונה עברה בסימן חיפוש פרנסה ומלחמה ביתושי הקדחת. חברים וחברות יצאו לעבודות חוץ כפועלי בניין, חקלאות וייבוש ביצות. עם הזמן נוסדו בקיבוץ ענפים, נזרעו שדות וניטעו מטעים וכרם.
משנתבסס היישוב הגיעו גם הילדים וחוסלו הפלוגות בחיפה ובחדרה. בתום השנה הראשונה היו בקיבוץ 120 חברים, 16 ילדים, 15 צריפים, בניין בטון אחד לילדים – והרבה אוהלים.



 
ונקרא שמו גבעת חיים
 
במלאת שנה לעלייתו של קיבוץ ג' על הקרקע, הוחלט לקרוא ליישוב "גבעת חיים", על שמו של חיים ארלוזורוב, המנהיג הציוני שנרצח על חוף ימה של תל אביב. לזכרו בנו החברים את "עיגול ארלוזורוב" ונטעו סביבו עצי פיקוס.



 
שנים ראשונות

עדיין לא נבנו בתים, חדר האוכל שכן בצריף, וכבר הוקמו ענפים: פלחה, מטעים, גן ירק, רפת, לול, משתלה, מכוורת, מכבסת חוץ ואפילו מאפייה. כל ערב נעשה סידור עבודה ליום שלמחרת. חברים גרו ב"חדר" ללא שירותים וללא מטבחון, התקלחו במקלחת אחת משותפת לכל המחנה – אם היו מים חמים – ונפגשו בחדר האוכל לארוחת ארבע... עוד זמן עבר וקמו ענפים נוספים – דיר כבשים ומטוויית צמר, חבתנייה, ברווזייה, אורווה ומפעל שימורי מזון לצבא הבריטי – גת! מתוך המחסור נוצרה תפיסת החינוך המשותף: ילדי הקיבוץ ישנו יחד, אכלו יחד, שיחקו יחד ולמדו יחד. הקיבוץ בנה בית תינוקות וגני ילדים הרבה קודם לשיכוני קבע לחברים. בארבע אחר הצהריים עברו הילדים לרשות ההורים, עד שעת ארוחת הערב, ואז חזרו לגן.
בלילה עברה שומרת אחת בין כל בתי הילדים, האכילה את התינוקות, הרגיעה את ילדי הפעוטון והשקיטה את הגנים... חברים וחברות עברו אימוני נשק ב"הגנה", הקיפו את הקיבוץ בגדר, בנו עמדות שמירה משקי חול, חפרו "סליקים" והשקיפו ממגדל המים לעבר הכפרים הערביים כדי לעקוב אחר כל תנועה חשודה בשטח.




 
מצור
 
ביום 25 בנובמבר 1945, הקיפו חיילים בריטים בסיוע כוחות צנחנים וטנקים, את מחנה גבעת חיים, ודרשו להסגיר לידיהם את לוחמי הפלמ"ח שפוצצו ערב קודם לכן את תחנת הרד"ר בגבעת אולגה. כך החל המצור על גבעת חיים. המונים מיישובי הסביבה נהרו פנימה לעמוד כשרשרת עם החברים מול החיילים האנגלים. בקרב נהרג יוסף רוזנברג ונפצעה סימה ליברמן. השמועה עברה בארץ כמו אש ברוח ומתנדבים רבים בקשו להצטרף לחברי גבעת חיים במאבק מול הבריטים. קבוצה גדולה של אנשים מהסביבה התרכזה על גבול עין החורש, בניסיון לחצות את השדה ולבוא לעזרת חברי גבעת חיים. הבריטים פקדו לעצור, ומשלא נענו ירו מטח אש. מחיר ההתנגדות היה 8 הרוגים ו - 15 פצועים יהודים. החיילים הבריטים עזבו מבוישים, הידיעות הגיעו עד הפרלמנט בלונדון – קיבוץ גבעת חיים היה לסמל במאבק העברי. בשנת 1948, כשהוכרזה מדינת ישראל ופרצה מלחמת השחרור, ברחו תושבי הכפרים הערביים השכנים. עם סיום המלחמה חולקו האדמות הפנויות בין היישובים באזור, ושטח הקיבוץ התרחב צפונה, הרבה מעבר לשורת האיקליפטוסים.




 
פילוג
 
בשנת 1951 החליטה קבוצת חברים לפרוש ולהקים קיבוץ חדש – גבעת חיים איחוד. הפילוג התחולל על רקע המחלוקת בין תומכי ברית המועצות הקומוניסטית (המאוחד) לבין תומכי ארה"ב והמערב הקפיטליסטי (האיחוד). עד שקמה הנקודה החדשה, גרו שתי הקבוצות (המאוחד והאיחוד) ביישוב הישן. משפחות התפצלו וחברים מאתמול הפכו אויבים. זיכרון הפילוג נשאר כפצע עמוק בלב האנשים והילדים.





דור שני נושא בעול

שנות ה - 50 וה - 60 התאפיינו בכניסתם של בני הדור השני לעול ניהול הקיבוץ, על רקע הצנע הכלכלי במדינה. קיבוץ גבעת חיים מאוחד כבר מנה כמעט אלף נפשות, קיים בית ספר יסודי ותיכון, ושלח את בניו לשליחויות לאומיות בארץ ובחו"ל. המשק פיתח חקלאות ותעשייה: גת היה לאחד המפעלים הרווחיים ביותר במדינה, ופירנס בכבוד את שני הקיבוצים – גבעת חיים מאוחד ואיחוד. חלק מעבודות החקלאות: קטיף התפוזים, בציר ענבים, עישוב כותנה, משלוח עופות בלילה ועוד ועוד התבצעו בידי חברים וילדים ב"גיוסים" בשעות שלאחר העבודה. החברים עמלו קשה, אך לא ויתרו על בילוי, ספורט וקולטורה: החוג הדרמטי העלה מחזות קלאסיים וישראלים, התזמורת המקומית ניגנה קונצרטים, הבובטרון (תיאטרון הבובות של הונזו) הופיע בכל הארץ ובריכת השחייה הראשונה (כמעט) בתנועה הקיבוצית העמידה שחיינים מצטיינים.



 
קיבוץ איתן
 
קיבוץ גבעת חיים מאוחד היה אחד הקיבוצים הגדולים והאיתנים בארץ, אנשיו התגייסו למשימות לאומיות, תרמו רבות להתיישבות, ביטחון, קליטה – וחינוך. חברים ובנים מגבעת חיים נטלו חלק במלחמות ישראל, וחלקם לא שבו מהקרב.




חדר אוכל חדש

בסוף שנות ה - 70 בגבעת חיים מאוחד עדיין בישלו את הארוחות במטבח הישן והצפוף, שעמד מאז ראשית הקיבוץ. לחברים הוצגה תוכנית למבנה חדר אוכל ומטבח חדש, שעתיד היה להיבנות בכסף שהצטבר בקופה. בקיץ 1983, ולאחר שנתיים של בנייה, נחנך בניין חדר האוכל והמטבח החדש בראש הגבעה, סמל לעתידו הבטוח של הקיבוץ. אומנם הוצאות הבנייה עלו בהרבה על המתוכנן, אבל המבנה שימש כמרכז היישוב בכל התחומים והצדיק את קיומו.




 
משבר
 
תחילה העזו רק בודדים, בהתגנבות יחידים לקחת את ילדיהם לישון בבית ההורים. לאחר מכן נותרו רק ילדים מעטים בגן, ובאסיפת הקיבוץ הועלתה הצעה לסיים את הלינה בבתי הילדים.
בשנת 1986 נגמר פרק הלינה המשותפת וילדי הקיבוץ עברו לישון בבתי ההורים. הקמת חדר האוכל השאירה חור גדול בתקציב, אבל לא מנעה מהקיבוץ להיכנס להרפתקה חדשה: הרחבות ללינה משפחתית. החל משנות ה - 90 המאוחרות, עברו חברים בהדרגה לסעוד בבית, הארוחות בחדר האוכל נתבטלו, המטבח נסגר והבניין נותר מיותם – פיל לבן עם חובות.



 
שינוי
 
במשך הזמן נסדק היחד הקיבוצי – השותפות לא סיפקה את הסחורה. חברים איבדו אמון במערכת, צעירים עזבו, וברחבי הארץ כולה נשמעו זמירות של שינוי. על רקע זה התארגנה בגבעת חיים קבוצה ספונטאנית של חברים והובילה תהליך לקראת שינוי. ביוני 2002 הוחלט על מעבר לשיטת "רשת ביטחון". קיבוץ כבר לא, אבל קהילה כן.
 
כשיסתיימו תהליכי השיוך והקליטה, יבואו משתכנים חדשים, בנים ואחרים, המקום יהיה תוסס ושוקק חיים – כיאות לגבעת חיים.
 


כתבה - דינה רמג' (ז״ל).